אמא'לה מחבל: איך מסבירים לילדים מה זה?

ישראל מדינה מוכת חדשות. אין רגע דל, אירוע רודף אירוע. כמבוגרים למדנו לחיות עם המציאות הזו בשלום, מי יותר מי פחות. השלמנו, בלית ברירה, עם שיגרה תחת חרדה.

 

אבל מה קורה כשזה נוגע לקטנטנים שלנו בבית? הם גדלים למציאות שבה גם לנו אין תמיד הסברים לדברים שמתרחשים סביבנו וקשה לנו להבטיח יונה עם עלה של זית בטווח הזמן הקרוב.

 

הפיגוע במתחם שרונה גרם לכולנו להבין שאף אחד לא חסין. המחבל יכול לפעול בירושלים, בשומרון, גם ברעננה ובתל אביב. ועכשיו לך תשדר לילדים שלך מסרים מרגיעים ,כשהבטן שלך מתהפכת.

 

ילדי הדרום כבר מתורגלים למרבה הצער בעיתות חירום. כשיורים רקטות יש בדרך כלל אזעקה , יש כללי התנהגות, תפיסת מחסה. הדברים מוחשיים ודי ברורים. איך מתמודדים עם החשש מפני מחבל עלום? החשש אמורפי. אולי הזר מולי הוא מחבל, אולי הוא ינסה לפגוע בי? איך חיים עם אולי?

 

אז הלכתי לשאול את הפסיכולוג דני עמית איך מסבירים את נושא המחבלים לילדים. הוא נתן לי תשובות בגובה העיניים, בשפה שהילדים יבינו.

 

 

מה זה מחבל? איך אזהה מחבל ולמה הוא מסוכן לי או רוצה לפגוע בי?
עמית: מחבל זה מישהו שרוצה לפגוע בנו, להזיק לנו דווקא, בכוונה.
אם הילד לא הולך לבד נסביר לו שאנחנו המבוגרים נזהה את מי שמסוכן במידת הצורך. אפשר לזהות מחבל לפי ההתנהגות שלו, שהיא חריגה. אפשר לדבר עם הילד על מחבל בטלויזיה, (בכוונה נרחיק אירוע קיצוני מעולם הילד כדי שהוא לא יחשוש שהוא צפוי לראות מחבל ביומיום), מישהו שיורה באקדח באנשים שלא עשו לו כלום, או מישהו שרץ אחרי אחרים עם סכין ומנסה לפגוע בהם.

אם הילד עצמאי ומסתובב לבד ואנו רוצים לתת לו עצות איך להיזהר (למשל מתבגרים), נציע לו לגלות ערנות, לשים לב למישהו שההתנהגות שלו שונה משל השאר. כך לדוגמא, אם הוא מתקרב לעברך בדרך שנראית תוקפנית כדאי להיזהר ולהתרחק.

לילדים בגיל הגן ובגיל הצעיר נוסיף ונאמר שלפעמים משתמשים במילה מחבל גם כשמתכוונים למישהו שמנסה לקלקל לנו דברים. למשל, כאשר אומרים למה אתה מחבל לי בעבודה, בציור שציירתי, בתכניות שתכננתי וכדומה? משתמשים במילה גם לילדים או אנשים שלא ממש מסוכנים אבל כן יכולים לקלקל או להפריע לנו, אבל לא בצורה חזקה כמו מחבל עם סכין או אקדח.

 

מה עושים אם נתקלים במחבל?

כמובן שלא תתקלו, אבל כדאי לדעת מה לעשות במצב כזה. למשל, כמו שמתרגלים שריפה, אין כמעט סיכוי שזה יקרה אבל טוב לדעת איך לנהוג.

אם רואים מחבל, משתדלים להתרחק ממנו מהר. לברוח, להתחבא, ובעיקר לומר למבוגר לצידנו והוא כבר יטפל בכך ויגיד לנו מה לעשות ולאן ללכת. אם יש חיילים, שוטרים או אנשים חזקים אחרים הם יעצרו את המחבל ולא יתנו לו לפגוע בנו.

 

למה הוא רוצה לפגוע בנו?

יש מחבלים שחושבים שמדינת ישראל היא שלהם והם כועסים שאנחנו חיים כאן, לכן הם רוצים להזיק לנו. אולי הם חושבים שככה הם עושים משהו טוב? זו כמובן טעות. ייתכן והם חושבים שאם נפחד מהם, הם יקבלו את הדברים שלדעתם מגיעים להם. אם מישהו חושב שמגיע לו משהו אז זה לא עוזר לפגוע באחרים, זה לא בסדר להתנהג ככה ולכן אנחנו מתגוננים.

