שוק הפשפשים

מעט מאוד אנשים מבקרים בשווקי פשפשים רק בגלל שהם ממש צריכים נוקש לדלת מתקופת המנדט. אולי יהיה זה מדוייק יותר אם נשער שהכול התחיל בצורך לטייל בין הדוכנים הצבעונים, לספוג את הריחות, הקולות והאנשים – מפה לשם העיניינים התגלגלו, ומצאתם את עצמכם רוכשים פינג'אן אותנטי יד רביעית, או שטיח עות'מני שהזכיר לכם את הסלון בבית סבא.

וכאן בעצם, טמון הקסם האמיתי של שווקי היד שנייה. הם מכוונים לכל החושים שלנו בו זמנית, ובעיקר לחוש הנוסטלגי. לא משנה באיזו פינה בעולם נעוצים שורשיך, בטוח תמצא בין הדוכנים, הערימות והקולבים לפחות פריט אחד שיחזיר אותך לשנות ילדותיך. לכן, במקום טיפים על איפה מוצאים מה, איך מתמקחים ועל מה צריך לשים דגש, נציין כי הדבר הכי חשוב שאתם צריכים לוודא שיש לכם - זה הרבה זמן: להסתובב, לגעת ולחקור כל פינה.

שוק הפשפשים ביפו

שוק הפשפשים בנוי משני רחובות מרכזיים, אשר מסביבם מפוזרים עוד רחובות קטנים, סמטאות ורחבות מאולתרות. מי שמגיע לשם במטרה לקנות פריט ספציפי, בדרך כלל מתעניין ברכישת שטיחים, ספות ישנות שעברו שיחזור וריפוד מחדש, פריטי נוי מיוחדים בעבודת יד (פסלי עץ, בובות אספנים) ועוד. לא מעט אנשים העוסקים בעיצוב, אם זה בתים, מסעדות או בתי קפה, מגיעים לשוק כדי למצוא בדי ריפוד, כריות, וילונות, אהילים וכל מה שיכול לתת לחלל עליו הם עובדים את השיק המיוחד הזה, שאי אפשר למצוא בכל קניון.

צעירים מחפשים בשוק הפשפשים בגדים, ובעיקר מסוג בגדי השאנטי, קרי: שארוולים הודים, פונצ'ו, טוניקות ועוד. לאחר שמצאו פריטי לבוש ראויים הם ממשיכים הלאה וממשמשים גם לונגים (בדי כיסוי לריהוט, מעוטרים בסגנון מערבי) ונרגילות איכותיות.

שוק הפשפשים של יפו הוא מקום מצויין למצוא בו תכשיטים מיוחדים מכסף, עץ או חרוזים. חלקם מעבודת יד, וחלקם מיובאים מארצות המזרח, המערב או כל נקודה אחרת בגלקסיה. תארו לעצמכם עשרות טבעות מושחלות על חוטי ברזל לצידי הדוכן, ואם חלילה מצאתם את טבעת חייכם בדיוק באמצע החבילה, תאלצו לקרוא לרוכל שיבוא לחלץ אותה משם. על הדרך, הוא בוודאי יציע לכם גם שרשרת צדפים נאה (או שלא) נרתיק מהודר למשקפיים (או שלא) ונרגילה, למה לא. אל תחששו להתמקח, אך לא באגרסיביות או חוצפה. אל תשכחו שמדובר שהדוכן העמוס למראה הזה משמש כמקור פרנסה של מישהו, ובניגוד לחנויות במרכז העיר או בקניון, הרוכלים בשוק הפשפשים לא תמיד נהנים ממחזור כספים מתגלגל ועשיר.

אם אספנות היא תחביב עיקרי אצלכם, בוודאי תמצאו את מבוקשכם באחת מהסמטאות או הרחבות של שוק הפשפשים, ואין זה משנה כלל מה בדיוק אתם מחפשים. צעצועים ישנים? ברור שיש. טרנזיזטורים? בולים? ספרי טלפונים משנות החמישים? הרוכלים פורסים את הציוד על המדרכות, וכל מה שנותר לכם הוא להתחיל לחטט בערימות. בעצם, גם אם אתם לא באמת מתכוון לפתוח אוסף של בטריות משומשות, תרשו לעצמכם להשתופף על המדרכה ולצלול לתוך ערמת הפריטים שפעם היתה חלק מהחיים של מישהו. מי יודע, אולי פתאום תמצאו את מחזיק המפתחות שאבא הביא לכם מיוון בשלהי 1978.

מיקום: סמוך לכיכר השעון, במתחם שבין הרחובות יפת, יהודה מרגוזה ובית אשל. החניה ברחובות הסמוכים. זמני פעילות: בימים ראשון עד חמישי, בשעות 9:00 עד 17:00. ביום ו' עד השעה 14:00

שוק הפשפשים בחיפה

כמו שוק הפשפשים של יפו, גם השוק בחיפה בנוי מרחוב עיקרי של חנויות ומסביב לו סמטאות צפופות שקל ללכת לאיבוד בינהן, אבל זה חלק מהעניין. בכל ימי השבוע העסקים מתנהלים כרגלים, קונים מגיעים, מסתובבים ומחפשים רהיטים ישנים מעץ, ספות משוחזרות, מפות, תכשיטים ותמונות.

