המקור: הנרצחת ה-19

עליזה שפק, שנרצחה על ידי בעלה איציק לפני כחודשיים, הקליטה בשנה האחרונה חלק מהוויכוחים האלימים שניהלה עמו. ההקלטות המצמררות, שנחשפו אמש (שני) בתוכנית "המקור", ממחישות את האלימות המילולית הקיצונית שנקט הבעל כלפי רעייתו. כך למשל, נשמע איציק באחת ההקלטות מאיים על עליזה: "וואלה את תבכי דם, דם את תבכי".

"באחת הפעמים הוא פשוט הוציא אותה עירומה מהבית ונעל את הדלת", העידה בתה של עליזה. "חצי מהאנשים שהיו בהלווייה שלה עמדו שם עם רגשות אשמה".

בתוכנית נחשפו גם מסמכים המעידים לכאורה על אוזלת היד של המערכת בטיפול בנושא. עליזה הביעה בעבר חשש לחייה מספר פעמים, ואף על פי שהרשויות השונות והשכנים ידעו על ההתעללות הקשה והאלימות שחוותה – הרצח לא נמנע. "ראינו מהחלון את המכות שהוא נתן לה ופשוט הזדעזענו", סיפרו שכניה של עליזה.

תגובות:

תגובת עו"ד הילה מזל מוהדב, המייצגת את איציק שפק: "מרשי לא תכנן ולא התכוון לרגע ליטול את חייה של המנוחה עליזה שפק ז״ל. מרשי מביע צער עמוק ולא מפסיק לתפוס את ראשו להטיחו בקיר לבכות ולבקש סליחה. מרשי הגיע לדירתה במטרה שהמנוחה תחתום על ניירת לגבי בנם שמרשי טיפל בו ואף עזב עבודה בכדי לדאוג לכל צרכיו. מרשי הגיע לביתה של המנוחה ומצא אותה בחצר דירתה מעשנת וביקש מהמנוחה כי תחתום על מסמכי קופת החולים עבור בנם בו הוא מטפל, המנוחה ביקשה ממרשי להכנס לביתה בכדי לעיין בממסמכים הנדרשים לחתימה. שם החל ויכוח סוער מצדה של המנוחה, אשר לא הסכימה לחתום עבור קופת החולים של בנם, ומשם הוטחו במרשי מילים קשות וקינטור שהחל עוד קודם.

עובדות אלו ניתן לראות מחומר הראיות הנמצא בתיק".

"בנוסף לראיות הנוספות, ממצלמות האבטחה הממוקמות בבנין מגוריו של מרשי ניתן לראות בוודאות כי מרשי הגיע לביתה של המנוחה עם ניירת בידו ובשום שלב לא עם סכין כפי שנטען בכתב האישום. מזכר מפורט ממשטרת ישראל מציין במפורש כי מרשי יצא מביתו עם ניירת בידו ובכל הכניסות והיציאות שהוא נצפה במצלמות האבטחה מרשי לא נראה מחזיק בסכין.

יתר הראיות הנוספות המצויות בתיק ידונו בפני בית המשפט הנכבד. מרשי והמנוחה מוכרים במשרדי מזה כחמש שנים, המנוחה מעולם לא סיפרה או התלוננה כנגד מרשי, התלונה היחידה שהוגשה כנגד מרשי היתה בסוף שנת 2016 בשל סכסוך מר שפרץ בין מרשי לבין הבת הקטנה (שקד) על כך שהיא הכניסה לביתו ללא רצונו את החבר שלה שהוא אסיר משוחרר אשר על רגלו היה באותה תקופה אזיק אלקטרוני, או אז המנוחה והבת בחרו להתלונן כי מרשי תקף את המנוחה מלפני מספר חודשים, המנוחה ביטלה את התלונה בצירוף מכתב בו היא מפרטת במפורש כי פניהן לשלום, עוד ציינה המנוחה כי היחסים עם הבת (שקד) השתפרו לטובה והמריבה נשכחה והבת ביקשה סליחה מהאב, כך שניתן ללמוד ממכתבה כי התלונה הוגשה בעקבות מריבה אם הבת ולא אלימות כלפי המנוחה".

"אציין ואדגיש כי ישנם מזכרים משטרתיים מפורשים כי הבת אורטל והבן חי אומרים במפורש כי הם אינם יודעים על איומים מצד אביהם והכל בסדר בין הוריהם, וזאת בניגוד גמור לכל מסע ההכפשות שמתנהל כנגד מרשי בכל הזדמנות מצד ביתו אורטל. בסופו של דבר מרשי הודה וזאת בשל הסיבה כי היה הליך שלום בית ומרשי בחר שלא להתעמת מול המנוחה והבת בבית משפט מתוך אהבתו אליהם. לעניין תלונה האונס, התייחסות זו ממש לא רלוונטית שהרי פרקליטות מחוז מרכז בחנה את תלונתה של המנוחה וקבעה כי מדובר בתלונות הדדיות בין בני זוג על אלימות ואיומים. טענתה של האישה על מקרה אונס מלפני 20-30 שנה הינה כללית לא מפורטת וככל שנעברה הרי זו התיישנות. אציין כי המנוחה לא פחדה ולא חששה ממרשי באף שלב, היא אף התגוררה במרחק פסיעה מדירתו, היתה מגיעה לביתו ככל שרק רצתה, וזאת למרות סכסוכים בניהם במהלך השנים האחרונות. יתר הטענות ידונו בבית המשפט הנכבד שמרשי סומך ובטוח כי משפטו יתנהל בצורה הוגנת ולא מול מסכי טלויזיה".

