"הדחקה קולקטיבית": מתי הפסיק להיות לנו אכפת מהפרטיות ברשת?

אפליקציית "פייס אפ" שברה את האינטרנט וצברה כ-80 מיליון משתמשים בזמן קצר. אלא שמהר מאוד התברר שהמשתמשים שהורידו אותה נדרשו לספק גישה מלאה ובלתי הפיכה למידע ולתמונות שבטלפון הנייד שלהם על מנת להשתמש בה. הנתון הזה עורר חשד אצל בכירים אמריקנים שפנו ל-FBI בבקשה לחקור את האפליקציה, שנמצאת בבעלות רוסית.

אבל השאלה המטרידה באמת היא – איך 80 מיליון בני אדם לחצו בלי לחשוב פעמיים על הכפתור שמאשר לאפליקציה הזו גישה לכל הנתונים האישיים על המכשיר הפרטי שלהם? עשרות מיליונים, בהם גם אנשים מפורסמים, שלהם בוודאי דברים אישיים במכשירים הסלולריים שלהם.

אבל "פייס-אפ", על אף הרעש שיצרה, היא רק קצה הקרחון בתוך תופעה גדולה ומפחידה הרבה יותר – אנחנו לא מספיק דואגים להתמגן כשזה נוגע לפרטיות שלנו ברשת. מדוח של חברת trend micro עלה כי בשנת 2018, משתמשים בישראל הורידו 3,202 נוזקות זדוניות למכשירי סלולר, והקליקו יותר משתי מיליון פעמים על לינקים זדוניים. דוח אחר ולא פחות מדאיג של ארגון אכיפת הפרטיות ברשת העולמי, חשף כי בישראל, 66% מהחברות והעסקים לא סיפקו מידע בנוגע לשאלה אם המידע על המשתמשים משותף עם גורמים נוספים, ואם כן, עם אילו גורמים. מדובר במספר גבוה בהרבה מהממוצע העולמי.

לכתבות נוספות בנושא >>

דיווח: פייסבוק תיקנס ב-5 מיליארד דולרים בגין פגיעה בפרטיות

חשש מדליפת פרטים: בארה"ב קוראים לחקור את אפליקציית "פייס-אפ"

כך מטה פייסבוק את שיח הבחירות ברשת לטובת נתניהו

הנתונים האלה מדגישים את הקלות שבה המשתמש הישראלי לוחץ על לינק או נותן לאפליקציות שונות הרשאה להשתמש בנתונים שלנו. אבל הסכנה האמיתית לפרטיות שלנו לא נמצאת בתוכנות זדוניות, אלא דווקא באלו שנראות לנו לא מזיקות ותמימות לחלוטין, אך יכולות לנטר את דפוסי ההתנהגות שלנו – ולמכור את המידע.

"מה כבר יעשו עם זה?"

אז מה עומד מאחורי הנטייה שלנו לפעול באימפולסיביות ובצורה לא זהירה כשזה נוגע לפרטים אישיים אודותינו? ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה, טוענת שהבעיה המרכזית היא חוסר המודעות שלנו בנוגע לשימושים שאפשר לעשות בנתונים שאנו מאפשרים גישה אליהם, ובמניפולציות שאפשר להפעיל עלינו באמצעותם: "רוב האנשים מבינים שלוקחים להם את הנתונים, אבל הם לא מבינים איך יכולים להשתמש בזה. אין להם שום מושג איזה מניפולציות אפשר להפעיל כי רובן הן לא מודעות".

בפועל, השימושים במידע עלינו הם אינסופיים - מהשפעה על צריכה באינטרנט, דרך השפעה פוליטית, ועד הכנסת הפרטים שלנו למאגרים, שיאפשרו לחברות כוח אדם להשיג את כל המידע על מועמדים שמגיעים אליהם, בלי שהם יצטרכו להסתמך על מה שאדם מנדב מרצונו. "תחשבו שאני אפילו לא צריכה לעשות למישהו מבחני כוח אדם, מבחנים אישיותיים, אני יכולה לראות איך הוא התנהג כשחשב לכאורה שאף אחד לא שם לב, ולהרכיב מזה פרופיל", ציינה ד"ר מרגלית.

