שלום כיתה א': מכינים את הילדים לבית הספר

ימי הקיץ והחופש הגדול הם זמן של שינויים. כל עונה, כל תקופה והאתגרים שלה. אבל, אחד השינויים הגדולים ביותר שילדים עוברים הוא מהגן אל בית הספר.

 

איך מתמודדים עם השינוי ואיך להקל על ההסתגלות?

המעבר למקום חדש, פירושו פרידה מהמוכר והליכה אל הלא נודע. ההסתגלות, הלמידה של המצב החדש, לוקחת זמן וחשוב לזכור זאת. דבר שחוזר על עצמו הופך להרגל ולא דורש חשיבה, מודעות או מאמץ. התגובות הן אוטומטיות.

דבר חדש, לעומת זאת, תובע מאתנו אנרגיה. ההסתגלות היא מאמץ. הדבר משול לתלמיד בשיעור נהיגה שמשקיע את כל משאביו בכך, לעומת נהג וותיק, שיכול לנצל נסיעה שלמה לשיחה עם העבודה, עם האישה או עם הבנק, כשהנהיגה עצמה נעשית באופן אוטומטי וקל.

 

כך גם פעולת הקריאה. מבוגר שקורא עיתון, עושה זאת על אוטומט, בעוד שתלמיד שעדיין רוכש מיומנות קריאה, צריך ריכוז ומאמץ כדי לקרוא, ומשקיע אנרגיה בפענוח הכתוב עוד לפני שעיבד והבין את מה שקרא.

המעבר מהגן לכיתה אלף, מהווה ללא ספק את אחד השינויים הדרמטיים בחיינו. כראייה לכך בידקו כמה מי מאתנו, המבוגרים, זוכרים את הרגע. תגלו שרבים זוכרים היטב את היום הראשון ללימודים, "שלום כיתה א'", בדומה ליום הגיוס לצה"ל, שגם הוא נחווה כדבר גדול.

 

עלייה לכיתה א' מסמלת  קפיצה בהתבגרות. כניסה למסגרת רחבה יותר, רבת גילאים, מורים ומחנכים. היחס פחות אישי בין מחנך לתלמיד, ומעל לכל - דרישה להישגים ולתוצרים. בעצם זו טבילה ראשונה בעולם העבודה. לראשונה בחייו הילד נמדד גם על התוצרים שלו.

 

"הפטנט" של חטיבה צעירה, יצר מסגרת שמאפשרת מעבר הדרגתי יחסית בניגוד לעבר. מעין מרחב ביניים, שמכיל גם מרכיבי גן וגם מרכיבי בית ספר באופן מבוקר. תוספת המדרוג מסייעת לעבור בקלות יותר מדבר לדבר.

 

 

איפה אנחנו ההורים נכנסים לתמונה? האם יש לנו דרכים לסייע לילד להגיע מוכן יותר למדרגות הבאות?

בהחלט. לילד שהתאמן על משימות דומות לאלו שעמן יתמודד בבית הספר, יהיה קל יותר במעבר. פרט ללימודים עצמם, הילד צריך לסגל בשלות רגשית, חברתית ופיזית. את כל אלה ניתן לפתח בבית עוד בשנות הגן. למשל, לתת לילד להתמודד עם סדר יום שכולל שינה מסודרת, קימה בזמן, ארגון תיק וכדומה. אלו דברים שיידרשו ממנו בכתה א' ובהמשך, אבל אפשר לאמץ אותם ולהתנהל לפיהם גם קודם.

 

בפן הרגשי: אפשר ללמד ילד איך להתמודד עם עומס ותסכול. למשל, משימות שדורשות ריכוז או מאמץ. לצייר איתו, לשחק בלגו, להרכיב פאזלים, לחכות בתור בסבלנות וכיוצא בזה.

