מאמי, תפסיקי לקרוא לי מאמי

אחת המילים השנואות עליי בשפה העברית היא "מאמי".

די, חלאס עם המאמי, מותק, אה מאמי שומע? חיימי, תביא לי, כפרה, הכל טוב...
מי את שתקראי לי מאמי? פספסתי את הזוגיות שלנו?

יש לי שם, שאני אוהב, יש לו אפילו כל מיני קיצורים או גרסאות, שאת חלקם אני אוהב יותר, חלקם פחות, וחלקם כ"כ פופולרים שבמקומות מסוימים הם הפכו לשמי הראשון.

אבל בחייאת, עזבו אותי מה"מאמי" שלכם. כי בואו נודה באמת, הרבה פעמים ה"מאמי" הזה הוא רק מסווה של חיבה, ומגיע מלווה בהתנשאות או זלזול.

הנה אני זורק לך שם חיבה גנרי וסתמי כדי שתחשוב שאנחנו הכי חברים, וכי אתה לא מספיק חשוב כדי שאזכור את השם שלך, אבל אז אני אדחוף לך הערה/ מטלה/ ביקורת או עקיצה.

"מאמי, לא נראה לי שאתה צריך לאכול את זה"
"מותק, בוא נירגע"
"כפרה, מי נראה לך שאת?"

מעטים האנשים שבאמת משתמשים ב"מאמי" ככינוי לאהבה, ובד"כ זה לבן זוג או קרוב משפחה.

אז אם אתם יודעים את שמי, תשתמשו בו. לשם כך בדיוק הוא נועד. אני אפילו מרשה לכם לשחק איתו.

אבל אם אתם לא מכירים אותי, הגיע הזמן להחזיר לשפה ולתרבות הרחוב את מילות הפנייה והנימוס: "סליחה", "גברת", "אדון". ״גברתי" או "אדוני״, אם אתם רוצים לפנק, ״סלח לי״ אם אני מפריע לכם ברחוב, ״בחורצ׳יק״ אם עברתם את גיל ה-70, ״חברה״ אם אתם סחים, או ״אחי״ שעוד איכשהו נסבל אם אתם חבורת סטרייטים. אבל די, עזבו אותי מה"מאמי".

גם ״ילד״ זה בלתי נסבל.

שלא נדבר על ״נשמה״

אה ו"נשמאמי" זה השיא!

צילום: עמית גולדשטיין | עריכה: נועם פנדריך | אפטר: ניריאן כיואן | הפקה: קייטי ארביב

לעוד טורים >>

מה מפריע לכם בגנן במקום גננת?

אם יותר להט"בים יצאו מהארון, ההומופוביה תקטן

לגברים מהסרטון בקפריסין: אתם בושה למין הגברי, לעם ישראל ולאנושות

כשמדובר על חופש בחירה וחופש דת - אין צד שני למטבע

נעים להכיר, אני תופעה חדשה ושונה