המדריך השלם: גמגום אצל ילדים

"מה שמצחיק באיך שאני מדבר הוא לא כמו אצל החזירים השמנים בסרטים המצוירים אלא זה שאני נתקע בצליל ומנסה לדחוף את המילה מהפה ולהכריח אותה לצאת. לפעמים היא יוצאת אחרי קצת דחיפות אבל בפעמים אחרות הפנים שלי נעשות אדומות וקשה לי לנשום ועיגולים מסתובבים לי בראש. אין לי הרבה מה לעשות בקשר לזה חוץ מלחשוב על מילה אחרת או להמשיך לדחוף". הסיטואציה הקשה הזאת, המתוארת על ידי גיבורו בן ה-12 של הספר היפה "מחלק העיתונים" מאת וינס וואטר (תרגם: יחיעם פדן, הוצאת פעמון, 2016), מוכרת היטב למי שהגמגום הוא חלק אינהרנטי בחייו - בין שהוא המגמגם עצמו או סביבתו הקרובה. זה כבר מרמז על אופי ההתמודדות שלו נדרש הלוקה בגמגום: הן עם הפחדים, התסכול, הכעס ולעתים הייאוש שלו עצמו, והן עם תגובות הסביבה לביטוייו השונים הגמגום, והן לעתים פוגעניות מאוד.

 

אלון, נער מקסים בן 16 וחצי מראשון לציון, מכיר אף הוא את המאמצים הכרוכים בהוצאת המילים מהפה. "אני לא זוכר מתי זה התחיל", הוא אומר, וב"זה" הוא מתייחס לגמגום. "נדמה לי שבבית ספר יסודי, בגיל שבע או שמונה. ילדים אמרו לי הערות פוגעות על הגמגום, אבל אולי מפני שהייתי ילד חברותי ובסדר עם כולם זה לא גלש לעלבונות יומיומיים".

 

וכשנאמרה ההערה הפוגעת, איך הרגשת?

"אין ספק שהיא השפיעה עליי, וגם היום, לעתים כשמעירים לי על הגמגום, למשל כשעושים חיקוי שלו, זה משפיע על הביטחון להמשיך לדבר או אפילו לפתוח בשיחה. גם כילד וגם עכשיו, אם אני מרגיש שזה עומד לבוא, אני מעדיף לא לדבר. אני מרגיש קודם את החששות ואחר כך יש את הביטוי הפיזי, למשל מחנק בגרון. לדוגמה בכיתה, כשאני רוצה להגיב בדיון כלשהו, הידיעה שכולם מסתכלים עליך מלחיצה ויכולה לגרום לגמגום וכך גם ברגע שלא אני זה שיוזם את השיחה".

 

יש פעמים שבהן יש פחות גמגום או שהוא פחות מפריע לך?

"בשיחות של אחד על אחד זה פחות מפריע לי. אני זוכר שכשהייתי ילד סבתא שלי תמיד הייתה מעודדת אותי ואומרת לי שהגמגום הוא בגלל שאני חכם. גם סבי ואח שלו גמגמו, והיא נהגה לומר ש'זה בכלל לא נורא, כי תראה איזה חכמים הם היו'.

 

"הגמגום שלי יחסית קל ולא מפריע לי בחיים לעומת מי שסובלים מגמגום קשה, גם החברה שלי אומרת שהיא בקושי שמה לב לזה. אבל דווקא בשנה שעברה, כשהתחלתי ללמוד בתיכון ורציתי להביע דעה בנושאים מסוימים שעלו בכיתה, התחלתי לשים לב יותר לגמגום שלי, הפכתי הרבה יותר מודע לו, והיו גם תלמידים שעשו חיקויים שלו. לכן החלטתי להשתתף בפעילויות שמציע אמב"י (ארגון מגמגמים בישראל), ושם אני מרגיש מאוד נוח.