שוק הפשפשים של חיפה קטן יחסית לאחיו ביפו, אבל התושבים באיזור יודעים להתמצא בו כאשר הם מחפשים כלי בית עם גוון עתיק, ריהוט ואפילו מכשירי חשמל. אבל כל זה תקף רק לימים שני עד שישי, כאשר ביום הראשון של השבוע, מתחיל טירוף המציאות האמיתי.

בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, מתכנסים ברחבה הפתוחה מול השוק עשרות רוכלים, השופכים את מכולתם על המדרכה, ונותנים לקונים יד חופשית למשש ולבחון. אפשר למצוא שם הכול מהכול – כוסות, צעצועים, כלי בית, בגדים, סרטי DVD (צרובים, אלא מה), מכשירי חשמל ישנים, עציצים, חוטי חשמל, קערות פלסטיק ומה לא. הקאטצ' הוא שאם תאחרו, תמצאו רק את השאריות של השאריות, ובמקרים מסויימים יהיו גם ציידים מנוסים מכם, שידאגו לא להשאיר אף פיסת ג'אנק בודדה בשטח.

מיקום: רחוב קיבוץ גלויות והסימטאות הסמוכות. שעות פעילות: השוק פועל משעות הבוקר ועד כ-19:00 בערב. הרחבה הפתוחה מתקיימת ביום ראשון, החל מהשעה 07:00. מומלץ להגיע למקום לפני 12:00.

שוק יד שניה בדיזינגוף סנטר

בניגוד לשווקי הפשפשים ביפו או בחיפה, שהם מוסדות בפני עצמם, השוק של דיזינגוף נחשב לצעיר יחסית, והוא פועל רק פעמיים בשבוע, בימים שלישי ושישי. הוא שוכן משני צדדיה של כיכר דיזינגוף הידועה, ורוב הדוכנים בו מציעים פריטי אספנות למינהם.

בצד המערבי של השוק (סמוך לקולנוע רב חן) נמצאים רוב הדוכנים. תוכלו למצוא שם ספרים ישנים במחירים מצחיקים, תקליטים, תכשיטים, ופריטים שרק אספנים מקצועיים יודעים לעמוד על טיבם, כגון חרבות, מסכות, מכונות כתיבה ישנות, כלי פורצלן ואפילו מסמכים ישנים, שלעין חובבנית טיבם לא ברור, אבל החיטוט בהם יכול לספק יצר מציצני מסויים על חיים של אנשים בתקופה אחרת לגמרי.

היות ורוב המוכרים במקום מגיעים לשם מידי שבוע, רבים מהקונים מגיעים לדוכן הקבוע שלהם לפחות פעם בחודש כדי לבדוק אם יש חדש, או לחילופין – אם אותו פריט שויתרו עליו בפעם שעברה עדיין שם. השוק הקטן יחסית משרה אווירה אינטימית משהו, למרות שבשעות מסויימות התנועה בו רבה. המוזיקה הבוקעת מהרמקולים בכיכר מנתקת את המסתובבים בו מרעש האוטובוסים, אבל עדיין מאפשרת לפתח שיחה עם המוכרים.

קחו בחשבון שלא כל הפריטים במקום הם משומשים. אפשר למצוא שם תכשיטים משובחים שנעשו בעבודת יד, ועולים בהתאם. או פריטים שנחשבים עתיקים ויכולים להגיע גם למאות שקלים. אבל אין שום חובה לקנות, ואפשר פשוט להסתובב סביב כל דוכן ושולחן, למשש פסלים, לתהות על קנקנן של קופסאות מיסתוריות ואז להמשיך הלאה, אל הדוכן הבא.

הצד המזרחי של הכיכר פחות עמוס בדוכנים ואי לכך גם פחות פופולארי. הוא רוב הפריטים בו הם בגדי יד שניה, צעצועים ופיצ'פקייס משומשים מקום המדינה ועד אמצע שנות התשעים. אם יש לכם עין למציאות – אל תפספסו סיבוב במקום. ואם אתם סובלים מחוש נוסטלגי מפותח, רוב הסיכויים שתמצאו את עצמכם משלמים סכום מגוחך של שקלים עבור (ואין טעם להסתיר זאת) צעצוע מגוחך שהזכיר לכם את ימי התום של כיתה ב'. אל תתביישו, זה קורה לכולם.

מיקום: משני צדדיה של כיכר דיזינגוף (צינה). שעות פעילות: יום שלישי 14:00 – 22:00, יום שישי 09:00 – 16:00. מומלץ להגיע בתחבורה ציבורית או לחנות בחניון של דיזינגוף סנטר.

בחזרה לפרויקט העתיקות