מפקד מחוז הדרום, ואזרחים שחילצו ניצולים: הוכרזו משיאי המשואות

שמות משיאי המשואות ביום העצמאות פורסמו הערב (חמישי), ובין משיאי משואת כוחות הביטחון יהיה מפקד המחוז הדרומי במשטרה, ניצב אמיר כהן, אשרפיקד על כוחות המשטרה במחוז הדרומי שעצרו את המחבלים ב 7 באוקטובר, לחם איתם ברחובות הערים בדרום, ואף נפצע בלחימה בשדרות. עוד יודלקו משואת כוחות ההצלה, משואת כיתות הכוננות ומשואת המחלצים.

על בחירתו של כהן אמר המפכ"ל קובי שבתאי: "הבחירה במפקד המחוז הדרומי היא אות תודה והוקרה לעשרות אלפי השוטרים, לוחמי משמר הגבול, הימ״מ,המתנדבים ולוחמי המילואים ובעיקר לכלל כוחות המשטרה שפעלו בעוז בבוקר ה-7 באוקטובר ובפועלם הצילו חיים רבים, בשורה של מוקדי לחימה מול אלפי לוחמי חמאס שפלשו לשטח ישראל".

המשואה אותה ידליק תהיה משואת כוחות הבטחון, הכוללת נציגי צה"ל, שב"כ, המוסד והמשטרה. נציג צה"ל יהיה סרן שביט בן משה, מפקד לוחם ביחידת הצנחנים. בן משה יצא מביתו שבמעלות תרשיחא ב-7 באוקטובר, וחבר לכוח של חטיבה 35 אליה הוא שייך. לאורך כל אותו היום הוא נלחם בקיבוץ רעים ובהמשך ביישוב חולית. שם, בשדה הקרב, קיבל את הבשורה המרה שאחיו, רס"ן אריאל בן משה, מפקד פלגה בסיירת מטכ"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבל בעת שנלחם לטיהור בתים. בן משה המשיך להילחם עד שנקרא לצאת ללוויה של אחיו, וחזר להילחם בחולית, נפצע בקרב ופונה לטיפול רפואי. לאחר ניתוח ושיקום קצר חזר ללחימה, ופעל על סיום התמרון ברצועה.

נציג שירות הביטחון הכללי ע', כיהן כראש אגף המבצעים בארגון, וגם אחרי שפרש לגמלאות המשיך לצאת לפעולות מבצעיות בשטח האויב. ב-7 באוקטובר יצא אל אזורי הלחימה כמפקד חוליית לוחמים בצוות טקילה. הוא חתר למגע, חיסל עשרות מחבלים וחילץ עשרות משפחות מקיבוץ כפר עזה תחת אש. החולייה איבדה את אחד מלוחמיה ולוחם אחר נפצע אנושות, אך ע' ואנשיו המשיכו להילחם עד לטיהור העוטף.

נציגת המוסד היא ג', שעלתה לארץ באופן לא חוקי בצעירותה מאיראן. היא החלה את דרכה במוסד כמומחית לגיוס יעדים במדינות היעד, ובייחוד ברפובליקה האיסלאמית. מזה מספר שנים היא משרתת כקצינת איסוף מצטיינת במסלול החוד המבצעי. במהלך שנות פעילותה המבצעית היא יזמה והובילה מבצעי גיוס רבים ומגוונים בליבת הנושא האיראני בתחכום, חתירה למגע, ובאומץ אישי ומבצעי, תוך הקרבה אישית. היא עומדת גם מאחורי פיתוח יכולות מיוחדות, תוך שהיא נעזרת בכישרונה הייחודי והבנתה המעמיקה בנפש האדם. חלק מהסוכנים אותם גייסה ג' השתתפו במבצעים אסטרטגיים של המוסד. ביניהם מבצעים שהיו קשורים בפעילויות מול איראן לאחר מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר.

בנוסף, הוכרזו גם מדליקי משואת כוחות ההצלה: פראמדיקית מד"א אושרית חדד, מתנדבת איחוד הצלה ד"ר תמר שלזינגר, מתנדבת זק"א נורית אירן כהן, ומפקד צוות תחנת כיבוי האש יואל דמרי.