"הייתי רוצה שמי שלוקים בגמגום לא יתביישו בעצמם. הגמגום לא אמור למנוע מאיתנו לעשות את כל מה שאנחנו רוצים. מהסביבה אני מבקש שתהיה סבלנית, ושתדע להמתין כמה שניות או כמה דקות עד שמי שמגמגם ישלים את המשפט. זה הרבה יותר מכבד".

 

 

 

ההבדל בין גמגום לחוסר שטף התפתחותי

הגיבור האמריקאי של "מחלק העיתונים" ואלון הישראלי נמצאים בחברה טובה - ההיסטוריה האנושית שזורה במגמגמים בעלי השפעה, מחוננים, כריזמתיים, מנהיגים ויצירתיים, למשל משה רבנו כבד הפה, המלך האנגלי ג'ורג' השישי, הקיסר הרומאי קלאודיוס, צ'רלס דרווין, מיגל דה סרוונטס (מחבר "דון קישוט"), ווינסטון צ'רצ'יל, לואיס קרול (מחבר "אליס בארץ הפלאות"), יהודה פוליקר, אביב גפן, ויקטוריה חנה הזמרת המופלאה, ואפילו גיבור סרטי "מת לחיות" ברוס וויליס, שסבל מגמגום בילדותו. לפי נתוני משרד הבריאות וארגון אמב"י, שכיחות הגמגום בקרב מבוגרים היא כ-1% באוכלוסייה, כלומר 80,000 מגמגמים יש בישראל, ובילדים צעירים היא גבוהה יותר - 5%. היא נפוצה יותר אצל בנים מבנות, ואינה תלוית חברה או תרבות.

 

לדברי ד"ר עופר אמיר, קלינאי תקשורת וראש החוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב, ומי שנחשב לאורים ותומים בתחום הגמגום בארץ: "כשמדברים על תופעת הגמגום בגילאי טרום בית ספר חשוב קודם כל לעשות הבחנה בין גמגום לחוסר שטף התפתחותי. שליש מהילדים בגילאים הללו עוברים תקופה של חוסר שטף התפתחותי בדיבור, וזו תופעה תקינה, נורמלית לגמרי, שאינה צריכה להדאיג".

 

כיצד היא באה לידי ביטוי?

"בחזרות, איטיות, חוסר ביטחון - הילד לא בטוח איך לומר את מה שהוא רוצה לומר. לעומת זאת, הגמגום נפוץ פחות - 5% מהילדים עוברים תקופה של גמגום, כלומר 1 ל-20 ילדים".

 

כיצד הגמגום בא לידי ביטוי?

"גמגום הוא הפרעה בשטף הדיבור שמתבטאת במגוון אופנים, למשל חזרות, לחיצות, עצירוֹת".

 

איך הורה לילד בגיל הגן יכול לדעת אם הקושי בדיבור שלו הוא חוסר שטף התפתחותי או גמגום?

"כשאנחנו מסתכלים על ילד המתקשה בדיבור בגיל הזה התחושה שלנו היא שהילד רוצה לומר משהו, וברור לנו שמדובר במילה שהוא מכיר, אבל הוא אינו מצליח להוציאה מהפה. נוסף על כך, אם רואים על פניו את הקושי, את המאבק להפיק את המילה - זהו ללא ספק גמגום. כלומר, המאמץ של הילד לא רק נשמע אלא גם נראה לעין. אינדיקציה נוספת לכך שהילד סובל מגמגום היא כשההורה שם לב שהוא מוטרד או סובל מהתופעה, ואפילו מתחיל להימנע מדיבור; או שהתופעה לא חולפת אחרי חודשיים-שלושה, שאין שיפור במצב.

 

"כשנדלקים האורות האדומים האלה בנוגע לילד, יש לגשת איתו לקלינאי תקשורת. מניסיון של כ-25 שנה בתחום אני יכול לומר בוודאות שהורים לא טועים! מתוך מאות הורים שפנו אליי, רק בשלושה מקרים ההורים טעו לחשוב שהילד שלהם מגמגם כשלמעשה היה מדובר בחוסר שטף התפתחותי בדיבור".

