מ'צעמם לי: איך מתמודדים עם שעמום של ילדים?
עדיף שילד יתלונן על שעמום מאשר יתנהג לא יפה. ילדים רבים פשוט חסרים את המיומנות להתמודד עם מחסור בגירויים מהירים או דרמטיים. דיווח על שעמום הוא קריאה לתשומת לב של ההורים. כמה תובנות על המשפט שכולנו שומעים הרבה בחופש: "אמא, אבא, משעמם לי"!
תופעת התלונות על שעמום מוכרת קרוב לוודאי למרבית ההורים. ילדים שלכאורה מצוידים בכל אמצעי השעשוע והבידור, מסכים, חוגים, משחקים ומה לא יכולים להגיע אלינו בתלונות על שעמום או בשאלה של מה אני יכול לעשות עכשיו?
הדיווח על שעמום מייצר תחושה לא נעימה אצל הורים רבים הן בשל העובדה שהילד מדווח על מצב של חוסר שביעות רצון, והן בשל הבקשה שאנו ניקח אחריות על מצבו ונפתור לו את הבעיה. בדרך כלל, הפרשנות למצב משמעה - תעצרו את העיסוקים שלכם ותתפנו אלי.
אז לפני שנדון בשאלה מה לעשות או לא לעשות, כדאי להבין את המשמעות הפסיכולוגית של הפניה.
מה זה בכלל שעמום?
ההגדרה של שעמום מדברת על רגש לא נעים, המבטא חוסר עניין, חוסר התלהבות או התרגשות. מעין תחושה של ריקנות או תסכול, הנובעת מחוסר מעש או חוסר משמעות ועניין בגירויים החיצוניים או הרגשיים.
השעמום עולה לפיכך במצבים בהם אין גירויים מעניינים או שמדובר בפעילות חד גונית או מוכרת, שאין בה חידוש או אתגר. וכאן גם טמונה התרומה של רגש השעמום, שלמעשה מספק לנו התראה על כך שאנו עוסקים בפעולות שאינן מספקות את הצרכים שלנו או את ההגשמה האישית. העובדה שמדובר בתחושה לא נעימה יכולה לדחוף אותנו לנסות להפסיק את המצב הלא נעים על ידי עיסוק מסקרן.
מכאן, שהפניה של הילד אלינו בדיווח על שעמום, צריכה להבחן באור חדש וחיובי. במובן הזה, הילד שפונה אלינו מבקש סיוע בחיפוש אחר פעילות או עיסוק משמעותי יותר ממה שהוא עסוק בו, או במילים אחרות - בתלונה על שעמום הילד בעצם פונה אלינו ושואל איזה פעילות מצמיחה או מאתגרת יותר ניתן לעשות עכשיו?
מכאן גם שהתשובות ההוריות הנפוצות שיש בהם סוג של לגלוג על הפניה ("תיכף אני פותח עבורך את הלונה פארק", או "תן לי דקה ללבוש את בגדי המפעיל") מפספסות את החיוב שבפניה של הילד והצורך שלו בהכוונה.
עדיף לפיכך לבדוק עם הילד איזה פעילות תתאים לו בשלב הזה ולסייע לו בהתמודדות עם תחושת הריקנות. חשוב לזכור, שעל אף שבבתים רבים יש היום מגוון אמצעי בידור לשרות הילד, עדיין סביר להניח שמדי פעם הילד ימאס באמצעים אלה. כי גם בטלוויזיה וגם במחשב יש בסופו של דבר חזרתיות והתעייפות.
קריאה לעזרה - "אמא, אבא, אני זקוק לכם"!
נקודה נוספת שכדאי להדגיש, היא העובדה שבעידן הנוכחי התמעט הקשר החברתי והאינטראקציות החברתיות שלרוב מהוות נוגדן חשוב לשעמום או לתחושת הריקנות.
במובן הזה התלונות על שעמום מסמנות לנו שאולי הילד זקוק לקשר אתנו, ושאולי יש כאן בעצם קריאה לתשומת לב חיובית ומוצדקת. בנוסף, יש כאן גם ביטוי לקושי של הילדים בעידן שלנו להתמודד עם מצבים בהם אין גירויים מעניינים. כשם שבבעיית קשב יש קושי להתמודד עם מצבים בהם אין אקטיביות או עניין כך גם בקרב ילדים שהתרגלו לחיות בעומס הגירויים האופייניים לחיים המודרניים. במובן הזה ילדים רבים פשוט חסרים את המיומנות של התמודדות עם מחסור בגירויים מהירים או דרמטיים. וכאן כמובן שתפקידנו לסייע להם ברגעים אלה.
הפניה של הילדים אלינו מלמדת על כך שמצד אחד לילדים יש מודעות עצמית והם יודעים לבטא את רגשותיהם. דיווח מילולי על שעמום עדיף על ביטוי של השעמום בהתנהגות מפריעה או בהתנהגות חסרת שקט. במקביל, הדיווח מהווה הזדמנות להורים ללמד את הילדים כיצד להתמודד עם מצבים בהם אין הרבה גירויים חיצוניים וכיצד לייצר לעצמם עיסוק משמעותי. כך למשל, אם נציע להם לעסוק ביצירה כל שהיא (ציור, נגינה) בפעילות תורמת (לסייע לנו בעבודות הבית וכדומה) או בפעילות המסורתית של קריאה, פניה לחברים וכדומה.