לכן, יש אינטרס מובהק לחברות לבנות מאגרי נתונים עלינו, ולמכור את המידע. "יש כלל מאוד פשוט שאני תמיד אומרת", ציינה ד"ר מרגלית, "אם אתה לא יודע איך האפליקציה מרוויחה או מה המוצר, זה אומר שאתה המוצר. כפסיכולוגית התנהגותית לא עובר יום שלא פונה אלי חברה נוספת שכל הרעיון שלה זה לאגור נתונים – זה המודל העסקי". הנתונים שהחברות אוספות עלינו הם גם גלויים, חלקם אנחנו משתפים ביזמתנו כמו גיל ומין, אבל גם דפוסי התנהגות שמאפשרים לחברות לבצע ניתוח אופי. "אם זה איך הזזתי את העכבר, באיזו מהירות, האם היססתי לפני שלחצתי, אם לא היססתי – זה אומר שאני בן אדם פזיז. אפילו הקול שלי מנוטר, כי אפשר לדעת לפיו מה מצב הרוח שלך", הסבירה ד"ר מרגלית.

"פייסבוק לדוגמה, מנתחת לא רק את מה שהמשתמשים כותבים אלא את ההתנהגות שלך בפרופיל. אם בן אדם מחליף כל יום תמונת פרופיל, או נוהג להגיב לכל בן אדם, פייסבוק שם אותו באיזושהי רובריקה של בן אדם שהוא מוחצן. אם קבעתי שאת מוחצנת – יש עוד דברים שאני יודעת עלייך ממחקרים. כבר נחשף שפייסבוק וחברות נוספות משתמשות בזה כדי לעשות עלינו מניפולציות בלי שאנחנו בכלל יודעים".

פרשיית קיימברידג' אנליטיקס, שבמסגרתה חברה פרטית בריטית סחרה בנתונים לצורך השפעה על תהליכי בחירות במדינות ברחבי העולם, היא בין הפרשיות הזכורות שחשפו עד כמה הנושא הזה מורכב וכמה כריית הנתונים עלינו היא עמוקה, ויכולה להשפיע על תחומים מגוונים. אבל עדיין, נראה שהרגלי השימוש לא השתנו והלקח לא נלמד. "יש יותר ויותר קולות שאומרים שקיימברידג' אנליטיקס הצליחו להשפיע על הבחירה של טראמפ", הוסיפה ד"ר מרגלית, "באמצעות היכולת לראות מה האישיות ולהתאים מסרים אישית. אם את בן אדם שיותר נוטה לדיכאון אני אראה לך יותר תמונות שיפחידו אותך, אם את אופטימית אני אראה לך שאני מנהיגה שיכולה להשכין שלום, תמונות יותר חיוביות".

אפקט העדר

ד"ר מרגלית ציינה שסיבה נוספת לזלזול בסכנות, בעיקר בקרב בני נוער, היא אפקט העדר – נטייה לחשוב שאם כולם עושים משהו, הוא כנראה לא מזיק. "כל האפליקציות האלה שגורמות לך להיראות זקנה, איזה שחקנית את, אנשים מתים על השטויות האלה. כשהם רואים את זה ורואים את כל החברים שלהם עושים את זה, הם אומרים – מה כבר יכול להיות. אם כולם עושים זה כנראה לא כזה מזיק. ואין פה את הבנאדם האחד ששואל – מה להן יוצא מזה? הרי אף אחד לא יושב ומפתח אפליקציה כדי שלך יהיה טוב. בסוף יושבים בצד השני אנשים עם אינטרס".