 

לדברי דינה קליין, קלינאית תקשורת ממרפאת מאוחדת, סניף בית וגן, ירושלים, "הדבר הראשון שנבקש מההורים המודאגים שמגיעים לקליניקה הוא לתאר את מאפייני הגמגום. אם ההורה יתאר חזרות על חלקי מילים, ולא מילים שלמות, כמו 'א א א אמא בובואי'; הארכות של צלילים, לדוגמה 'ששששלום'; בלוקים בדיבור - הילד מנסה לומר מילה אך אינו מצליח להפיק את הצלילים; מילות פקק - הוספה של מילים או של הברות בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה, למשל 'א אני אם רוצה לשחק עם א ירון' - ייתכן שלילד יש גמגום. זאת לעומת חוסר שטף נורמלי בדיבור, המתבטא בדרך כלל בחזרה על מילים שלמות והיסוסים הנובעים לרוב מקושי בשליפת מילים או בהתארגנות להבעת שפה. כשהורה מרגיש חסר אונים אל מול הגמגום חשוב לפנות לקלינאי תקשורת כבר בשלבים הראשוניים של הגמגום כדי לקבל מידע עליו והדרכה לאינטראקציה נכונה עם הילד המגמגם".

 

ד"ר אמיר מציין, "שבדרך כלל ההופעה הראשונית של הגמגום היא בגיל הילדות, בגילאי שלוש-ארבע עד חמש, אם כי יש מקרים שבהם אפשר לאבחן גמגום גם בגיל שנה וחצי. בעבר חשבו שלא נחוץ לטפל בגמגום לפני גיל חמש, כיום אנחנו יודעים שזו תפישה שגויה. צריך לטפל בגיל צעיר משום שהמוח בגיל הזה פלסטי יותר, והיכולת לעשות שינוי טובה יותר".

 

 

מהן הסיבות לגמגום?

ד"ר אמיר: "אנחנו לא באמת יודעים. בעבר היה נהוג לחשוב שהסיבה לגמגום היא פסיכולוגית, אולם כיום ברור שברוב המקרים מדובר בפגם במבנה של מנגנון הדיבור, שהבסיס לכך הוא נוירולוגי. מצבים רגשיים אינם גורמים ראשוניים לתופעה, הם רק מעצימים או מחריפים אותה".

 

לדברי קליין, "נראה כי מדובר בשילוב של גורמים שונים. אחד המודלים הנפוצים", היא מסבירה, "הוא המודל הרב-גורמי, המתאר כמה גורמים הנמצאים באינטראקציה ביניהם, בעיקר גורמים שפתיים (התפתחות שפה מאוחרת או התפתחות שפה טובה מדי) וגורמים פיזיולוגיים (היסטוריה משפחתית והתפתחות נוירולוגית לא תקינה). שני הסוגים מהווים בסיס להתפתחות הגמגום והם  נמצאים באינטראקציה מתמדת עם שני גורמים נוספים: רגשיים, למשל רגישות יתר, מודעות עצמית ודרישה עצמית גבוהה; וסביבתיים, לדוגמה חיי היומיום של הילד, לקיחת תור בדיבור, קצב דיבור של ההורים".

 

יש ילדים שיסבלו ממנה יותר?

ד"ר אמיר: "לילדים מסוימים יש נטייה נוירולוגית לגמגם. ההנחה כיום היא שמדובר ב-5% ילדים בעלי נטייה כזו, ואז יש שני סוגי גירויים שיכולים להיות טריגר להופעת הגמגום: גירוי חיצוני כגון מעבר דירה, יום הולדת, תינוק שנוסף למשפחה, או סטרס פנימי של הילד, כשהוא מרגיש בעומס פנימי גדול".

 

האם יש קשר בין הופעה מוקדמת של גמגום לסיכויי ההחלמה ממנו?

