איך עוברים דירה בשלום עם הילדים?
בחופש הגדול משפחות רבות מנצלות את הזמן לשינויים בסביבת המגורים - מעבר לבית חדש, לעיתים לעיר או מדינה אחרת לגמרי. השינויים הללו הם פתח להתחלה חדשה ומבטיחה אבל גם מעוררים חששות לא מעטים לקראת הלא מוכר. איך מקלים על הילדים את המעבר?
ילדים רבים חוששים מאד לקראת מעבר אל משהו לא נודע. איך מקלים על המעבר, כשכל המוכר והידוע מתחלף בחדש וזר?
"כמו בכל מעבר - הכרות מוקדמת יכולה לצמצם את הקושי. כדאי לנסות להתמקם מוקדם במקום החדש. לסדר את הבית ואת החדר ולתת לעצמכם זמן להתרגל. לפעמים דרוש זמן ללמוד את הדברים הכי בסיסיים: איפה הסופרמרקט הקרוב, איפה יש בית קפה נחמד וגם עם איזה שכנים כדאי להתחבר וממי כדאי להתרחק. קודם כל מכיילים ציפיות, וזוכרים שזה לוקח זמן ואנרגיה.
החשש מהלא נודע הוא טבעי ושכיח. תגידו לילדים שמותר להם לדאוג, זה בסדר, ותזכירו להם את המסר הזה גם בהמשך. שיחה על רגשות לא נעימים מקלה במידה רבה על הקושי. למשל, שתפו את הילד בקשיים ובחששות שהיו לכם כילדים או מבוגרים. המסר החשוב הוא, שגם מבוגרים חווים דברים דומים. זה נותן לחוויה תחושה של "נרמול" ושותפות. כמו שכבר אמרנו כאן לא פעם, נוכחות הורית קרובה, חום, חיבוק, שיחות עידוד ותמיכה - יהוו משענת רגשית חשובה לילד.
מה קורה אם ההורה עצמו מוצף חרדות, איך אפשר לתת לילד שלי תחושת ביטחון ,כשאני עצמי בחששות גדולים מהשינוי?
אם ההורה חרד, כדאי שגם הוא יחפש תמיכה, ויחזיר לעצמו את תחושת הביטחון. רק אז ורק כך הוא יוכל להעביר אותה לילד. חשוב לשדר לילד שאנחנו סומכים עליו, מאמינים בו וביכולתו להתמודד.
לפני ההתמודדות עם המעבר עצמו וההסתגלות לסביבה החדשה, צריך להתמודד עם אי הוודאות, והחששות בהתאם. מה יהיה שם? איך אסתדר? האם יהיה לי טוב? והשאלה שהכי מפחידה ילדים: מה יקרה אם לא יהיו לי חברים?
פה התפקיד שלכם כהורים ללוות את הילדים בקשיי הקליטה. בזמן שמנסים ליצור חיבור למשהו חדש, כדאי לשמור על החיבור עם הישן. בעיקר בהתחלה, רק לזמן "הנחיתה". הציעו להם הרבה תמיכה רגשית ומותר גם להבטיח צ'ופרים להמתקת המעבר.
נוכחות משפחתית מוגברת, פעילות כיפית, ואפילו קנייה של דברים שאהובים עליהם (אני למשל קיוויתי שהמעבר לישוב כפרי יאפשר לנו לרכוש סוסים לילדים. זו התבררה כהבטחה קצת מוגזמת, אבל הילדים הסתפקו בשמחה גם בטרמפולינה וכלב). הבטיחו לילדים ואפשרו להם לשמור על קשר עם חברים מהעבר, שעימם הם חשים ביטחון, לפחות עד הבניה המחודשת, עד שירכשו חברים חדשים. דאגו לבוא לבקר בבית הקודם, להזמין אליכם לבית החדש, לאפשר להם צ'אטים ברשתות חברתיות, גלישה בסקייפ וכדומה.
בואו נודה, מעבר הוא גם "כאב ראש", וכרוך גם בהתארגנות מחדש. להשכיר את הבית, למסור דברים, למצוא מקום חדש. בשלב הזה הרבה פעמים תחושת היציבות נפגמת, מתערערת. אם אין לנו מקום בטוח, זה עלול להכניס מתח וחוסר שקט למערכת. כדאי להיות מודעים לכך שזה טבעי וצפוי לחלוף כשנתמקם.
גם אם עוברים לבית גדול יותר, חדש יותר, לא אחת עולה השאלה אם החלטנו נכון. במיוחד אם עוזבים מקום טוב. האם לא עשינו טעות? זה מציף גל שלם של רגשות. קודם כל חשש, אולי כעס אם המעבר נכפה עלי, ומעל לכל עצב על פרידה מדברים מוכרים ואהובים.
