למה נתניהו לא רצה שהביקור שלו בבר נוער יתועד? | היומן של ניר חפץ, חלק ד'

ב-2010-2009 ניר חפץ שימש ראש מערך ההסברה הלאומי. תואר מפוצץ שעיקרו הוא ייעוץ תקשורת לראש הממשלה, בנימין נתניהו. חפץ, מסתבר, היה כותב בזמן אמת פתקים כמעט מדי יום. מתעד חוויות מהלשכה המעניינת במדינה. אחרי שפרש, הלך והקליד את כל הפתקים למסמך אחד - יומן ניר חפץ. הקליד ושכח. כן, מדהים ככל שזה נשמע, כשהגיע לחקירה שכח שכתב יומן.

אפשר לפקפק בשכחה, אבל יש כמה דברים שעובדים לטובת הגרסה הזאת, בעיקר העובדה שחוויות שתועדו ביומן איששו את גרסת חפץ. לכאורה, היה לו אינטרס ראשון במעלה להשתמש בחקירות ביומן כראייה מחזקת. הוא לא עשה את זה.

באחד המקרים התברר שחפץ שכח פגישה קריטית שהייתה לו עם נוני מוזס, פגישה אליה הלך בשליחות נתניהו וחזר אחריה לדווח לראש הממשלה. זה בעצם הרקע לתיק 2000. ביומן הפגישה מתועדת, אבל גם אחרי שהחוקרים ניסו לרענן את זיכרונו, חפץ לא זכר את הפגישה.

מחר נשדר בתוכנית "המקור" את הראשונה משתי תוכניות על ניר חפץ. ריאיון, הקלטות, מסמכים, ליווי דוקומנטרי של שנתיים וחצי. חפץ ואני באים ממערכת יחסים מאוד קשה, בלשון המעטה. למעשה לא היינו בקשר במשך שנים. איפשהו ב 2019 חידשנו את הקשר. לאט ובזהירות.

אני הצעתי לו שנלך על הפרוייקט הזה והצעתי גם שנשלם על האקסלוסיביות, ההקלטות, החומרים המצולמים. חשבתי שזו הזדמנות חד פעמית לפרוייקט כזה. היומן הוא לא חלק מההתקשרות הזאת. חפץ לא נתן לי אותו. ספק אם היה רוצה בפרסומו, אבל הוא חלק מחומר הראיות במשפט. למעשה, הצדדים התווכחו קשות על ההכללה של היומן כראייה במשפט ואפשר להבין למה.

מדובר באחד המסמכים הכי מדהימים שקראתי. הוא פחות מיועד לקהל הרחב. יש בו יותר מדי פרטים, שמות, עובדות, עניינים שקרו לפני 12 ו-13 שנה ומחייבים הסבר ארוך כדי להבין. למי שיותר מעורה בפרטים, זה מסמך מדהים, המשולש מדיניות - פוליטיקה - תקשורת, היחסים עם עיתונאים, הכול נפרש בזמן אמת בפרטי פרטים.

לקטעים נוספים מתוך היומן של ניר חפץ

31.7.09, יום שישי

השקת הספר "בין יצרו ליוצרו" מאת שמואל בן ארצי, אבא של שרה, מלון מצודת דוד

לפני ההשקה שרה זימנה לבלפור אותי, את מלי אבן חן, את גיל שפר ואת אילנה שקדי כדי לדון בהכנות להשקה. היא אמרה שהיא רוצה כתבה בערוץ 2 מאת סיוון רהב, בדיוק כפי שהיה בהשקה של הספר הקודם של שמואל. היא גם אמרה שנתן אשל דיבר עם סיוון והיא מוכנה.

סיכמתי עם סיוון רהב שקטעי הוידאו שהיא תקבל יהיו מסוננים ושזה לא יהיה אייטם צהוב של הצצה לחיי המשפחה, אלא כתבה שממוקדת בשמואל בן ארצי. סיוון הסכימה לשלוח זאת במייל וגם הבטיחה מיוזמתה בעל פה משהו שאמרה שלא תוכל לכתוב במייל: היא תיתן לי לקרוא את הטקסטים שהיא אומרת בכתבה ואם יהיה משהו שיפריע לי - הוא יימחק. דיווחתי לשרה על כל הסיכומים והיא אישרה.