"ברוב המקרים, ילדים שמתחילים לגמגם בגילאי שלוש עד גיל חמש", אומר ד"ר אמיר, "בין 70% ל-90% מהם יחלימו ממנו. הגמגום יחלוף באופן מלא בלי שיהיה צורך בטיפול. המוח עצמו עושה את העבודה. ככל שהגמגום מופיע בגיל צעיר יותר, סיכויי ההחלמה ממנו טובים יותר. לעומת זאת, בגיל עשר למשל, סיכויי ההחלמה שלו נמוכים יותר".

"חשוב לדעת", אומרת קליין, "שאין קשר בין חומרת הגמגום והמשך שלו ובין ההחלמה הטבעית ממנו".

 

האם יש הבדל בין בנים לבנות הן בנוגע לגמגום והן בנוגע להחלמה ממנו?

ד"ר אמיר: "בגילאי בית ספר היחס הוא ארבעה בנים מגמגמים על מגמגמת אחת. ככלל, בנות מחלימות מגמגום הרבה יותר מבנים. הגמישות המוחית שלהן טובה יותר מזו של הבנים, ולמוח שלהן יש יותר יכולת לפצות על הקשיים. ההתפתחות המוחית של בנים עמידה פחות לקושי הזה".

 

איך להתנהג עם ילד מגמגם?

להתנהגות ההורים של ילד מגמגם יש חשיבות גדולה בבניית הביטחון העצמי שלו, או להיפך - ברמיסתו. "מחקרים שבדקו התנהגות של הורים ומבוגרים אחרים מול ילדים עם גמגום לעומת ילדים ללא גמגום", אומרת קליין, "מצאו שהגמגום גורם להורים לשנות את אופן התקשורת מול הילד המגמגם. למשל, אמהות מדברות מהר יותר עם ילד מגמגם, שואלות יותר שאלות ומשנות את דפוס התקשורת שלהן כלפי הילד שלא במודע. יש חשיבות רבה במתן הדרכת הורים מקיפה כדי לסייע להם להפחית לחץ סביב הדיבור וליצור סביבה מעודדת שטף ותקשורת נכונה עם הילד, מש

 

איך ההורה יכול ליצור סביבה אופטימלית המעודדת שטף דיבור?

קליין: "עליו לתת לילד יותר מקום להתבטא וליזום דיבור בעצמו כאשר הוא יבחר בכך; להקדיש לו זמן איכות לבד; להכניס יותר רוגע לבית; לאפשר לו לסיים את דבריו בנחת וללא עזרה; חשוב לא להשלים את המשפט במקום הילד; להשתדל לשוחח בסיטואציות נינוחות; לשחק משחק משותף בגובה העיניים; להאט את קצב הדיבור ולהשהות את התגובה שלנו כדי לתת לילד לגיטימציה להגיב בקצב שלו; לשמור איתו על קשר עין והקשבה בזמן השיחה.

"חשוב להתייחס לכל תחומי החיים המשפיעים על התפקוד של הילד ויכולים להשפיע באופן ישיר על הגמגום, לדוגמה הרגלי אכילה ושינה, עייפות, הצבת גבולות".

ד"ר אמיר מדגיש כי המסר הבסיסי הוא "להקשיב לילד כאשר הוא מדבר, כי החוויה הנפוצה שעליה ילדים מגמגמים מספרים היא שאף אחד לא ממש מקשיב לתוכן דבריהם. חשוב לא לנסות להיות המטפל של הילד, לא לתקן אותו ולא לתת לו עצות. המגמגמים שונאים את ההתייחסות הזאת, היא מחלישה אותם ואין בה מסר מחזק לעתיד".

טיפולים בגמגום

עם הגעתו של הילד המגמגם לקלינאי תקשורת, ולאחר שאובחן כי הוא סובל מגמגום ולא מחוסר שטף בדיבור, הוא והוריו נחשפים לשיטות טיפול מגוונות, המתאימות לגיל הילד ולטמפרמנט שלו. "בטווח הגילאים הצעיר, עד גיל חמש", אומר ד"ר אמיר, "קיימות השיטות הבאות: טיפול עקיף - עבודה באמצעים של הדרכת הורים, קלינאי התקשורת נותן להם כלים שיעזרו לייצר סביבה שמעודדת שטף של הדיבור".