התחלה חדשה גורמת לנו לעיתים לחוש לא שייכים, או נחותים לעומת הוותיקים במקום.
אפילו בהיבט הטכני גרידא של למצוא את עצמי מחדש, איפה עושים מה? למי כדאי להתקרב? ולא פחות חשוב - ממי להתרחק. גם בפן החברתי, אנשים כבר הסתדרו במעגלים, ואנחנו עוד צריכים למצוא את מקומנו.
ברור שיש יתרונות עצומים בהתחלה חדשה. דווקא החדש יותר מוצלח ואטרקטיבי, אבל עד שזה יקרה עלולה לצוף תחושת בידוד או בדידות.
איך אפשר בכל זאת לצמצם את אי הודאות?
הכי טוב זה לייצר היכרות מוקדמת עם המקום החדש. לראות מראש לאן מגיעים, לשתף את הילדים בתהליכי הבחירה של הבית ככל שזה מתאפשר. להסביר להם על המקום החדש, להראות את בית הספר, לחשוב יחד ולבחור חוגים ועוד. שיתוף הילדים בהחלטות ומידע מוקדם, יצמצמו את תחושת אי הוודאות ויתנו תחושה של שליטה. אם תוכלו ליצור הכרות מראש עם חבר או שניים, זה יהווה עוגן רגשי חשוב ביותר. אין כמו רשת חברתית כדי להקל על התמודדות עם קשיים.
למרות השיחות המקדימות, ההסברים וההבטחות, הילדים מתנגדים למעבר. לא רוצים להיפרד מהחדר המוכר, מהחברים האהובים, ומגלים הרבה כעס ועוינות למהלך. מה עושים?
אפשרו להם! תנו לילדים לבטא את רגשותיהם, כולל אלה הלא נעימים. לא צריך לחשוש מביטויים של כעס וחשש. אלו הן תחושות טבעיות. ביטוי של הרגש, בדרך כלל מסייע להתגבר עליו. אם הילד מביע חוסר שביעות רצון מהמעבר, אתם יכולים לומר לו שאתם מצטערים על כך, אך מבטיחים לעשות כל מה שאפשר כדי לשפר את תחושותיו. יש הורים שמתקשים להתמודד עם רגשות האנטי, ומביעים עמדה שלא מייצגת את התחושה האותנטית של הילד. למשל, ילד שאומר " לא בא לי לעבור", וההורים אומרים לו בתגובה "אתה מדמיין - בא לך".
או ילד שמתלונן שלא כיף לו במקום החדש, וההורים מגיבים בביטול לדבריו ואומרים לו "לא נכון. זה מקום נפלא". אפשרו לילד ביטוי אותנטי של תחושותיו, גם אם הן שונות משלנו. צריך להכיר בהן ולכבד אותן. משפחות רבות עושות "רילוקיישן" ועוברות למדינה זרה לתקופה של כמה שנים לצורכי עבודה או לימודים. זה שינוי שצופן בחובו הרבה הזדמנויות, אבל גם מטלטל את שיגרת הבית ולכל מה שדיברנו מתווספת גם שפה חדשה. זה כמובן מחדד את החוויה ואת הקושי. לא קל להסתגל למקום חדש כשאני לא שולט היטב בכלי התקשורת המרכזי - שפת המקום. מעבר לזמן שלוקח להשתלט על השפה (וכמובן עדיף לדאוג להכנה מוקדמת ולימוד מראש ככל הניתן), גם לאופי יש משקל. יש מי שמסתגל בקלות ומתפקד כאילו כלום, גם אם הוא לא שולט בשפה על בוריה.
יש מבוגרים וילדים שנוטים לפרפקציוניזם, ועד שהשפה לא תהיה שגורה בפיהם, הם יחששו לדבר או להתבטא. אפילו לא יעזו לנסות. אני מכיר נער מוכשר שהגיע עם הוריו לשנת שבתון בארצות הברית, וכמעט לא הוציא מילה מפיו כל השנה, כי חש שהאנגלית בפיו לא מספיק טובה. הכי חשוב - דברו על הדברים. גם אם לא נוח לעיתים. הציעו כל ליווי ותמיכה שיש ביכולתכם להציע. שלבו כל מה שיכול להמתיק את השינוי. ככל שיהיו יותר מרכיבים נעימים הקשורים במעבר, כך הוא צפוי להיות חלק יותר. לא פעם ההתחלה קשה, אך עם הזמן הדברים אמורים להשתפר. אל תשכחו: כל שינוי הוא גם הזדמנות.