מתלוננים על שעמום? תקשיבו להם
מכאן, שכאשר ילד פונה אלינו בדיווח על שעמום, כדאי בראש ובראשונה להקשיב לפניה, ולהציע לו פעילויות שיכולות להפיג את השעמום. באותה הזדמנות כדאי לבדוק עד כמה אורח החיים של הילדים מספק ומגוון ועד כמה הם עסוקים בפעילות משמעותית. האם יש להם מספיק פעילות גופנית? האם יש מספיק זמן חברתי משותף במשפחה לשהייה משותפת ולתקשורת? האם יש להם אפשרות לפרוק מספיק אנרגיה והאם הם עסוקים בהתפתחות ובתרומה?
חשוב כמובן להכיר בכך שהצרכים של ילדים קטנים שונים מאלה של הבוגרים. ילד צעיר תלוי יותר מהבוגר בפעילות חיצונית וגם היכולת שלו להתמודד עם שעמום מוגבלת יותר. זהי אחת הסיבות שילדים קטנים יריבו יותר בנסיעות ארוכות או יפריעו לנו יותר לשנת הבוקר בשבת.
ילדים צעירים זקוקים לכך שנפעיל אותם ונעצב עבורם את הסביבה. ככל שיגדלו נוכל להתערב פחות ולסמוך עליהם שידעו להעסיק את עצמם, אך מדובר כמובן בתהליך הדרגתי. ילדים צעירים זקוקים לסביבה מותאמת לגיל הצעיר - וזה אומר שתהיה הרבה נוכחות חברתית והכוונה של מבוגר, הרבה פעילות משחקית, פעילות גופנית והפעלה של מרבית החושים. מגע, תנועה, ריחות, וכדומה. כיסא שולחן ומלל ממושך יביאו קרוב לוודא לפיהוק רחב תלונות והתנהגות מפריעה.
עם זאת, בגיל הצעיר יש יתרון - עם קצת שובבות, תכנון מראש וקצת יחסי ציבור, ניתן ליצור חוויה של עניין די בקלות. מספיק שמגוונים במשחק או בלבוש, משתמשים בטון דרמטי ומספרים סיפורים מעניינים, וקיבלנו ילדים מתלהבים ומשועשעים. טיול קטן לשדה יכול להיזכר כמסע הרפתקני, נסיעה באופניים בשביל חדש תיתפס כחוויה בלתי נשכחת ואוהל בסלון ירגש וילהיב ביותר.
אז בחופש הגדול כדאי להכין תוכנית הכוללת מצד אחד סדר יום מגוון עם נוכחות הורית סדירה, לצד אטרקציות מיוחדות היכולות לכלול הליכה לים, יום בישול, יום ספורט, יום קולנוע, יום הספר וכדומה. והעיקר, שימים אלה יפוזרו על פני החופש. הידיעה שמתוכננות פעילויות מיוחדות תסייע ביצירת התרגשות וציפייה ותסייע לצמצם את תחושות השעמום.
חשוב לכוון ילדים לעסוק בתחביבים בעלי אפשרות להתפתחות. ילד שיפתח תחביב יוכל להתמודד עם שעמום בדרך טובה יותר הן על ידי עיסוק בתחביב בפועל והן באמצעות מחשבה על התחביב או דמיון ופנטזיה של מה אני מתכנן לעשות וכדומה. מכאן, שככל שלילד יהיו יותר תחומי עניין וסקרנות כך תגבר היכולת שלו להעסיק את עצמו ולחיות חיים מלאים ומשמעותיים.
וכרגיל, גם כאן דוגמא אישית יכולה לסייע. אם לנו ההורים יהיו תחומי עניין ועיסוק מגוונים, כך גם ילדנו יגדלו בכיוון דומה.
מצד שני, חשוב לבדוק את מינון התלונות על השעמום. ילד שנראה משועמם או מתלונן על שעמום במרבית היום, מסמן לנו שדרושה התערבות משמעותית יותר. עבור ילדים מסוימים הדיווח על שעמום מציין בעצם דיווח על תחושת ריקנות ולעתים על סוג של דיכאון. ילדים אלה לא יראו עניין או התלהבות בדבר ולכן הדיווח שלהם משמש לנו קריאה לעזרה. מדובר כמובן במיעוט של הילדים, אך כדאי להיות ערים לאפשרות של חווית המצוקה. ומנגד, כל עוד מדובר בילדים שיודעים ליהנות ולבלות ודיווחי השעמום אינן ממלאים את כל היום, אז סימן שמדובר במינון טבעי ובריא שנכון להתנסות בו וללמוד להתמודד אתו. כפי שכבר אמרו הרבה הורים לפנינו. החיים הם לא לונה פארק. ולא כל רגע חייב להיות מרתק.