 

מה למשל?

"כשהילד חוזר מהגן וההורה רואה שהוא רוצה לספר לו משהו אך מתקשה בכך, אסור להכניס אותו למצב של לחץ, אלא פשוט להקשיב לו. לא לדרוש ממנו את הדיבור. גם אם הילד יאמר משפטים קצרים, או תשובות קצרות לשאלות של ההורה שמנסה לפתח את השיחה - זה בסדר.

 

"השיטה השנייה היא אינטראקציה משפחתית - עובדים יחד על דפוס תקשורת בין ההורה לילד: מחזקים פתיחות ונינוחות, נותנים לילד להיות פעיל ולנהל את קצב התקשורת, לא מדברים על הגמגום. אפשר לעשות זאת באמצעות משחק משותף של ההורה והילד.

 

"השיטה השלישית היא השיטה הישירה, שבה עובדים עם הילד עצמו, לרוב מגיל ארבע. המטרה היא לתת לו כלים לדבר באופן שוטף. למשל, לאמן אותו לדבר לאט יותר, זאת כדי לייצר דיבור זורם ולא דיבור קופצני. עושים זאת באמצעות משחקים שונים בקליניקה, למשל, דיבור כמו מכונית מירוץ לעומת דיבור של מכונית איטית יותר, או של ארנב לעומת הצב האיטי.

 

"טכניקה נוספת היא התחלה רכה. הגמגום לרוב מתרחש בתחילת משפט, ולכן מאמנים את הילד לזהות את הלחץ שמופיע לפניו ולהתחיל את המשפט עם אות 'רכה' ולא מודגשת, למשל ב ולא בּ. ילדים לרוב מאפיינים את הלחץ הזה במשפטים כמו 'קשה לי בפה', או 'יש לי אבן בפה'".

 

"אחת הדוגמאות לטכניקת דיבור שמסייעת באופן ישיר להפקת הדיבור", אומרת קליין, "היא שיטת עיצוב שטף הדיבור - המגמגם 'לומד' כיצד להפיק דיבור 'חדש' שוטף יותר, המונע מראש היווצרות של גמגום. לדוגמה, הארכת הברות מסוימות ונשימות נכונות. זו שיטה המתמקדת בשינוי רגע הגמגום ומפחיתה אותו.

 

"בגיל הצעיר", היא אומרת, "שיטות הטיפול יתמקדו בבנייה של תקשורת נכונה אשר נפגעה מהקושי בדיבור. ההערכה היא כי הקושי בעקבות הגמגום אינו מצטמצם לדיבור אלא פוגע באישיות ובתקשורת הלא-מילולית כמו מחוות גוף ותנועה הנלוות לדיבור. שיפור במאפייני התקשורת יסיט את הפוקוס של המגמגם בדיבור, יפחית את רמת הלחץ ויאפשר דיבור נינוח יותר.

 

קליין מוסיפה כי "קלינאי התקשורת בוחנים לעומק את מאפייני הגמגום של הילד או הנער, את מאפייני אישיותו ואת הדינמיקה המשפחתית והתקשורתית שנוצרת סביב הגמגום. בהתאם לכך ולגיל המטופל ויכולותיו בונים תוכנית טיפול ממוקדת, כאשר לרוב ישולבו בה מרכיבי טיפול משיטות שונות".

 

שיטות הטיפול לא משתנות באופן דרסטי כאשר גיל המגמגם עולה, אך הדגשים הקיימים בהן אחרים. לדברי קליין, "אצל ילדים בוגרים או בני נוער יילקחו בחשבון גם עמדת הילד/הנער כלפי הגמגום, המוטיבציה שלו לטיפול ומידת ההשפעה של הגמגום על איכות החיים והתפקוד היומיומי".