באירוע עצמו, שהיה מפואר, קייטרינג, יותר ממאתיים איש להערכתי, לא רואים אירועים כאלו לספר, נאמו ראש הממשלה, הנשיא פרס, שמואל בן ארצי, פרופסור שטמפפר מהאוניברסיטה העברית ודב אייכנוולד. לא היו יורם ולאה גלובוס. מאוחר יותר קיבלתי פנייה מאדוה מלמד, שליחות קטלנית (כתבת רכילות - ר.ד.) על כך שהם לא באו כי כועסים על אי מינויו של רוני מילוא ליו"ר רשות השידור. דיברתי עם שרה שהפנתה אותי ללאה גלובוס ושתיהן הכחישו.

לתדהמתי, ימים ספורים לאחר מכן ראיתי את רוני מילוא מגיע לפגישה בארבע עיניים עם רה"מ ויוצא מחויך.

הגברת התקשרה אליי ואמרה שצריך לדחוף את הספר כי אחרת לא יקנו אותו. היא ביקשה שאפנה לאייכנוולד (מנכ"ל ידיעות ספרים  - ר.ד.) ואבקש ממנו לפרסם מודעות בעיתונים ושאדבר עם סיוון רהב לגבי הכתבה, אבל לא פניתי לאייכנוולד מעולם בעניין זה. בכלל, אייכנוולד אמר לי כל הזמן להתנתק מהאירוע הזה כי זה רק צרות ואי אפשר לרצות אותה ושיש לו כבר ניסיון עם זה מהספר הקודם.

לגבי סיוון רהב, החל בשלב זה מסע רב תלאות של הוצאת קטעים מקלטת הוידאו של כשעתיים. הגברת ביקשה שהקטע שבו דודו פישר, תלמיד של שמואל, מחמיא לאבא שלה יהיה בקלטת שתישלח לסיוון. ראש הממשלה ביקש שהנאום שלו לא יהיה בקלטת ושלא יראו בצילומים שנשלח את אלפרד אקירוב שישב איתו שם. סיוון רהב לחצה לקבל את החומרים במהירות. כל הזמן ביקשה שבקלטת יהיה יותר בשר, כלומר צילומים של יאיר ואבנר ונועה ההריונית (הבת הבכורה של נתניהו - ר.ד.) ויתר החברים ובני המשפחה.

העבודה הזו דרשה ימים שלמים של עבודה כי צריך לצפות בקלטת בביתו של צלם הווידאו דרור צדוק בגבעת שמואל. קספריוס ועליזה ואקנין (אנשי תקשורת מטעם רה"מ - ר.ד.) נסעו אליו לפחות פעמים כדי להגיד לו אלו קטעים להשאיר ואלו לחתוך. אחר כך הקלטת הזו הועברה לגברת, שכמובן לא הייתה מרוצה מהעריכה ושלחה את זה לצפייה ועריכה מחדש. שוב נדרש קספריוס לנסוע ביום חמישי 6.8 בחצות לביתו של הצלם כדי לקחת את הקלטה. ביום שישי 7.8 נהג של רה"מ, קובי שמו, פגש את קספריוס בראשל"צ, לקח את הקלטת למוסד, שם שהה רה"מ ורה"מ הביא את הקלטת לשרה בקיסריה. בקלטת הזאת היא ביקשה להוריד רק את נועה (בתו הבכורה של נתניהו - ר.ד.) כי נועה לא רצתה להופיע בטלוויזיה.

ביום ראשון 9.8 התקשר אליי שמואל הולנדר (נציב שירות המדינה - ר.ד.) ואמר שהגיע מכתב אנונימי על כך שיחצ"נתי את האירוע של שמואל בן ארצי. יומיים אחר כך הודיעה לי ליאורה גולדנברג (כתבת הרכילות של מעריב - ר.ד.) שיחצ"ן בשם גדי מ"לוויני תקשורת" שלח לה במייל שמבקר המדינה בודק האם אני יחצ"נתי את האירוע הנ"ל. ליאורה הסכימה לרדת מהאייטם לבקשתי. בשלב זה אני כבר הודעתי לסיוון רהב שעליה לעבוד מול אילנה שקדי מהוצאת הספרים ומול אייכנוולד ומול הגברת באופן אישי והתנתקתי מהבלגאן הזה. מאוחר יותר עניתי להולנדר תשובה לקונית שלא יחצ"נתי האירוע.

