"אני נחשב מוזר, שונה. לא יודעים איך לאכול אותי"
גילי קימור, המאובחן כבעל תסמונת אספרגר על הקשת האוטיסטית, הצליח להפוך את החולשה שלו ליתרון הגדול שלו
אני גילי קימור, מאובחן כבעל תסמונת אספרגר על הקשת האוטיסטית. עיקרה - אי הבנת קודים חברתיים.
אני נחשב מוזר, שונה, לא יודעים איך לאכול אותי.
כשאתם ואני נפגשים, אני לא מבחין באופן טבעי במהות המבט שלכם ואם כן, לא תמיד אני מבין את משמעותו.
בעבר כשמישהו סיפר בדיחה לא ידעתי מתי לצחוק. יש לי תפיסת שחור לבן ואני מתקשה בהבנת ניואנסים.
אלה מעט דוגמאות מתוך אלפים. האם אני אבוד? לא בהכרח.
החלטתי שאנצל את החולשה שלי ואהפוך אותה ליתרון הגדול שלי:
התחלתי לכתוב שירים שבאמצעותם התמודדתי עם הקירות השקופים של הקודים שאותם אינני מבין.
זכיתי בפרס ביכורי היצירה שהוענק לי מול מאות ילדים ובפעם הראשונה קבלתי חיזוק חברתי חיובי.
עם הזמן שיפרתי את חוש ההומור שלי, למדתי קודים חברתיים כמו שמכינים שיעורי בית והשתפרתי גם בזה, כמו גם בהבנת מימיקה של פנים וקריאת שפת גוף.
שיניתי את היחס שלי כלפי עצמי: אני לא רק אספרגר, אני גם גילי . מקורי, משכיל, סקרן בעל חשיבה מופשטת, שיכול להיות גם נחמד, תתפלאו.
היום יש לי אפילו אהובה ובדרך סיימתי תואר ראשון ושני בהצטיינות.
איך עשיתי את כל זה? לא ברחתי מהבעיה. אני מודה בקיומה ומתמודד איתה. אני מרצה על תסמונת אספרגר בפני אנשי מקצוע כדי להרחיב את השכלתם אך גם בפני קהלים שאינם מכירים את התסמונת.
כך אני מביא את הבשורה שלי ושל חבריי לידי רבים ובכך עוזר להפחית את היחס השלילי והסטריאוטיפי כלפיי אנשים מסוגנו.
פתאום אני לא נזקק, אני נותן . יש לי שליחות, יש לי משמעות ואני מתמודד עם הבעיות שנותרו, כמו כל אחד מכם.
עוד בדיבור:
אשכנזים מול מזרחים - הקרב שלא נגמר