3 היריות ששינו לי את המציאות לתמיד

אני יכול להצביע על הרגע האחד שבו איבדתי את התמימות, היה זה הרגע שבו נורו שלושה כדורים בראש ממשלה בישראל.

היום ובימים האחרונים פוליטיקאים מהעבר ומההווה ואנשים שהחזיקו בתפקידי מפתח ציבוריים ידברו על רצח רבין. אולי הם אפילו ינסו להרוויח מזה הון פוליטי, חלקם גם מנסים לנתק את הרצח מהמשמעות הפוליטית שלו.

אבל עזבו לרגע ימין או שמאל, כי זה לא באמת משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אתם נמצאים, ושימו בצד את אותם פוליטיקאים.

באותו לילה, ארבעה בנובמבר 95, הייתי ילד. רק בן 10. ישבתי מול הטלוויזיה חסר מילים. אבא כבר היה במיטה, אמא פרצה בבכי, וסבא ישב בכורסה החומה לידי ולא הצליח להבין מה הוא רואה.

המשפחה שלי הייתה בבית, אבל המילים של איתן הבר גרמו לי להרגיש הכי לבד בעולם. אני זוכר את הדרך הקצרה למיטה מול הכאוס שהתחולל על המסך. אני זוכר את התחושה המשונה של להיות אבוד. הרגשתי בפעם הראשונה בחיי הקצרים, של ילד בן 10, שאין לי מושג מה יקרה כשאקום מחר בבוקר. איך ייראה העולם, איך תיראה המציאות החדשה.

היום, אני יודע שההרגשה הזו הייתה הרגע שבו הפסקתי להיות ילד, שהפסקתי להיות תמים. כבר אז, בגיל 10, הבנתי שמשהו נשבר, משהו חשוב, עמוק, מהותי. משהו שאי אפשר לבקש מאמא או אבא לתקן, כמו שכל ילד בן 10 בעולם אמור לצפות.

היום, בגיל 32, אני עדיין עומד אבוד ומפוחד מול המציאות שנכנסנו אליה אחרי אותן שלוש יריות. מציאות שבה אדם מסוגל לסיים את חייו של אדם אחר פשוט בגלל שהוא לא מסכים איתו. מציאות שניפצה את הערכים הכי חשובים של הדמוקרטיה – ושאת התוצאות שלה כולנו רואים עד היום.

צילום: מור שקד | עריכה: דביר סימן טוב | הפקה: בתחן כהן

לעוד טורים >>

מה מפריע לכם בגנן במקום גננת?

אם יותר להט"בים יצאו מהארון, ההומופוביה תקטן

אני נגד הדתה, ואין לזה שום קשר לאנטישמיות

לגברים מהסרטון בקפריסין: אתם בושה למין הגברי, לעם ישראל ולאנושות

כשמדובר על חופש בחירה וחופש דת - אין צד שני למטבע

נעים להכיר, אני תופעה חדשה ושונה

אני לא ה"הומו", אני בן אדם