 

"כשמדובר בילדים בגיל בית ספר יסודי עד גיל 12 בערך", אומר ד"ר אמיר, "סיכויי ההחלמה מגמגום פוחתים, והציפייה שלנו היא לשפר את הגמגום. ההתמודדות כעת רחבה יותר ולא תתמקד רק בייצור שטף דיבור. לדוגמה, בעבודה עם ילד בן עשר הטיפול ייעשה בשני מסלולים: המסלול הראשון מתמקד בלימוד טכניקות המייצרות שטף דיבור. ובמסלול השני ההתמקדות היא בהפחתת הפחד, הלחץ והתסכול שלו הנובעים מהגמגום, ושגורמים לו לעתים להימנע מדיבור. קלינאי תקשורת הם גם בעלי רקע בכל הנוגע לפן התקשורתי, פסיכולוגי וחברתי הכרוך בתופעת הגמגום".

לדברי קליין, "הפחתה בגורמי המתח והחרדה תשפר את איכות החיים של האדם המגמגם, ואף תביא לשיפור במאפייני הדיבור והמצבים ההתנהגותיים שבהם הגמגום בא לידי ביטוי. טיפול מתאים לכך הוא CBT - טיפול קוגניטיבי התנהגותי".

בגילאי חטיבת הביניים עד מבוגרים צעירים (כולל צבא) מעבירים בהדרגה את האחריות מההורים למטופל. בשלב הזה ברור שהגמגום צפוי להישאר וצריך להתמודד איתו ככל האפשר. "ההורים עדיין חלק מהטיפול", אומר ד"ר אמיר, " אבל הם מטפחים אצל הילד את העצמאות, ומנחים אותו לא להיות תלוי בהם. העבודה עם המגמגם נעשית בשתי הזירות שציינתי -  לימוד טכניקות ותקשורת פסיכולוגית - והמטרה לאפשר לו לשלוט בסיטואציה. למשל, אם הנער (או הנערה) מספר שהוא מתוסכל מפני שהוא נמנע לדבר בכיתה בגלל הגמגום, או מפני שצוחקים עליו, אחת המטלות שנותנים לו היא ליזום תקשורת, להיות במצב שבו הוא מכניס את עצמו במודע לסטרס. לדוגמה, אפשר לשלוח אותו למכולת לקנות ארטיק, ואז יש בפניו כמה אפשרויות: הוא יכול להוציא לבד את הארטיק מהמקרר ולגשת לשלם, בלי שתהיה סיטואציית דיבור, או שהוא יכול לשאול את המוכר שאלה פשוטה - 'סליחה, כמה עולה ארטיק?' ואז נוצר מצב של סטרס מבוקר, כלומר חשיפה הדרגתית למצב לחץ שהילד עצמו בוחר איך לנהל אותו. זה יוצר תחושה של שליטה. בטיפול אנחנו מגבשים את האסטרטגיה הכי נכונה לטיפול ספציפי".

 

על ארגון אמב"י

בטור אישי שכתב ירון לוטן, מנכ"ל אמב"י, לפני חודשיים ב-YNET, הוא מספר על הגמגום שממנו סבל בעבר. לוטן (34), בחור נמרץ ומלא להט, שעושה את תפקידו בארגון בהתנדבות, כתב כי "לא נחרטו בזיכרוני מקרים רבים של צחוק ולעג, אלא מקרים בודדים של חוסר הבנה כיצד להתייחס לגמגום. למרות זאת, מרבית האישיות שלי עוצבה כילד מגמגם: דיברתי פחות בפורומים קבוצתיים, סבלתי מחוסר ביטחון, מדימוי עצמי נמוך". לוטן שם לו למטרה לשנות את היחס המגמגם לעצמו ואת יחס החברה אליו, ומדגיש כי "גמגום אינו מהווה מגבלה לחיים טובים, מאושרים, שמחים, מלאים, זוגיים, איכותיים ומספקים. אנשים שמגמגמים הם אנשים אינטליגנטיים כאחד האדם".

