אלפים בהלוויית הלוחם שנהרג בפיגוע הדריסה: "דוגמה ומופת"
בבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב נטמן סמל מקסים מולצ'נוב, חייל בודד שעלה מאוקראינה ונהרג ביום חמישי האחרון בפיגוע סמוך למחסום מכבים. ברשתות נפוצו קריאות להגיע וללוות אותו בדרכו האחרונה: "מסע חייו הוא השראה דוגמא ומופת לכולנו"
בבית העלמין הצבאי בקריית שאול שבתל אביב הובא הערב (שלישי) למנוחות סמל מקסים מולצ'נוב, לוחם צה"ל שנהרג ביום חמישי האחרון בפיגוע הדריסה סמוך למחסום מכבים. מולצ'נוב, חייל בודד שעלה מאוקראינה, היה בן 20 במותו. מדריכיו בכפר "הדסה נעורים" בו התגורר לפני הגיוס סיפרו כי היה "בחור מיוחד מלא בנתינה". מולצ'נוב עלה לישראל ב-2017 דרך תוכנית "נעלה", וב-2021 סיים רשמית את התהליך. ב-2022 התגייס לצה"ל, ובשבוע שעבר נהרג כשמחבל פלסטיני שהגיע במשאית דרס אותו למוות ופצע חמישה נוספים.
אתמול נפוצו ברשתות החברתיות קריאות להגיע וללוות את מולצ'נוב בדרכו האחרונה. אלוף-משנה במיל' קובי מרום, לשעבר מפקד חטיבת החרמון ומפקד עוצבת חירם, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "חבריי הלוחמים והמפקדים. מחר, יום שלישי ב-17:00 בבית העלמין בקרית שאול, יובא למנוחות לוחם צהל מקסים מולצ'נוב ז"ל, חייל בודד מאוקראינה שעלה ארצה לבדו לפני כמה שנים, והתגייס להיות לוחם בחיל התותחנים ונפל באירוע הדריסה במחסום מכבים בשבוע שעבר".
"מקסים שירת כלוחם בצה"ל כשהוריו מתגוררים בעיר חרקוב באוקראינה ,הנמצאת במלחמה למעלה משנה", הוסיף מרום, "בימים אלה של קיטוב ושסע בחברה הישראלית כשהוויכוח הציבורי הנוקב בחברה הישראלית משפיע גם צה"ל, כשעל סדר היום חוק גיוס שיתן פטור מגיוס למגזר שלם ויהיה מכת מוות למודל צבא העם. מקסים ז"ל ומסע חייו הוא השראה דוגמא ומופת לכולנו, בנתינה, ברוח התנדבות, ובערבות ההדדית, ובמקומו של צה"ל כקיר הברזל עבור כולנו, רוח שכל כך חסרה בימים אלה. אני מזמין אתכם לבוא ולכבד מחר את מקסים בדרכו האחרונה ולהצדיע לו ולדרכו. אני אהיה שם! אבקשכם להפיץ ולשתף מגיע למקסים שמאות לוחמי צה"ל בעבר יבואו ויצדיעו לו".
לפני עשרה חודשים התראיין מולצ'נוב לגלי צה"ל, לאחר שתרם מח עצם ובכך הציל חיים של ילד בן 12. "באוגוסט אחות התקשרה אלי והתחילה להסביר לי מה זה מח עצם ומה צריך כדי לתרום. אמרתי שיש לי מפקדים ואני לא מישהו גדול", סיפר הלוחם בריאיון, "חזרתי לבסיס והקצין בא אלי ושאל אותי אם אני רוצה לתרום אז אמרתי שכן. לא פחדתי".
לפני כן, סיפר מולצ'נוב על העלייה לארץ מאוקראינה: "עליתי מאוקראינה לפני שש שנים. רציתי ללמוד פה בבית ספר ואז להתגייס לצבא ואחר כך להמשיך ללמוד באוניברסיטה. זה לקח זמן, אח שלי הגדול עלה ראשון ב-2010 והוא עכשיו סיים צבא וכרגע לומד". כשנשאל האם נוכחותו של אחיו בארץ סייעה לו בהסתגלות, ענה: "כן, הוא הסביר לי איך החיים פה ואיך האנשים".
מולצ'נוב אף שיתף במצב המורכב של משפחתו, שנותרה ברובה באוקראינה: "המשפחה שלי, אמא, אבא, סבתות והחברה שלי שם. שאני יכול אני מדבר איתם. הם סיפרו שקצת קשה להם ויש הפצצות וחיילים. זה קשה". בנוגע ללבטים בתחילת שירותו הצבאי סיפר: "רציתי להגיע לעוקץ, אבל אמרו לי לא כי אני חייל בודד עם שפה לא כמו של ישראלי, אז ביקשתי תותחנים. היום אני ביחידת האש".