תגובת בתי הדין הרבניים: "בבתי המשפט ובתי הדין הערכאות השופטות לא קוראות את כתב התביעה בעת הגשתו אל המזכירות אלא סמוך לדיון עצמו. מאחר והאישה בקשה ב-2014 מיוזמתה תוך זמן קצר לסגור את התיק לא הובאו לידיעת הדיינים תוכן הדברים. בית הדין מעולם לא שלח את הצדדים לשלום בית. האישה היא זו שהודיעה לבית הדין בבקשתה לסגור את התיק כי היא ובן זוגה החליטו לחזור לשלום בית".

"הטענה כי האישה המתינה לגט שמונה חודשים אינה נכונה וחוטאת לאמת. לאחר שהאישה סגרה את תיק התביעה בשנת 2014 היא מעולם לא הגישה שוב תביעת גירושין לבית הדין. בשנת 2018 הוגשה בקשה משותפת לגירושין ולאישור הסכם על ידי שני בני הזוג יחד. בית הדין זימן את הצדדים, ערך דיון ואף נערך לקראת סידור גט. בשלב זה הביע הבעל את התנגדותו למתן הגט ובעקבות כך ביה"ד נתן החלטה מפורשת בה הבהיר לאישה כי לצורך כפיית גט עליה לפתוח תביעת גירושין – דבר שלצערנו לא נעשה".

"לדיינים אין חובת דיווח על פי חוק, כמו בבתי המשפט. ברור כי אם מתגלים לביה"ד מקרי אלימות חמורים הוא מדווח גם ללא שיהיה חייב בכך"

תגובת משטרת ישראל: "מלבד תלונה שהוגשה בשנת 2016 לא היו תלונות נוספות בין בני הזוג. התלונה התקבלה מהנאשם עצמו והשוטרים הגיעו פעמיים לבית המשפחה ועיכבו את הנאשם לחקירה בתחנת המשטרה. המתלוננת סיפרה בעדותה על אלימות מצד הנאשם, וכן עלו טענות של המתלוננת בעניין אירוע האלימות ובעניין האונס שארעו 20 שנים קודם לכן לכאורה, ואלו נחקרו ביסודיות בליווי הפרקליטות שהחליטה לגנוז את תלונת האונס ולהעביר לתביעה המשטרתית את הטיפול באירוע האלימות. בתוך פחות משבוע מיום הגשת תלונתה, המתלוננת פנתה לחוקרים ודרשה לבטל את התלונה. למרות בקשתה, התקבלה החלטה בחטיבת התביעות של משטרת ישראל להמשיך בהליך ולהגיש נגד החשוד כתב אישום. גם לאחר הגשת כתב האישום, המתלוננת פנתה בשנית בניסיון להביא לביטול ההליך הפלילי, שכן יחסיהם של בני הזוג עלו על מסלול תקין וכי בדעתם לשקם את הזוגיות בליווי אנשי מקצוע. למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצידה של המתלוננת, כתב האישום לא בוטל ודינו של הנאשם נגזר בבית המשפט".

"משטרת ישראל משתתפת בצערה הכבד של המשפחה ותמשיך לפעול בנחישות, ברגישות, במקצועיות וללא פשרות לטיפול וחקירה של כל אירוע אלימות ובפרט בתוך המשפחה".

תגובת עיריית נתניה: "עיריית נתניה, על עובדיה ונבחריה, משתתפים בצער המשפחה על הטרגדיה האיומה שפקדה אותה.
שירותי הרווחה מטפלים בנושא אלימות במשפחה לילות כימים, תחת מגבלות החוק הקובע כללי התנהלות קפדניים. נציין כי בני הזוג שפק טופלו בשנה האחרונה פרקי זמן מסויימים במרכז האזורי לטיפול ומניעת אלימות בנתניה. הטיפול הסתיים על פי בקשתם, חמישה חודשים טרום הרצח. אין בסמכותן החוקית של רשויות הרווחה לכפות טיפול או ליזום פנייה לבן משפחה לאיסוף אינפורמציה".

"כבוד בית המשפט שנדרש למקרה סבר בהחלטתו כי לא היה מקום לנקוט באמצעי הגנה לאישה ו/או כפיית טיפול לתוקף וזאת לאור הנתונים שהובאו בפניו והערכת המסוכנות במקרה. לגבי בית הדין הרבני, הרי שלו היו עוברים מסמכים - הם היו נבדקים מיידית, אך אלו לא עברו. מעבר לדברים האמורים לא נוכל להמשיך ולהרחיב במקרה דנן בשל צנעת הפרט וחובת החיסיון. אין ספק שלאור התרחבות מקרי האלימות במשפחה בישראל, יש צורך בגיבוש מדיניות ברמה הלאומית שתסייע לקורבנות במעגל האלימות לפרוץ אותו ללא סיכון חיים".