הלוחמים שנפלו בגבול מצרים הובאו למנוחות: "היית הכוח שלי"

שלושת הלוחמים שנהרגו בגבול מצרים, הובאו הערב (חמישי) למנוחות, כאשר תחילה החלה הלווייתה של סמל ליה בן נון בבית העלמין הצבאי בראשון לציון, ולאחר מכן החלו טקסי ההלוויה של סמ"ר אוהד דהן בבית העלמין הצבאי באופקים ושל סמ"ר אורי יצחק-אילוז בבית העלמין הצבאי בצפת. אופיר, אחותה של ליה, ספדה לה: "אני כבר מתגעגעת אליך, את היית קרן שמש, לב, השמחה, היית הצמד שלי. זה קשר של אחיות, הדם שלי, תמיד הצחקת אותי. אני אוהבת אותך. תדאגי מלמעלה ואני אדאג מלמטה. תודה שזכיתי להיות אחותך. את היית הבילוי המועדף עליי".

פזית סודרי, דודתה של ליה, ספדה לה: "איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר, הילדה עם החיוך הכי יפה בעולם. אחיינית מושלמת. כל כך רצית להיות לוחמת, מלאת מוטיבציה, אני מבקשת ממך סליחה שלא הייתי איתך בדקות האחרונות של חייך".

מפקד גדוד ברדלס סיפר על ליה מעל קברה: "כבר בתחילת ההכשרה היית דמות להצלחה, הצלחת בעקבות החתירה למטרה, אותרת במהירות לפיקוד. היית חיילת מיוחדת במינה, היית חברתית והפצת אור, היית דמות לדוגמא כדמות הלוחמת, דמותך ומורשת ילוו אותנו לעד".

חברתו של אוהד, דנה, ספדה לו מעל קברו: "גבר אמיתי שלי איך עזבת אותי ככה עם כל התוכניות שלנו, הבטחת לי שאנחנו לתמיד ומה עם זה? עכשיו נשארתי לבד, השארת את כולנו ככה. אני רוצה שבכל העולם ידעו איזה גיבור היית. רק חיכית לסכל ולהסתער. היית הכוח שלי. היום החלטתי להגיע במדי א', תמיד אמרת לי שזאת זכות. תודה על כל מה שלימדת אותי אוהד דהן אהבת חיי".

מפקדו של אוהד, אל"מ מפקד פארן: "היית דמות משמעותית בתפקידך, אישיות כובשת, דוגמא ומופת לכל חייל לוחם ולוחמת ותמיד עם חיוך. היית בן בית אצלי. חתרת למגע, הסתערת והכנעת אותו האומץ, התעוזה ליוו אותך.  לכתך היא אבידה בלתי נתפסת דמותך תשאר איתנו תמיד, תודה על מה שהיית".

סא"ל אביעד, סגן מפקד אוגדת פארן, ספד לסמ"ר אורי יצחק-אילוז בהלווייתו: "היית דמות פיקודית מובילה, מפקד שהוא מלח הארץ. הקצב המהיר, הכוח לצחוק, הדאגה, הפכו אותך למפקד שהיה אהוב ואהוד על הבריות. נאמן למשימה ומבצע אותה על הצד הטוב ביותר. אנחנו עדיין מתקשים לעכל את הבשורה שהכתה בנו. אמנם אינך עימנו עוד אך דמותך תישאר איתנו תמיד. אורי הגיבור, נוח על משכבך בשלום".

חברו של אורי ספד לו: "חבר שלי, שותף שלי להכל. לא מאמין שאני סופד לך, לא מאמין שצריך לדבר עליך בלשון עבר, לא נתפס. לא סתם קראו לך אורי, היית נקודת אור לכולנו, למשפחה, לחברים לגדוד. אורי אתה הכי טוב שיש. תמיד ראינו אותך עם החיוך הגדול שלך. שידרת אופטימיות מדהימה. ידענו תמיד שאתה הכתובת לכל דבר. שאתה היחיד שתמצא את הצד הטוב בכל דבר. אורי, היית איתי מההתחלה, בהכל היינו ביחד, תמיד ידעתי שיש על מי לסמוך שאתה פה".