"לי זה לא יקרה"

אחד המאפיינים של מרחב הסייבר הוא שהוא לא מוחשי. אם הותקפנו, סביר שלא נדע את זה באותו רגע שהתקיפה התרחשה ויכול גם להיות שלעולם לא נדע. גם כאשר מנטרים נתונים אודותינו אין לנו איך לדעת או להרגיש באופן ישיר שנעשה בהם שימוש. "אין לאנשים שום מושג שבכל העולם של האינטרנט יש המון כוחות סמויים, אין איזה מבוגר אחראי שיושב בסוף", הסבירה ד"ר מרגלית, "יש כוחות שהם כבר יותר חזקים מהכול. זה נהיה עסק שסוחר בנתונים שלנו ויודע למכור לנו את הדבר הנכון, בזמן הנכון במחיר שאנחנו נרצה. כמות הפריטים שאנשים צורכים בימי מכירות ואז זורקים היא למעלה מ-70%. יודעים איך להנדס לציבור רכישה אימפולסיבית".

אנחנו לא חכמים כמו שאנחנו חושבים

ד"ר מרגלית הסבירה שמקור נוסף להתנהגות הלא זהירה ברשת, מגיע בכלל ממבנה המוח שלנו, שמסתבר - לא עומד בקצב של הטכנולוגיות שאנחנו בעצמנו יוצרים: "המוח שלנו לא התפתח בקצב של הטכנולוגיה, הוא עדיין רגיל לגירויים ולאתגרים שמצויים בסוואנה או בג'ונגלים. לכן, אנחנו מייחסים חשיבות הרבה יותר גבוהה לגירוי מיידי של כאן ועכשיו – כי אם בסוואנה מוצאים אוכל כאן ועכשיו - זה הדבר הכי חשוב, ולכן אנחנו מחווטים לתת הרבה יותר ערך לזה. כשמדברים על פרטיות, לתת את ההרשאה לאפליקציה שאני רוצה להוריד, אל מול החשיבה של 'מה עלול לקרות', אז תמיד הכאן ועכשיו יקבל חשיבות הרבה יותר גדולה".

מה שלא יודעים לא כואב

ד"ר מרגלית ציינה גם שאנשים מעדיפים לא לחשוב על זה, לא להתעסק בזה ולא לנסות יותר מדי להבין את ההשלכות. יתכן שזה נובע מאיזושהי רתיעה מעולם הסייבר. "אנשים שמים עליהם מעין מחסום. הם לא יכולים להעריך את ההשלכות של זה אז הם מדחיקים - יש כאן הדחקה קולקטיבית שהיא הולכת ונהיית יותר יותר שלילית".

מי יותר חשוף לסכנה, ומי יותר זהיר?

מסתבר, שדווקא הדור הצעיר שעל פניו היינו מצפים שיהיה יותר מודע לסכנות בגלל הזמן הרב שמבלה במרחב הרשתי, חשוף הרבה יותר לסכנות הללו. "בני נוער הם המשתמשים העיקריים, הצרכנים הראשיים של אפליקציות מהסוג שמשתמש במידע האישי שלהם. הם מבלים חלק גדול מהחיים שלהם שם והרוב המכריע מוריד אפליקציות בלי חשבון. זה לא סתם, החלק במוחם שנוטה לוויסות דחפים ודחיית סיפוקים עוד לא השלים את ההתפתחות שלו – הפיתוי אצלם הרבה יותר גדול. מה גם שאצל בני נוער אפקט העדר הוא כל כך חזק, שהמחשבה על ההשלכות של זה אפילו לא עוברת להם בראש".

נשים לעומת זאת, מראות התנהגות זהירה יותר בכל מה שנוגע לשימוש ברשת, אך לטענת ד"ר מרגלית זה נובע דווקא מחוסר ביטחון: "הן יותר מפחדות, הן חוששות שהן יחושו אשמה לכן הן יותר מחושבות וזהירות".

יש תקווה?

"כשנכנסים לאתר, הכול מנוטר", הסבירה ד"ר מרגלית, "אבל – מנוטר ברמה שהיכולת פגיעה לא נוראית. היא כן נוראית כשמורידים את האפליקציות למיניהן כגון פייס-אפ, בגלל שהשקיעו בפיתוח שלהן רק כדי לקחת לך נתונים – זה כבר הרבה יותר מתוחכם כי יש בפנים את היכולת והטכנולוגיה שאח"כ סורקת לך את המכשיר. וכאן – מאוד מומלץ לא להוריד שום אפליקציה שכזו, גם אם כל החברים שלי עשו את זה".