חמשת המ"מים כדי שהילדים יחוו בידוד בדרך חיובית

גל רודף גל וכן, כולנו ממש על סף שבירה. המציאות שבה רבים מאיתנו ואף ילדינו זוכים לשני פסים ולהגדרה "מאומת", הפכה להיות אירוע שיש בו איום ואחריות על כל ה"כפר". אותו כפר שהצטרפנו אליו כדי להיות חלק מקהילה.

היום זו אני, מחר זו את, עוד מרכיב לזהות שלנו "מאומת", "חוליה בשרשרת ההדבקה", כמבוגרים, ייתכן שחלק מאיתנו כבר חסינים לניכור ולדחייה שאנחנו זוכים לה עם קבלת התואר המפוקפק, אך ילדינו, מושפעים הרבה יותר מזה.

התקשורת מלאה בדיווחים מהעת האחרונה על מצבם הנפשי רגשי של כולם, ילדים מתמודדים עם זהות נוספת "חולים, מדבקים, מסכנים אחרים", מורים, גננות ואנשי חינוך "מפונקים, מדבקים, משתקים את ההורים, את המערכת", המילים המתארות את המצב "כאוס", "אין מבוגר אחראי" ושבר האמון בין כולנו רק גדל.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-the-main-edition-clips-part-2601222038' autoplay='0' credit='' desc='הסוף לבידודי הילדים' poster='' kid='1_o839qhji' duration='83']

אז איך בכל זאת מזכירים ל"כפר" לשמור על בריאות נפשו של הילד, הילדה והדמויות המשמעותיות בחייהם? איך נזכור שכולנו יחד רקמה אנושית אחת חיה? בלי ציניות ומעבר לכל מהלך אקטיביסטי שנדרש במסגרת אג'נדה זו או אחרת, ויש להן כמובן ערך ומקום בדרך לתיקון - בואו נוריד את הלהבות, נשמור את הכוחות שלנו להבריא יחד חברתית ברמת המיקרו, נזכור שחוסן נפשי הוא המגן מספר אחת על מערכת החיסון של כולנו.

ילד שנמצא בבידוד מכל סיבה שהיא יתחזק לדעת שגם כשהוא בבית, הוא עדיין אותו ילד שמספר את הבדיחות הכי מצחיקות. ילדה שנמצאה מאומתת תתמלא אוויר להיווכח שהיא עדיין חלק מהכיתה ולא עושים שום טיק טוק בלעדיה.

עלינו לזכור שאם אנחנו המבוגרים נהיה שם, לבלוע לרגע את הכעס, התסכול והקושי המשבשים את חיינו כי הילד או הילדה נכנסו לבידוד, החיים עצמם חזקים יותר והיום זה הוא ומחר זה אנחנו ונשמח שמישהו יזכור שאנחנו יותר מ"חוליה בשרשרת ההדבקה".

איך? בואו נחליט שיש לנו "יחידת הבראה" הדואגת לבריאות הציבור. לצד הרשימה השמית של ילדי הכיתה, המורות, הגננות, המחנכות  נחזיק רשימה של "יחידת ההבראה" –  חמשת הממ"ים. בכל פעם, משפחה אחרת דואגת למי שאומת.

מאירים, מתווכים ומכניסים ודאות: בואו נהיה אלה שמספרים לילדים בשפה שהם מבינים מה הולך לקרות אם וכאשר, בבוקר נבדקים, תוצאה שלילית – קו אחד, הולכים לגן/לבית הספר, שני קווים, בדיקה נוספת ובינתיים בידוד, אם חלק מהמשפחה מאומת, איך יהיה הבידוד? מי יהיה, איפה נתבודד? וכיצד נקבל מענה, מי יישאר וכמה.

מתקשרים:  שמענו על מישהו שנכנס לבידוד או אומת? מתקשרים לשאול מה שלומו או שלומה.

משמחים: מזון תמיד מנחם: עוגה/כדורי שוקולד/מרק מחמם. בקיצור, המאכל שהכי קל להכין ומפיל את הלסת כשאתם מביאים אותו לשבת – בקיצור, מה שיש בבית.

מעבירים הלאה: ערכת עידוד לבידוד: מציעים לילדים למצוא משחק  שהם ישמחו לתת או להכין ולהעביר אותו הלאה, לא קונים חדש – מעבירים, ציור, ספר אהוב.

מתבודדים יחד:  פותחים פייס-טיים, זום, וידאו בוואטסאפ, משתפים זיכרון בידוד מצחיק. אם אלה הילדים שלנו, בואו נזכיר להם שהם יכולים להתארגן יחד לשמח ילד או ילדה אחרים שנמצאים בבידוד, נאפשר להם להתחבר, נזכיר לכולנו את הכוחות שלנו, את העובדה שאנחנו יודעים להיות עם אחד עם לב אחד, בכל עת.

גם אם הסיום הוא אי שם באופק, כאן ועכשיו אנחנו יכולים אחרת. זה לפחות בידינו.

מיטל זיידל היא ראש תחום הגיל הרך בקרן לעידוד יוזמות חינוכיות

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com