דקה אחת ושלושים ושמונה שניות, בהן נזרקו לעברי שמונה הערות סקסיסטיות מגברים

ליאת ברטוב שדה:

דקה אחת ושלושים ושמונה שניות. זה הזמן שלקח לי למלא אוויר בצמיגי האוטו האהוב שלי. 10 שניות לכיוון מד הלחץ, כ-15 שניות לכל צמיג ועוד 28 שניות לדילוג מגלגל לגלגל, גירוד בברך ובלתמים. דקה אחת ושלושים ושמונה שניות, בהן נזרקו לעברי שמונה הערות סקסיסטיות מגברים.

שמונה הערות- הערה אחת כל 12 שניות בממוצע - מגברים במכוניות חולפות, שלא יכלו לשאת בשתיקה את מראה הבחורה הרוכנת לעבר גלגל ומזרימה אליו אוויר בלחץ של 32 PSI.

רפרטואר ההערות היה מגוון, והוא נע בין לגלוג להתרשמות עזה, כשבאמצע ניתן היה למצוא הצעות ייעול, רוח התנדבותית והגיגים.

היה את הגבר החומל: "כואב הלב, אין מי שיטפל בך מותק?", היה את הגבר החצי מתרשם-חצי מופתע, עם הבעת ההתפעלות הרהוטה  "פשששששששששש!!! ".

היו את אלה שהציעו עזרה - במילוי האוויר או במציאת גבר שיטפל בי (מסודרת, תודה), והיו את אלה הגרפיים – "אחחח איך הייתי רוצה להיות הצינור" או "חלום שלי להיות גלגל".

זה אמיתי? לא, ברצינות – מישהו יכול להסביר לי את זה? האם גם ב-2018 פוסט עידן מי טו ההתעסקות של נקבה במשהו הנושק למכאניות כה מסעירה? או אולי זה הדימוי הפאלי של האחיזה בצינור? או אולי זו פשוט התמונה הקלאסית של בחורה מתכופפת שאתם לא יכולים לעמוד בפניה.

מי אתם?? לא, אני יודעת מי אתם – אתה אבא של מישהי, ואתה, אתה אח של מישהי, ואתה הבעל של מישהי. עכשיו לכו, ודמיינו שמדברים ככה אליהן.