רעידת אדמה סייעה לארדואן לעלות לשלטון - האם היא גם תפיל אותו?

רעידת האדמה של 1999 בטורקיה, שבה נהרגו כ-17 אלף בני אדם, הרעידה גם אז את אמות הסיפים של של הפוליטיקה הטורקית. הציבור הרחב, נקעה נפשו מהממסד החילוני ששלט עד אז במדינה. האזרחים ראו בו שלטון מסואב ומושחת, כזה שלא רק שאינו מצליח להתמודד עם האסון לאחר שקרה, אלא גם כמי שהכתובת היתה על הקיר ולא עשה דבר כדי להיערך.

התגובה האיטית של ממשלת בולנט אצ'וויט לרעש האדמה חרצה את הגורל הפוליטי של מפלגת השלטון, ואיפשרה לרג'פ טאיפ ארדואן ולמפלגתו "מפלגת הצדק והפיתוח" על נטיותיה הדתיות לכבוש את השלטון ב-2002, ומאז ועד היום להנהיג את טורקיה ביד רמה.

בעוד שלושה חודשים, ב-14 במאי, ילכו אזרחי טורקיה לקלפיות לבחור נשיא חדש. ארדואן היה אמור לנצח את הבחירות האלה בקלות. לקראתן הוא עשה הכל כדי להחליש את האופוזיציה. הוא הקדים את הבחירות כדי שזו לא תספיק להתארגן, והכניס לכלא את המתמודד היחיד שהיה יכול אולי לסכן אותו. כרגע, שש מפלגות האופוזיציה מתקשות להצביע על מנהיג משותף.

אלא שהשבוע איתני הטבע ליגלגו לתוכניתו הפוליטית של ארדואן. רעידות האדמה בעוצמה של 7.8 ושל 7.7, טרפו גם את הקלפים הפוליטיים במדינה. פתאום, הזמן החל לשחק לרעתו של ארדואן. בימים הקרובים יהיה עליו להוכיח ולשכנע את הציבור כי הוא מתמודד היטב עם האסון. הוא הבין זאת ומייד החל לפעול - שלח את סגנו להתייצב מדי כמה שעות מול מצלמות התקשורת ולמסור עדכונים שוטפים.

גם הוא עצמו מדבר מדי יום עם הציבור ואף הגיע לסייר במוקדי האסון, הבטיח להקציב 5 מיליארד דולר לשיקום, הבטיח לשלוח אנשים שאיבדו את ביתם למלונות באנטאליה והצהיר כי לא יישאר אף לא טורקי אחד שנפגע באסון בלא קורת גג.

במקביל ארדואן הנהיג "מצב חירום" בעשרת האזורים שנפגעו לתקופה של שלושה חודשים, שיכולה עוד להתארך. שלושה חודשים, מסתיימים הפלא ופלא ערב הבחירות. הטורקים מכירים היטב את המשמעות של "מצב החירום" שארדואן מכריז עליו. ב 2016 הוא הכריז "מצב חירום" בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל נגדו. שנתיים נמשך "מצב החירום" הזה, שאיפשר לו "לחסל" ולהשתיק כמעט כל מתנגד פוליטי.

גם הפעם, הוא כבר הודיע כי יפעל נגד אלו "המפיצים חדשות כזב" כלשונו ופוגעים במוראל בשעת אסון. ואכן, כבר שלשום נפתחה חקירה נגד שני עיתונאים שהעזו להשמיע ביקורת על תפקוד ממשלת ארדואן במשבר ולהדהד את הקולות שעולים מן השטח, של אזרחים טורקים העומדים ליד גל ההריסות שהיה ביתם, ומשוועים לצוותי חילוץ שיגיעו כדי לנסות ולהוציא את יקיריהם מתחת לגל החורבות, אבל אלו אינם בנמצא.

"מצב החירום" מעניק לארדואן את היכולת לדכא ולהשתיק כל ביקורת ציבורית, והכל במטרה לצלוח את יום הבחירות ב-14 במאי. תחושת המירמור ברחוב הטורקי מתעצמת עוד יותר לנוכח העובדה שבמשך 20 שנות שלטונו, ארדואן קרץ לסקטור הבנייה. הוא החשיב את הבונים והקבלנים לקטר של המשק הטורקי, לכן העלים עין ולא אכף את חוקי הבנייה והתקנים - שאם היו מיושמים, ייתכן שחלק מהבניינים שהתמוטטו היו עדיין עומדים על תילם.

ויש גם את הכלכלה המקרטעת של ארדואן - האינפלציה שמרקיעה שחקים, המטבע שמאבד במהירות שיא מערכו והבורסה שקורסת. בהיעדר אופוזיציה משמעותית, ארדואן היה יכול לצלוח את כל אלה די בקלות, אלמלא רעדה האדמה. אלא שעכשיו האתגר גדול שבעתיים.

חסידיו מאמינים כי הוא יצליח לצייר את עצמו בקרב ההמונים כמושיע הגדול - המנהיג שהתמודד היטב עם האסון, ולפיכך ינצח שוב בבחירות הקרובות (שלא מן הנמנע שגם יהיו האחרונות שלו). אלא שבפעם הראשונה אחרי שנים, יש גם סיכוי מסויים שכרגע עדיין לא ניתן לכמת אותו, שהאיש שעלה לשלטון בעקבות רעידת אדמה איומה ונוראה, גם יאבד אותו שני עשורים מאוחר יותר בשל רעידת אדמה איומה ונוראה - כיוון שלא השכיל ללמוד את לקח קודמיו.

גיל תמרי הוא עורך חדשות החוץ של חדשות 13