 

רכישת מיומנויות חברתיות אפשר לעודד במפגשים שבהם יש הרבה ילדים, ואם אפשר גם בגילאים שונים. בבית, בגינה, טיול משפחות או חוג קבוע - הם הזדמנויות לילד להתאמן במסגרת חברתית, להתמודד עם תחרות, התמדה, התגברות על קושי, קבלת סמכות ועוד. אלו לבטח דברים שאותם יפגוש בשעות הלימודים, ולא פחות חשוב - בהפסקות.

 

בשלות פיזית: לתחום המוטורי חשיבות רבה לביטחון עצמי ולהתנהלות היומיומית. יש בתי ספר שבהם כמה קומות, ולא מעט מדרגות שצריך לטפס. לפעמים צריך לקשור שרוך שנפתח ולמהר להגיע למגרש הספורט. צריך להשגיח שלא ליפול בשטף הילדים שדוהרים החוצה בהפסקה. וכמובן - מוטוריקה עדינה שחשובה למשל להחזקת העיפרון ולכתיבה. פעילות מוטורית על בסיס קבוע יכולה להכין את הילד טוב יותר לבית הספר. משחקי כדור, רכיבה משותפת על אופניים, שחייה, בישול. כל אלה מהווים הכנה כיפית וחשובה לכתה א'.

 

לסיום, ההכנה הקוגניטיבית: האחריות ללמידה היא של בית הספר. עם זאת הקניית הרגלי למידה תקל עליו בעתיד. ישיבה משותפת של הורה וילד סביב שולחן, או למידה במינונים קטנים, יכולה לאמן את הילד. הכי חשוב, שתהיה לו חווית למידה טובה. בהנאה, מתוך סקרנות, עם הרבה עידוד וללא לחץ או ביקורת. המסר החשוב ביותר הוא - שהרבה יותר קל להשלים חומר לימודי, מאשר לשקם חווית למידה שלילית. אם ילד יחווה למידה כדבר טוב, זה יסייע לו בהתמודדות עם למידה בעתיד.

 

לצד ההתרגשות מהעלייה לכיתה א' יש גם הרבה חששות מהלא נודע, ממה שמחכה להם בבית הספר. אנחנו הרי יודעים מה מצפה להם, אז איך נוכל להקל עליהם?

אפשר להפחית את החרדות בשתי דרכים. האחת - לצמצם את הלא נודע. להכיר מראש את הדרך לבית הספר, סיור מקדים בחצר ובכיתה. לקנות יחד ולהכין את הציוד לבית הספר, הכרות מוקדמת עם תלמידים מהכיתה, עם המורה, השתתפות בימי הכנה וכדומה.

 

ולגבי הלא נודע - הבטיחו לילד (רק אם אתם מתכוונים לקיים) שאתם איתו ושתעזרו לו ככל שתוכלו בהסתגלות. הזכירו לו שכפי שהתמודד בעבר עם דברים שנראו קשים או בלתי אפשריים, כך אין סיבה שלא יתמודד בהצלחה גם עם המטלות החדשות. "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". להדגיש שכתה א' מיועדת לילדי גן שרק עכשיו התחילו בית הספר ושהמשימות מותאמות לגילם.

 

עד כמה להכין אותם באופן יזום ללימודים ועד כמה לתת למערכת לעשות את שלה?

הדבר תלוי בגישה ההורית. יש הורים שמעדיפים להעשיר את הילד ולחזק אותו בלי קשר למה שהמערכת נותנת. במובן הזה לילד יש נקודת פתיחה טובה יותר. מנגד, אם יש לילד יכולות התמודדות טובות, המעורבות ההורית עלולה להכביד ולהפוך למעורבות יתר. כדאי להפעיל שיקול דעת. ובכל מקרה, זיכרו שהכנה לכתה א' נעשית לאורך כל הילדות ולא רק בתום גן חובה.

 

 

יש ילדים שיודעים לקרוא עוד בגן, ויש כאלה שבכלל לא בכיוון. האם ללחוץ עליהם? אולי הם לא מוכנים? האם הם יחושו שהם לא מספיק טובים ויפתחו רגשי נחיתות?