ובאמב"י אכן אפשר למצוא פעילות תוססת ומרחיבת אופקים, סדנאות והרצאות, שהן הרבה יותר ממקום מפלט לציבור המגמגמים בארץ. "המטרה של אמב"י", נכתב באתר הארגון, "היא להשיב תקווה, כבוד, ולאפשר תמיכה, חינוך וחיזוק לילדים ומבוגרים מגמגמים, למשפחותיהם ולקלינאים העומדים לרשותם" (עוד על הארגון ופעילויותיו: http://www.ambi.org.il).

לוטן אף מפנה את המגמגמים לשיטות טיפול נוספות: תוכנה ששמה נובוטק (http://novotalk/co/il), שפותחה על ידי משה רוט, אדם מגמגם, ומספקת כלים לשיפור שטף הדיבור ושימור התוצאות למשך זמן; והאפליקציה ניניספיץ', המאפשרת לעקוב אחר הגמגום, ולתרגל בבית (http://www.ninispeech.com/?lang=he).

"המסר לציבור הלא מגמגם הוא אחד וחד", אומר לוטן, ומשקף בכך את תחושת ציבור המגמגמים כולו: "הגמגום הוא לא חזות האדם, הוא לא מה שמגדיר אותנו. הקשיבו לנו ותגלו את עצמכם, אנחנו בדיוק כמוכם".

 

האם ילדכם מגמגם? הסימנים הללו מחייבים פנייה לקלינאי תקשורת:

• הילד רוצה לומר משהו, וברור לנו שמדובר במילה שהוא מכיר, אבל הוא אינו מצליח להוציאה מהפה.
• רואים על פניו את הקושי, את המאבק להפיק את המילה.
• ניכר בילד שהוא מוטרד או סובל מהתופעה, ואפילו מתחיל להימנע מדיבור.
• הגמגום לא חולף אחרי חודשיים-שלושה, אין שיפור במצב.
• חזרות על חלקי מילים, ולא מילים שלמות, כמו 'א א א אמא בובואי'.
• הארכות של צלילים, לדוגמה 'ששששלום'.
• מילות פקק: הוספה של מילים או של הברות בתדירות הגבוהה בהרבה מהנורמה, למשל 'א אני אם רוצה לשחק עם א ירון'.

 

ילדכם אובחן כמגמגם, כך תיצרו למענו אווירה שמעודדת שטף דיבור:

• אפשרו לו יותר מקום להתבטא וליזום דיבור בעצמו.
• תנו לו לסיים את דבריו בנחת וללא עזרה, לא להשלים את המשפט במקומן.
• הפגינו סבלנות.
• השתדלו לשוחח בסיטואציות נינוחות, למשל לשחק משחק משותף בגובה העיניים.
• האטו את קצב הדיבור והשהו את תגובתכם כדי לתת לו לגיטימציה להגיב בקצב שלו.
• שמרו איתו על קשר עין והקשבה בזמן השיח0ה.
• הקדישו לו זמן איכות לבד.
• הכניסו יותר רוגע לבית.

 

מה כדאי לייעץ לגגנת או למורה במקרה של ילד מגמגם?

• הפחיתו הפרעות והתפרצויות לדברי הילד המגמגם.
• ספקו דוגמה לסגנון דיבור איטי ורגוע.
• הפגינו גישה חיובית ומקבלת כלפי סגנונות דיבור ותקשורת שונים.
• עזרו לתלמידי הכיתה לקבל את האחר.
• היו מקור תמיכה והבנה לילד.
• עבדו יחד עם הורי הילד המגמגם, קלינאי התקשורת שלו וגורמים אחרים המעורבים בחייו.

 

 

הזכויות שלכם

• הטיפול בגמגום נכלל במסגרת הטיפולים בסך הבריאות, שהם באחריות קופות החולים, ואינו מותנה בגיל.
• לילדים עד גיל 6, הטיפול ניתן במסגרת סל הטיפולים ההתפתחותיים.
• מגיל 6 ומעלה, נקבע בחוק כי הקופה תשתתף ב-50% מעלות קורס אחד או מעלות של סדרת טיפולים אחת (אך לא יותר מ-50% מתעריף הקורס ב"הדסה").