מוקדם יותר היום סיפרה אופיר על הפעם האחרונה שראתה את אחותה ליה: "יום לפני שזה קרה דיברתי איתה. בפעם האחרונה שראיתי אותה יצאתי איתה לסרט, היא הייתה ברגילה והיה לה שבוע אחרון טוב. היא התגאתה בזה שהיא לוחמת וצברה חוויות. אהבה את החיילים ואת הסגל".

"היא הייתה האחות הכי וואו בעולם", הוסיפה אופיר, "היא לב, אין אחד שלא אהב אותה. שטותניקית וכיפית, מהממת מבחוץ ופי מאה מבפנים. היא הייתה אור וקרן שמש. לא היינו צריכות לדבר, היא הייתה מבינה אותי. הייתה לה שמחת חיים מטורפת, היא נהנתה מהחיים עד הרגע האחרון".

שי, אביו של אורי יצחק, סיפר: "התחושות הן קשות מאוד. אשתי, הילדים וכולם עוטפים אותנו באהבה. אורי יצחק עלם חמודות שתמיד היה בשביל כולם. הוא עשה הכל, היה בשביל כולם. השיחה האחרונה שלנו הייתה ביום שישי בחמש בערב. שלחתי לו הודעה, אמרתי לו שלא דיברנו הרבה השבוע. הוא התקשר, דיברנו על השבוע שעבר שהיה קשוח, הרבה עבודה כרגיל. שאל מה איתי, מה עם כולם".

"הוא דיבר עם כל אחד כל יום. אמרתי לו שאני שמח שאתמול סיפר לאמא שהחליט שיצא לקורס קצינים, אמרתי לו שאני גאה, אמר לי שהוא יוצא לשנות פה דברים. שאלתי אותו אם שבת הבאה הוא בא, והוא אמר לי שהחיילים שלו יוצאים, ושהוא צריך להישאר".

[brightcove_iframe video_id='news-flash-part-2306041133' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_e0r5ieix' duration='171']

עוד סיפר אביו: "אורי יצחק הוא מודל השראה לכולם, מעולם לא עשה רע לאף אחד, היה אהוב על כולם, נצר למשפחה גדולה. משפחת קהילה, משפחת עשייה, משפחת נתינה. אני סומך על צה"ל, גדלתי במערכת הזאת וניזונתי ממנה שנים רבות. אני לא מתעסק כרגע עם השאלות. סמוך ובטוח שגם מפקדיי שהם בכירים בצה"ל וגם חיילי שהפכו למפקד והיו פה אתמול ונשארו כאן גם עכשיו ידעו לתת את התשובות המדויקות, אבל לא מתכוון לענות על שום שאלה".

בצה"ל ממשיכים לתחקר את המחדלים החמורים: איך חדר המחבל לשטח ישראל, כיצד עברו שעות ממותם של הלוחמים ועד שגילו על כך; איך קרה שהמחבל הסתובב חופשי במשך שעות ולא נתפס - ומדוע לא חוסל מהאוויר לנוכח תוואי השטח המורכב?

האירוע החל ב-02:30, אז סיכל צה"ל הברחת סמים משמעותית - שלושה קילומטרים בלבד מהעמדה שבה נהרגו הלוחם והלוחמת. המשמרת של השניים בעמדה החלה ב-21:00 והייתה אמורה להימשך 12 שעות. הקשר האחרון איתם נוצר בשעה 4:15 לפנות בוקר, שעות עברו מחדירת המחבל והפיגוע ועד השעה 09:00 כאשר מפקדת המחלקה מצאה אותם ללא רוח חיים בעמדה.