המאבק העתידי של ישראל: הבטחת המשך התמיכה האמריקנית | דעה

לצד האיומים הביטחוניים הברורים שעומדים בפנינו ניצבת זירת מאבק נוספת וקריטית, הנוגעת לעיצוב דעת הקהל של מנהיגי המחר בארה"ב. התעלמות מהאנטישמיות הגואה בקמפוסים של האוניברסיטאות היוקרתיות תפגע בתמיכה הקריטית שוושינגטון מספקת לישראל כבר בעתיד הקרוב. כדי למנוע את תרחיש האימים בו מנהיגים עוינים מושלים בבית הלבן ובגבעת הקפיטול - נדרש מאבק הסברתי

חרבות ברזל הפגנות פרו-פלסטיניות בניו יורק
הפגנות פרו-פלסטיניות בניו יורק | צילום: רויטרס

כנער ישראלי שגדל בדרום הארץ, בין סבבי לחימה מול חמאס ונאומים מעוררי אימה על התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית, היה קשה שלא לחשוב מדי פעם על האיומים הביטחוניים שעומדים לפתחה של מדינת ישראל. באופן אירוני, דווקא במהלך שירותי הצבאי הלכה וגברה אצלי ההבנה כי אחד מהאיומים הקיומיים המשמעותיים ביותר על מדינת ישראל אינו בטחוני כלל, אלא מדיני - דעת הקהל האמריקנית.

עצם קיומה של ישראל מסתמך במידה רבה על תמיכה אמריקנית. בין אם מדובר במתן סיוע בטחוני בצורה של העברת תקציבי עתק או מערכות נשק מתקדמות (לפעמים אפילו כאלו שהטו את הכף לטובת ישראל בזמן מלחמה, כמו במלחמת יום כיפור) ובין אם במתן סיוע מדיני בצורה של הפעלת לחץ פוליטי במקומות הנכונים ושימוש בזכות הווטו בשלל הצבעות נגד ישראל במועצת הביטחון של האו"ם. וושינגטון תמכה בישראל במשך השנים תמיכה איתנה, שבלעדיה כלל לא ברור שישראל הייתה מצליחה להתקיים עד היום. במידה ודעת הקהל האמריקאית תפנה נגד ישראל, אנחנו עלולים לאבד את הסיוע החיוני לקיומנו.

אירועי 7 באוקטובר סיפקו לכולנו תמונת מציאות מפחידה בנוגע להלך הרוח בקרב הדור הצעיר באמריקה. הפגנות ענק שמביעות תמיכה בפלסטינים על פני הנרטיב הישראלי, גל אנטישמיות חסר תקדים שגלש גם לאלימות פיזית נגד יהודים - ושלל סקרים המעידים על מגמה מדאיגה של התרחקות העם האמריקני מהמדינה היהודית. את השפעותיהם של הקולות האנטי-ישראלים המתגברים באמריקה ניתן לראות בקונגרס האמריקני, בו כבר צצים מחוקקים בעלי עמדות אנטי-ישראליות מובהקות. אם קיים סיכוי ממשי שהמגמה הזו תימשך ותגלוש גם לבית הלבן, מדובר בעיניי בלא פחות מאיום קיומי מובהק למדינת ישראל, שעלול להתממש בעתיד הלא רחוק.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן
הנשיא ג'ו ביידן בנאום תמיכה בישראל | צילום: רויטרס

אז איך הופכים את המגמה? איך זוכים מחדש בדעת הקהל האמריקנית? התשובה עשויה לנבוע מן העובדה כי לא כל הקולות שווים בזירה ההסברתית. בארצות הברית של היום, כמו ברוב העולם, לכסף, מעמד ושם המשפחה הנכון יש השפעה בלתי מבוטלת על המדיניות וקבלת ההחלטות. את בעלי ההון והבכירים העתידיים של אמריקה ניתן למצוא בעיקר באוניברסיטאות של ליגת הקיסוס (Ivy League), האוניברסיטאות היוקרתיות והמפורסמות של ארה"ב, וספציפית בבתי הספר למנהל עסקים שלהן – שבוגריהם נוטים להתמקם בעמדות ההשפעה והכוח המשמעותיות ביותר. בהתאמה, עלינו לרכז את המאמצים שלנו במקומות האלו בדיוק.

