"אין תוכנית": מחברת הפקה מצליחה - לעסק סגור ועובדים בחל"ת

#רוצים_לעבוד: אלון וקנין, אב לשלושה ילדים, איש מעמד בינוני-גבוה, יזם ועצמאי, לא ראה את עצמו באף תסריט מגיע למקום הזה. החברה שלו מתמחה בהפקת אירועים, בעיקר נסיעות חווייתיות לחו"ל לקבוצות ולחברות. כעת, המשרד שלו כבר ריק. בימים האחרונים הוא ארז הכול, לא רק ציוד וניירת, אלא גם לא מעט חוויות וזיכרונות. "זה היה פשוט לשים את כל הזיכרונות בתוך ארגזים. זה היה קצת קשה", הוא מספר. המעבר בין אורח החיים שלפני הקורונה לזה שעכשיו הוא כמעט בלתי נתפס. מעסק מצליח מאוד עם שורה של פרויקטים מתוכננים לעסק סגור ועובדים בחל"ת.

"מה אנחנו עושים בינתיים? איך אנחנו מביאים אוכל הביתה? אנחנו אוכלים את כל מה שבנינו במשך 21 שנה", הוא אומר. "עשיתי הרבה מאוד פעולות חוץ מלסגור את המשרד כדי שיהיה לי אוכל לילדים שלי". כאיש עסקים, אלון מסתכל על ניהול המשבר ונחרד. "יודעים בוודאות שהשמיים לא ייפתחו, ותחום התיירות וההפקה לא יחזור בחודשים הקרובים. איזו תוכנית יש לנו? איזה מתווה יש לנו? כל ההתנהלות היא התנהלות של לשלוף מהרגע להרגע. הפלסטרים שהמדינה נותנת לא מטפלים בפצע. הם לא מבינים את השטח, הם לא מבינים את הקרקע, לא מבינים את האנשים שיושבים ומדברים מולם. אין הקשבה. יש נתק".

#רוצים_לעבוד: היכנסו לקישור, מלאו פרטים ותנו לנו לעזור לכם למצוא את העבודה הבאה שלכם >> לחצו כאן

איתי כהן הוא חבר מועצה בעיריית עפולה, מחזיק בתיק הרווחה בעיר בהתנדבות. לפני חודשיים הוצא לחל"ת מהחברה להשכרת רכב שבה עבד. בשבועות האחרונים עבר עם אשתו וילדיו להתגורר בבית חמותו עד שיתייצב כלכלית. "המצב כאן לא טוב, המצב חמור", הוא מספר. "כשאתה לא מתפרנס, מה תעשה? יש כאן אנשים שנלחמים על הבית שלהם. מה יהיה על קורת הגג שלהם? על הפרנסה שלהם? על הלחם של הילדים שלהם? אנחנו רוצים פרנסה, אנחנו רוצים שהמשק יחזור. אנחנו רוצים שהמדינה תיתן לנו תעסוקה. אני רוצה לעבוד בכל מקום של עבודה שיש, כל מה שיציעו לי".

גם איתי שייך למעמד הביניים, כזה שלפני הקורונה חי ברווחה וחשב שהוא מוגן מאוד מהתרסקות כלכלית. "אני בטוח שכמוני יש רבים ואלפים", הוא אומר. "פשוט הם לא יוצאים לרחובות. הם מתביישים. תושבים פונים אליי עם מקרים שאין להם אוכל בבית, ואני רוצה לתת להם מענה. איך תיתן להם מענה?". יש פער גדול בין ההצהרות החגיגיות לבין המעשים בשטח. בשטח יש רק מספר הולך וגדל של אנשים שמעולם לא ראו את עצמם נזקקים או מתקרבים לקו העוני ועכשיו הם מחכים לסיוע שלא מגיע.