השבת השחורה של יורם טהרלב

פתיח

"החוויה המעצבת של שנות ילדותי הייתה 'השבת השחורה' ב-1946, שהייתה אירוע טראומטי לא רק בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל אלא גם בחיי", מספר יורם טהרלב.

"היא קשורה בשיר הראשון שכתבתי, בהיותי ילד בן שבע וחצי. הראיתי את השיר להוריי, והם היו מאוד גאים בי. הם אף הביאו לי מחיפה מתנה מיוחדת: מחברת יפה עם קישוטים עליה, ואמרו לי: 'תעתיק את השיר לתוך המחברת הזאת, ואם יהיו לך עוד שירים, גם אותם תעתיק למחברת, וזו תהיה מחברת השירים שלך'. הם נתנו לי מקום מיוחד לשמור בו את המחברת, במגירה שבתחתית הארון בחדרם, ואמרו: 'כאן תשמור את המחברת, וכשתרצה לכתוב - תוציא אותה, תכתוב ותחזיר למקומה'. ובאמת כך עשיתי והמחברת התמלאה והלכה בשירים, שהפליאו כמובן את הוריי.

"אבל יום אחד, בשבת בבוקר, נשמע צלצול חזק של פעמון האזעקה בקיבוץ. המטפלות שלנו הגיעו במהירות לבית הילדים, העירו אותנו, וכינסו אותנו, בעודנו לבושים בפיג'מות, באחד החדרים. 'היום, בשבת הזאת, אתם לא הולכים לראות את ההורים שלכם', הן אמרו לנו. 'אתם תישארו כל השבת בבית הילדים'. הן הסבירו כי במשך הלילה הקיפו חיילים אנגלים את הקיבוץ, כנראה כדי לנסות לכבוש אותו בשעות היום. הן גם פתחו בפנינו את ארונות המטבח והראו לנו כי הספיקו במהלך הלילה למלא את בית הילדים בארגזים עם ירקות, הרבה מאוד כיכרות לחם ומים. לאחר שהסבירו את המצב אמרו המטפלות שכל ילד יכול לחזור למיטה לישון או להתלבש ולשחק עם ילדים אחרים, וצירפו אזהרה: 'לא להתקרב לחלונות כי יכול להיות שהחיילים האנגלים ינסו לירות פנימה'. אבל הדבר הראשון שעשינו כשהן שחררו אותנו היה לרוץ אל החלונות. הצצנו החוצה וראינו שמסביב לקיבוץ, מאחורי גדר התיל, עמדו חיילים אנגלים חמושים. הם תפסו את כל המבוגרים, בהם גם את הוריי, והעלו אותם על משאיות שלקחו אותם מהקיבוץ. למעשה מאותו יום לא ראינו את הורינו קרוב לארבעה חודשים. רק המטפלות נשארו איתנו".

החיילים האנגלים נכנסו לשטח בתי הילדים?

החיילים האנגלים נכנסו לשטח בתי הילדים?
"אל בית הילדים שלי הגיעו כמה חיילים עם פטיש אוויר גדול, וראינו אותם יוצאים ממנו עם מרגמות שהם מצאו מתחת לרצפה שלו. רק אחר כך הרשו לילדים לצאת מהאזור, והמקום הראשון שאליו רצתי היה חדר המגורים של הוריי. ראיתי מראה לא ייאמן של הרס. הדלת הוצאה ממקומה, המרצפות נעקרו, והארון של הוריי עמד הפוך באמצע החדר".

מה עלה בגורלה של מחברת השירים?

מה עלה בגורלה של מחברת השירים?
"זחלתי למטה לחפש את מחברת השירים שלי אבל לא מצאתי אותה, לא בבית ולא במרפסת. אני זוכר ששבוע ימים אחר כך עוד רצתי אחרי כל דף נייר שהיה מתעופף ברוח, בתקווה שאמצא לפחות חלק מהמחברת. עד היום לא מצאתי את המחברת ומעולם לא הצלחתי לשחזר את השיר הראשון שכתבתי. נשבעתי אז לעצמי שכל שיר שאכתוב, לא רק שאעתיק אותו למחברת, אלא גם אלמד אותו בעל פה. כך אף אחד לא יוכל לקחת אותו ממני".

"כאן אני בן שש ומצולם בהר הכרמל, שהיה מגרש המשחקים שלנו, המקום ללימודי בוטניקה וגם מקור לפחד גדול מהתנים, הנחשים, העקרבים, והצבועים שנתקלנו בהם לא אחת".

יורם טהרלב (78), נולד וגדל בקיבוץ יגור. הוא משורר, פזמונאי, סופר וסטנדאפיסט. פרסם כאלף שירים, שמאות מהם הולחנו. בשנים האחרונות הוא עוסק בקריאה ישראלית של ארון הספרים היהודי, ופרסם לאחרונה את "על ברכי אבות  - פירוש מרענן למסכת אבות" (הוצאת כנרת זמורה ביתן).