יש גם לפעמים מחבלים שמנסים לפגוע באחרים כי היו להם בעיות קשות בחיים שלהם ואת העצבים שלהם הם מנסים להוציא על אחרים.

 

יש ילדים שנחשפו למידע. בין אם שמעו שיחה של ה"גדולים" או  נחשפו בטעות לשידור בטלוויזיה בסלון, ברדיו באוטו בדרך לגן, או שמעו מילדים אחרים מה קורה. מה אומרים להם?

לא משקרים לילד. אומרים את האמת הרלוונטית . מה שלא צריך לדעת - פשוט לא אומרים. גרסה אמינה ולא מפחידה תעזור לילד להתמודד גם במצבים בהם הוא יתקל בחוץ בגרסה מפחידה יותר. השיחה איתו תיתן לו תחושה של מידע ושליטה ואז יהיו לו כלים להתמודדות גם אם ייחשף לגרסאות אחרות.

 

נותנים דוגמאות מחיי הילד, בודקים מה הוא יודע (מה שמעת? מה זה לדעתך? מה סיפרו לך?) ואם הבין או רוצה לשאול שאלות נוספות עונים בהתאם. מנסים לענות לשאלה שנשאלה ולפי זה לראות אם זה מספק אותו. אפשר לחדד את השאלה - למה אתה מתכוון? מה אתה רוצה לדעת?

 

לא מנדבים מידע. לא צריך להוסיף אינפורמציה מלחיצה או מפחידה, אם הילד לא גילה עניין בדבר. משמע - לא נשתול לו מידע מפחיד אם המידע הזה לא נגיש אליו.

 

באופן כללי יותר, אנחנו רוצים שהמידע שהילד יפגוש בחוץ יגיע באופן מבוקר מאתנו כדי שילד לא ייחשף לדברים פוגעים או יפתח אמונות לא בריאות ביחס לדברים. השיחה צריכה להתנהל בטון רגוע  בלי פאניקה או ביקורת. כך מעבירים מסר שכל שאלה לגיטימית ושאין שום דבר שמבהיל אותנו בשיח עם הילדים. תוך כדי שיחה מסבירים שגם אם יש דברים מפחידים, יש מי שמגן ופועל לשמור עלינו. גורמי חוסן והגנה.

אם יש דברים מאיימים, נדגיש גם את הסבירות הנמוכה שזה עלול לקרות לנו, ואת המעשים והאנשים שפועלים להגן עלינו.

 

 

לפעמים הילד נחשף למידע שלא אמור היה להחשף לו. איך מתקנים את הנזק?

חשוב שזה יהיה בבקרה הורית. אם יושבים ליד הילד אז ניתן לתווך את מה שנאמר. להסביר לו מה קורה בהתאם לעקרונות שצוינו קודם.

אם עולות תמונות קשות שיש בהם דם, או תמונות מזוויעות, נגיד לילד שעדיף לא להיחשף למראות שיכולים להגעיל, להפחיד או להעלות רגשות קשים ואז נחליף את התכנית או ננחה אותו לא להסתכל. כך נלמד אותו שלעיתים תמונה קשה יכולה להזיק.

 

לסיום, כמה עקרונות לשיחה עם הילדים: התאמת שפה לרמה שהילד מבין. שימוש בדוגמאות מהעולם הפרטי והמוכר שלו. לחשוב מהי מטרת השיחה - להיות כתובת נגישה לצרכים של הילדים, סקרנות, למידה על החיים, שמירה על חוויה של בטחון בחיים ובהורה. יש על מי לסמוך. יש מי שידריך וישמור.

החיים פה רחוקים מלהיות שלווים אבל ננסה לחסוך מהדור הבא שלנו את מה שאפשר ולתת להם עוד כמה שנים של חסד ותמימות.

 

***מרב מילר היא מגישת חדשות בערוץ הראשון ואמא ליובל (5) ובן (3.5)

דני עמית, פסיכולוג ומטפל בילדים נוער ומשפחה, מרצה להורים ולמוסדות חינוך, מנהל תחנה  לשרות פסיכולוגי חינוכי ומחבר הספר-"הורים מהרגע הראשון". בעברו, שימש כמנהל הקליניקה לטיפול בילד ובמשפחה במכון אדלר וכיועץ לתכנית סופר נני