לימוד קריאה הוא חלק מהעבודה בכתה א'. תפקידה של הגננת להכין את אבני היסוד ללמידה, ולוודא שילד מגיע ברמת מוכנות מתאימה. הכרות עם האותיות והספרות, שיום, מניה, כתיבת השם, הכרות עם צבעים וכדומה, הם חלק מהבסיס לקריאה.

 

ילד לא צריך להתחיל את בית הספר כשהוא יודע לקרוא. הגננת יודעת מהו הידע הנדרש כדי להתחיל את השנה, ואם אתם סומכים עליה, אז לא צריך לפתוח בית ספר לקריאה אצלכם בבית. מנגד, כן חשוב לטפח אווירה של קריאה. כמו סיפור בערב, הצבעה על אותיות בשלטים וכדומה. ילד שנמצא במקום טוב באמצע מבחינת המוכנות, לא ישתעמם כשכל הכתה תלמד לקרוא, כי הוא כבר קורא שוטף, ומנגד, לא יחוש תסכול וקושי חריג, כשכולם ילמדו אותיות ומילים.

 

יש ילדים שיישארו עוד שנה בגן (בגלל גילם הצעיר או שעדיין אינם מוכנים). המערכת נותנת להורים את האופציה להחליט. על סמך אילו כלים?

תפקידה של הגננת להתריע על חוסר מוכנות. במקרים של ספק ניתן להתייעץ עם הפסיכולוג החינוכי שמלווה את הגן. השיקולים בעד השארות הם לרוב שיקולי בשלות, והנחת מוצא שזמן נוסף ייטיב עם הילד. כל קושי שזמן יפתור, מהווה שיקול להישאר.

הנה דוגמאות לכמה שיקולים אפשריים:

ילד צעיר יחסית לשנתון.

ילד "ילדותי" יחסית לגילו - מעדיף משחק על למידה, מתחבר לילדים צעירים ממנו, ההתמודדות הרגשית שלו הולמת גיל צעיר יחסית כמו בכי מרובה, תלות בגננת, קושי להיפרד, קשיי עצמאות וכדומה. אותו הדבר לגבי ילד שהתפתחותו איטית יחסית והוא מאחר ביחס לחבריו. לילד כזה כדאי לשקול "תוספת זמן".

מעברים ועומסים שיכולים להכביד עליו. למשל שינוי מגורים, גירושי הורים, מחלה ארוכה ומשברים אחרים ששואבים אנרגיה. המעבר לבית הספר דורש משאבים, ואם יש גורמים ש"בזבזו" אותם, יש לשקול לדחות את המעבר.

איתור מאוחר של קושי שלא טופל כמו קושי שפתי, מוטורי וכדומה. אם אנו מניחים שעוד זמן לטיפול יסייע לילד להגיע מוכן לבית הספר, נשקול השארות.

גם לשיקולים כמו מקום במשפחה, ילד צעיר ומפונק, ילד קטן פיזית וכדומה יש מקום.

 

החלטתי להשאירו בגן לעוד שנה. איך נסביר לילד למה כל חבריו עולים לאלף, והוא נשאר מאחור?

אחד העקרונות החשובים בהורות זו האמת. פשוט להגיד את האמת ובאור חיובי. להסביר שלדעתנו הילד יפיק תועלת מעוד שנה בגן, כדי לחזק אותו, ולהביא אותו לסיכויי הצלחה טובים יותר בהמשך. להסביר את זה לילד בשפה מובנת ותואמת לגיל.

 

לסיכום - המסר הכי חשוב הוא שהחרדה מהלא נודע היא טבעית ושכיחה. מותר לדאוג ולחשוש. שיחה על רגשות לא נעימים מקלה במידה רבה על הקושי, ובעיקר - נוכחות הורית קרובה. חום, חיבוק, שיחות עידוד ותמיכה שיתנו לילד משענת רגשית חשובה. שדרו לילד שאתם מאמינים בו וביכולתו להתמודד.