הכתבה על שמואל בן ארצי פורסמה על ידי סיוון רהב בספטמבר. לא הייתה לי שום מעורבות בה. שרה התקשרה בהיסטריה ואמרה שצריך להתקשר לרשימת אנשיה, מקורביה שיצפו בזה. צלצלתי למלי שסירבה לעשות זאת. מי שכן הספיקה לעשות כמה טלפונים, לבקשתי ועל פי הוראה של שרה, זו חני (חני בליוויס - ר.ד.) מהליכוד, אבל אז התקשר אליי ביבי ואמר להפסיק כי זה לא עניין של הליכוד וצעק עליי למה אני שומע בקול של שרה (היו ימים, ביבי לא רוצה שהליכוד יעבוד בענייני שרה - ר.ד). בכתבה כיכב כמובן דב אייכנוולד, שהיה כמובן הכוח המניע מאחוריה והוא זה שבחש ושידך את סיוון רהב גם הפעם וגם בספר הקודם. אייכנוולד,  רודף הפרסום, פשוט רצה לראות עצמו בטלוויזיה מקורב למשפחת ראש הממשלה.

תדהמה נוספת זומנה לי בשלב מאוחר יותר בעצרת האו"ם בניו יורק, לפני יום כיפור. ליאורה ממעריב התקשרה והתוודתה לפני יום כיפור כי מי שמסר לה את המידע עליי לגבי חקירת מבקר מדינה לגבי שמואל בן ארצי זה דב אייכנוולד. כדי להוכיח זאת היא העלתה אותו לשיחת ועידה והוא חזר על הלכלוכים שוב. ליאורה לא פרסמה זאת בזמנו באומרה שלעולם לא תפגע בי.

6.8.2009 ביקור בבר נוער של הקהילה הגאה, יום חמישי

אחרי הרצח במוצ"ש 1.8, שבו ירה אלמוני רעול פנים, הרג 2 ופצע 11 נתן ביבי סינק בפתח ישיבת הממשלה על שוויון הזכויות של כל אדם באשר הוא, אבל בתקשורת ובקהילה היה לחץ שהוא יגיד דברים יותר מפורשים וביקשו שיגיע לעצרת בכיכר רבין במוצ"ש 8.6.

ביבי לא רצה ללכת לעצרת, אבל הסברתי לו שיש ביקורת והוא הסכים ללכת לביקור בזירת הפשע עם קציני משטרה. ביבי רצה שנסגור לתקשורת, הקהילה לחצה שיהיה פתוח ושאין סיבה להסתתר, אז בתור פשרה הכנסתי רק את לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית - ר.ד.) בנימוק שמדובר בדירת מרתף קטנה וצפופה. את הדברים שביבי אמר שם תיאמתי קודם לכן עם שרי ש"ס, אלי ישי ואריאל אטיאס. הם חידדו מה צריך להיזהר מלומר לדעתם.

הפגישה עברה מצוין. ביבי הרגיש בנוח ואמר דברי טעם. כשיצאנו, החלה ביקורת על כך שלא הכנסנו תקשורת והחלו לחצים של הקהילה והתקשורת לשחרר את חומרי לע"מ, אבל ביבי מצידו תפס רגליים קרות ובמשך שעות סרב לשחרר חומרי לע"מ ואמר לי שזו הייתה טעות לצלם את האירוע. לבסוף אודי סגל שידר בשעה 6 בערב ביקורת נוקבת על כך שלא משחררים חומרים ואמר שזה במקרה הטוב רשלנות של ניר חפץ ואז נכנסתי שוב לרה"מ ושכנעתי אותו שעד המהדורות בשמונה בערב זו תהיה תקרית ממש אם לא נשחרר. כך עשינו, זה גרם מיד להרגעת הרוחות והאייטמים היו חיוביים.

ואי אפשר בלי יאיר. בלילה שלפני הביקור בבר נוער, גילה אבנר נתניהו שמישהו רשם טוקבק באנרג'י (אתר האינטרנט של מעריב באותה תקופה - ר.ד.) על כך שיאיר הומו. החל מחול שדים של ממש שבו שרה התקשרה אליי ואמרה שצריך לטפל בדברים האלה מיד. התקשרתי מאוחר בלילה ליואב צור (עורך מעריב באותה תקופה - ר.ד.) כדי לבקש שיוריד את הטוקבק. ליתר ביטחון דיברתי גם עם יון פדר (עורך אתר ויינט המתחרה באותה תקופה - ר.ד.) וביקשתי שיהיה ערני בעניין דומה אם יצוץ. הטוקבק הוסר.