לצערי, כיום אנחנו מפסידים בקמפוסים היוקרתיים. רק לפני מספר שבועות, באירוע מצמרר שהפך ויראלי, העידו בשימוע בקונגרס הנשיאות של שלוש מהאוניברסיטאות הנחשבות ביותר בליגת הקיסוס – הרווארד, MIT ואוניברסיטת פנסילבניה. במהלך השימוע אמרו הנשיאות כי קריאות לרצח עם של יהודים אינן מהוות הפרה של חוקי האתיקה כשלעצמן במוסדותיהן. בהמשך, הן אף הגדילו לעשות וטענו שרק במידה והקריאות האלימות יהפכו למעשים, אז, אולי, מדובר בהפרה של קוד האתיקה. תחת הנהגתן של הנשיאות הללו לומדים היום הסטודנטים שיתוו את עתידה הכלכלי ומהמדיני של אמריקה בעוד שנים ספורות.

נשיאת אוניברסיטת הרווארד, ד"ר קלודין גיי
נשיאת אוניברסיטת הרווארד לשעבר קלודין גיי, בשימוע השערורייתי בקונגרס | צילום: רויטרס

לשם הדוגמה, בין בוגריו של בית הספר למנהל עסקים של הרווארד נמנים סמנכ"לית פייסבוק לשעבר שריל סנדברג ונשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג' בוש. בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת פנסילבניה הוציא מכתליו את ענק הטכנולוגיה אילון מאסק ואת נשיא ארצות הברית לשעבר (ואולי לעתיד) דונלד טראמפ. בית הספר למנהל עסקים של MIT מונה על בוגריו את מנכ"ל מייקרוסופט לשעבר ג'ורג' טומפסון ופוליטיקאי ישראלי ותיק בשם בנימין נתניהו.

בעוד שמדובר רק ברשימה חלקית ביותר, הנקודה ברורה - בתי הספר למנהל עסקים של אוניברסיטאות ליגת הקיסוס בארה"ב הם בתי חרושת לייצור מנהיגים ומנהיגות בתחום העסקי, הפוליטי והחברתי, שהקול והדעה שלהם חשובים יותר ובעלי השפעה גדולה לאין שיעור מאלו של האזרח הממוצע. אם אנחנו חפצי חיים, אנחנו חייבים לזכות בתמיכתם.

אוניברסיטת הרווארד
אוניברסיטת הרווארד | צילום: רויטרס

לצערי, גל האנטישמיות שפקד את הקמפוסים בארה"ב גרם לפילנתרופים יהודים רבים למשוך את כספי המלגות שתרמו לסטודנטים ישראלים באוניברסיטאות הנחשבות. הלימודים במוסדות הללו יקרים להחריד, וללא מלגה משמעותית מרבית הישראלים לא יוכלו להרשות לעצמם לעשות זאת. על כן, ביטול המלגות היא טעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה. לדעתי, מדובר בזירות ההסברה החשובות ביותר עבור מדינת ישראל - ולכן הפחתת הנוכחות הישראלית בה שקולה לכניעה ללא קרב. עלינו להבין אמת פשוטה: גם אם נחרים את המוסדות האלו הם ימשיכו לייצר דמויות בעלות השפעה, שיאמצו את הנרטיב הפלסטיני במידה ולא תהיה נוכחות סטודנטים ישראלים שיציגו להם את הצד הישראלי בקמפוסים.

דווקא עכשיו, דווקא בגלל האנטישמיות הגואה, הגיע הזמן להתעלות לגודל השעה. צעירים ישראלים בעלי התשוקה והכישרון לייצג אותנו בעולם צריכים לשאוף להגיע לזירות החשובות הללו, ותורמים וגופים פרו-ישראלים צריכים לתת להם את המשאבים והכלים כדי לעשות את זה על הצד הטוב ביותר. אם לא נעשה זאת, אולי בעוד 20 שנה נמצא בבית הלבן נשיא (כנראה בוגר אחת האוניברסיטאות הנ"ל) שמאמץ לו את הסלוגן "From the river to the sea".

דביר עופר הוא יועץ אסטרטגי בבוסטון קונסולטינג גרופ

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר רשת 13? שלחו לנו מייל: opinion13news@gmail.com