למרות מותו של "הקצב מטהרן": מדיניות איראן לא תשתנה | דעה

לאחר שעות מורטות עצבים, הגיע היום (שני) האישור מטהרן על כך שהנשיא, איברהים ראיסי, נהרג יחד עם שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבדאלליהאן בהתרסקות מסוק בדרך חזרה מביקור מדיני באזרבייג'ן. המחוז בו התרסקו, מחוז מזרח אזרבייג'ן, הוא אזור הררי בגבול בין איראן, אזרבייג'ן וארמניה. על-פי הדיווחים נכון לרגע זה, המסוק איבד שליטה בעקבות ערפל כבד באזור ההררי של המחוז - והתרסק.

אין ספק כי המוות של ראיסי ועבדאלליהאן מעודד אנשים רבים ברחבי העולם, כולל באיראן עצמה, שם תועדו אירועים בהם אזרחים מדליקים זיקוקי דינור. עם זאת, למרות השמחה לאיד, מדיניותה של איראן לא צפויה להשתנות.

למרות היותה של איראן דמוקרטיה על הנייר, בה מתקיימות בחירות לפרלמנט – המג'לס - ולנשיאות, מבנה הכוח השלטוני במדינה סבוך מאוד ומיועד כולו למען מטרה אחת – שימור המהפכה. בראשה של המדינה עומד כמובן המנהיג העליון, עלי ח'מינאי בן ה-85. דיווחים רבים מעידים על כך שח'מינאי כבר אינו בקו הבריאות, עניין שאינו זניח במדינה בה המנהיג העליון הוא הסמכות הקובעת הבלעדית. במקרה שבו המנהיג העליון נפטר, מתכנסת מועצת המומחים – מועצה של כהני דת בכירים המוסמכים לבחור את המנהיג העליון הבא. כאן העניין הופך למעניין – מי ממנה את מועצת המומחים?

מועצת המומחים מורכבים מ-12 חכמי דת, אשר יקבעו מי יהיה המנהיג העליון של הרפובליקה האסלאמית. שישה מתוכם נבחרים על ידי המנהיג העליון בעצמו ואילו שישה נבחרים על ידי הפרלמנט. כאמור, הפרלמנט האיראני נבחר על ידי העם בבחירות. האם לעם יש דרך להשפיע על זהותו של המנהיג העליון הבא? אז זהו, שלא. כאן נכנסת "המועצה לשמירת אינטרס המהפכה". המועצה, כשמה כן היא, נועדה "לשמור" על הפרלמנט ולוודא שאינו פוגע במהפכה האסלאמית או באסלאם, כשכל חברי המועצה הם מינויים אישיים של המנהיג העליון.

חשוב לציין כי תפקידה של "המועצה לשמירת אינטרס המהפכה" משמעותי ביותר, מאחר שהיא מאשרת את התמודדותם של מועמדים למג'לס. הפוליטיקה האיראנית מורכבת מארבעה זרמים עיקריים: השמרנים – הזרם שנחשב לקיצוני יותר, דתי יותר ומטרתו ליישם את עיקרי המהפכה האסלאמית. איברהים ראיסי זכה בבחירות באיראן כמועמד השמרנים. מימין לשמרנים ישנם "הניאו-שמרנים": דור שני למהפכה האסלאמית אשר הרגיש שעקרונות המהפכה לא מיושמים דיים בתוך הרפובליקה האסלאמית, והנמנים עליו מבקשים להוביל קו חריף יותר בעימות מול ישראל והמערב. נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדיניג'אד הוא דוגמה לחבר בזרם הניאו-שמרני.

"גוש המרכז" האיראני מורכב בעיקרו מתנועת "המתונים" – זרם ביניים המנסה לאזן בין קידמה, שיתוף פעולה עם המערב מתוך מחשבה שאיראן צריכה למלא צרכים מסוימים כמדינה, לדוגמה כלכלה מתפקדת ורמת חיים מסוימת לאנשיה. הדוגמה המובהקת לכך היא כמובן נשיאה הקודם של איראן, חסאן רוחאני, שהוביל דיאלוג מתמשך עם המערב בנוגע להסכם הגרעין. משמאל לתנועת המתונים נמצאים "הרפורמיסטים" – הדורשים שינויים הדרגתיים פנים איראנים בגבולות המהפכה האסלאמית, כגון ליברליזציה מסוימת בזכויות האזרח, עידוד מעורבות אישית פוליטית של האזרח וכדומה. עצם קיומה של "המועצה לשמירת אינטרס המהפכה", כשומר סף בפוליטיקה האיראנית, מהווה סימן ברור אחד בפני עצמו – כל מי שיכול לסכן את שלטון המנהיג העליון, ייפסל.

לתוך בליל הבירוקרטיה הסבוכה הזאת נכנס במפתיע מותו של איברהים ראיסי. "הקצב מטהרן", שנודע בהוצאות המוניות להורג של מתנגדי המהפכה האסלאמית בראשית דרכה, סומן כאחד המועמדים המובילים לרשת את כסאו של המנהיג העליון ח'מינאי. לאחר שנות נשיאותו של רוחאני, שהוביל מדיניות פרגמטית יחסית, נבחר ראיסי בבחירות האחרונות באיראן לאחר שהפסיד לרוחאני ב-2017. לא מן הנמנע שיציאתה של ארה"ב מהסכם הגרעין חיזקה את התפיסה השמרנית גם כך של המנהיג העליון ח'מינאי, שרצה "בן בית" בשלטון מדינתו. ראיסי מצדו לא אכזב. הוא דיכא באכזריות את מחאות החיג'אב שפרצו בעקבות רצח מסא אמיני, צעירה איראנית שלא עטתה חיג'אב בציבור. הוא הוביל קו ניצי כנגד המערב, סירב להצעות לחזור להסכם הגרעין - וכמובן לקח חלק פעיל במתקפה חסרת התקדים על ישראל.

מותו של ראיסי לא ישפיע על קו המדיניות השמרני האיראני. על פי סעיף 131 בחוקה האיראנית, סגנו הראשון, מוחמד מוח'בר, יחליפו. במקביל יערכו בחירות לנשיאות תוך 50 ימים. המערכת הפוליטית האיראנית נועדה לשמר את המהפכה האסלאמית, והיא ממלא את תפקידה ביתר שאת כל עוד המנהיג העליון ח'מינאי נמצא בשלטון. מותו של "הקצב מטהרן" אולי נותן תקווה למתנגדי המשטר האיראני, אך בפועל לא ישנה באופן משמעותי את מדיניותו של משטר האייתוללות. נצטרך לחכות למותו של המנהיג העליון ח'מינאי, שעשוי ליצור את הוואקום השלטוני לו מתפללים מתנגדי המשטר.

יוסי מצרי הוא קשב בדסק החוץ של חדשות 13