ראש בראש | בעד או נגד הארכת חופשת הלידה

בעד | "כי מה זה חצי שנה מתוך חיים שלמים?" / ליעד קליין

רגע אחד הם ברחם החם ושניה אחר כך הם נשאבים החוצה אל העולם האמיתי, חסרי אונים, תמימים ונתונים אך ורק לחסדינו. אז מה, לא ניתן להם לפחות שישה חודשי חסד? אנחנו בחרנו להביא אותם אל העולם, הם לא ביקשו. זה נראה לי מוזר, ואפילו קצת עצוב, בשבילם ובשבילנו, לא לקחת פסק זמן כדי להיות שם איתם ובשבילם, לפחות בחצי השנה הראשונה לחייהם.

נכון, זו המציאות שלנו, אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי, והקריירה שלנו חשובה לא רק כלכלית, אלא גם לשפיות שלנו ולאושר, אבל דווקא תינוק קטן בבית זו ההזדמנות לעצור רגע, להתחבר למקורות, לתת לטבע ולאינסטינקטים הביולוגים שלנו לצאת החוצה, ולצפות מהצד באחרים ממשיכים במרדף. בעודנו ממשיכות לתמוך בקפיטליזם באמצעות שופינג אונליין, כמובן.

חשוב לי לציין שאני לא שופטת אף אחת ואחד. הדעה שלי, לפני הכל, היא שכל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב שנכון עבורו. עם זאת, עכשיו שיש תינוק במשפחה, זה כבר לא רק אני ואני, זה הוא ואני. שנינו עומדים במקום הראשון בחיינו, זה לצד זו ואני חושבת שצריך להתחשב בו יותר מאשר אנחנו מתחשבים בעצמנו.

זה לא אומר שצריך להתפטר ולהקדיש את חיינו אך ורק לילדים, אלא אם אתן ממש ממש בעניין. כי אם אנחנו לא נהיה מאושרות לא נוכל לגדל ילדים מאושרים. אבל חצי שנה! מה זה חצי שנה מתוך חיים שלמים? בשביל התינוק, אפילו יותר מאשר בשבילנו, אני חושבת שכדאי וחשוב להשאר בבית ולהיות שם איתו בזמן שהוא לומד להכיר את העולם.

ברור שאמא (או אבא למען ההגינות והשוויון) לא יכולה, וגם לא צריכה, להשאר עם הילדים בבית כל הזמן, אבל חצי שנה נשמעת לי כמו פשרה נכונה. בזמן הזה האמא עדיין לא תאבד את שפיותה והתינוק יקבל מספיק ביטחון כדי להמשיך למסגרת אחרת.

נגד | "אם תאריכו, תירו לעצמכן ברגל" / חן קרופניק

את שני ילדיי גידלתי בבית עד גיל שנה ורק אז הכנסתי לגן פרטי. לעומת זאת לא מימשתי את חופשת הלידה עד סופה, בעיקר בגלל שאני עצמאית ורציתי לחזור לעבוד. אבל גם בתור שכירה, אני חושבת שזו טעות להאריך את חופשת הלידה לשנה בוודאות, אך גם חצי שנה בתשלום, אני חושבת שזו טעות. אבל לפני שכל האימהות תוקפות אותי, אסביר את עצמי:

נרצה או לא נרצה, רק נשים יכולות ללדת ולהניק, מה שבאופן טבעי שם אותן כהורה המרכזי בשלושת החודשים הראשונים של התינוק. עם זאת, נשים נוטות להתלונן על אפלייה בכל התחומים- גם בעבודות. שכר נמוך יותר, חוסר הבנה וקבלה לכך שהן אימהות והרשימה עוד ארוכה. אבל אני טוענת שלא ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

לדוגמא: אישה וגבר מתקבלים לעבודה, משקיעים בהם את אותו הדבר, מלמדים וחונכים ושניהם מעולים. האישה יולדת ויוצאת לחופשה לחצי שנה, חוזרת לעבודה לאותו תפקיד ולאותו שכר, לעומת הגבר שהמשיך לעבוד ולהתקדם. היא רוצה להיות בדיוק כמוהו, אבל גם רוצה עוד ילדים. אז על מה מוותרים?

אם את מתכוונת לקחת חופשת לידה של חצי שנה, או יותר, את חייבת להבין שלא תוכלי להיות זהה לגבר במשרה מקבילה. לא כי את אישה והוא גבר, אל תקחו את זה לשם כל פעם, אלא כי את אמא. נכון, גם אבא יכול לצאת מוקדם, גם אבא יכול להישאר בבית כשהילד חולה, גם אבא יכול להתחלק בחופשת הלידה. לא יפטרו אותו, אולי יעשו לו פרצופים, אבל כאילו לך לא עושים גם.

באופן טבעי אנחנו לוקחות על עצמנו הכל כאימהות, אבל מתעצבנות ומתבכיינות. אני לא עשיתי זאת, כשלא היה לי נח, אבא שלהם תפס פיקוד ואני עבדתי. תוך שנתיים הקמתי משרד פורח ומשגשג, עם שני ילדים קטנים.

אז אם תאריכו את חופשת הלידה, תירו לעצמכן ברגל, כי לא תוכלו להתקדם ולהיות בדיוק כמו הגברים. מצד שני, אתן יכולות לזנוח את השיוויון עד הסוף ולהנות מהיתרונות שלנו בתור אימהות.

הילה קורח: "לא, 14 שבועות חופשת לידה זה לא מספיק"

ח"כ תמר זנדברג: מה עם חופשת לידה לגברים?