אושרית חדד פועלת בתחנת מגן דוד אדום באשדוד. ב-7 באוקטובר היא יצאה במהירות מביתה לתחנה ולקחה את הפיקוד על ניידת טיפול נמרץ. יחד עם חובשים נוספים היא יצאה אל אזור הלחימה ושם הקימה בית חולים שדה לצד הדרך - לא רחוק ממקום הטבח, בשעה שעוד התחוללו באזור קרבות עם מחבלים. אושרית וחבריה הצילו כך, תחת אש, את חייהם של עשרות פצועים.

ד"ר תמר שלזינגר, תושבת ראש פינה, מייצגת בטקס הן את אנשי ונשות איחוד הצלה והן את אלפי העובדים והעובדות הסוציאליות. כמתנדבת במוקד "חוסן" של איחוד הצלה קיבלה שלזינגר את שיחתם של הילדים מיכאל ועמליה אבידן, שהוריהם נרצחו ואחותם הקטנה נחטפה. במשך 12 שעות ארוכות שמרה ד"ר שלזינגר על קור רוח, הרגיעה ועודדה את הילדים המסתתרים, ונשארה איתם עד להגעת החילוץ.

נורית אירן כהן ממודיעין מתנדבת ביחידת הצוללנים של ארגון זק"א. מיד עם תום הקרבות ביישובי הנגב המערבי יצאה נורית, יחד עם חבריה המתנדבים מכלל ארגוני זק"א, למשימה של איתור וזיהוי גופות הקורבנות בישובים, בכבישים ובשטחים הפתוחים. במשך ימים ארוכים הם עברו בין מאות הבתים המפויחים ואלפי המכוניות השרופות, מחפשים כל שריד לחללי הטבח וחולקים להם כבוד אחרון בהבאתם לקבר ישראל.

לוחם האש יואל דמרי הוא מפקד צוות תחנת כיבוי האש בנתיבות. ב-32 שנותיו במערך הכבאות פעל במאות אירועי כבאות והצלה והציל חיים רבים. בבוקר ב-7 באוקטובר, היה דמרי בחופשה. כשהבין את חומרת המצב מיהר להתייצב עם ציודו המבצעי בתחנת נתיבות. משם נשלח עם רכב מבצעי של מערך כיבוי האש לסייע לכוחות הימ"מ אשר ניסו להשתלט מחדש על תחנת המשטרה בשדרות. תחת אש כבדה קירב יואל את המנוף אל גג התחנה, כשהוא מאפשר בכך את העלאתם הבטוחה של לוחמי הימ"מ לגג התחנה, חילוץ פצועים דרך הגג והעלאת תחמושת ומים ללוחמים ולפצועים. לוחמי הימ"מ מספרים כי דמרי פעל באומץ רב, העלה והוריד אותם במשך שעות, תוך שבאזור מתנהל קרב יריות והוא עצמו פועל תחת אש.

בצל הטבח והמלחמה המתמשכת בעזה, קיבלה הממשלה את המלצת שרת התחבורה מירי רגב הממונה על הטקס, לאפשר את הדלק משואת המחלצים, המייצגת את גבורתם של מי שחילצו אנשים תחת אש במהלך האירועים. את המשואה נבחרו להדליק בנסרין יוסף מיתד, הרב שחר בוצחק מאופקים, ביוסף אלזיאדנה מרהט וברמי דוידיאן מפטיש.

יוסף אלזיאדנה, תושב רהט, הוא נהג מיניבוס. בבוקר ב-7 באוקטובר הוא הוזמן לאיסוף שישה צעירים ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. במהלך הנסיעה הבין שהאזור נמצא תחת מתקפה אך המשיך לנסוע היישר אל תוך שדה הקרב מתוך תחושת מחויבות עמוקה לצעירים אותם לא הכיר. בגבורה יוצאת דופן, חרף ירי שנורה לעברו ללא הפסקה, הוא החליט להציל בנסיעה כמה שיותר אנשים. יוסף הצליח להעלות לרכבו 30 ניצולים מן הטבח ולהציל את חייהם. למרבה הצער, במאורעות איבד יוסף קרוב משפחה שנרצח. ארבעה מבני משפחתו נחטפו לעזה.

הרב שחר בוצחק, רב קהילה באופקים, התעורר בבוקר שמחת תורה עם שאר תושבי הדרום לאזעקות ולמטחים בלתי פוסקים. מתוך הבנה שמדובר באירוע יוצא דופן פתח הרב שחר את הטלפון שהיה סגור במהלך החג והשבת, ודרך את קבוצת כיתת הכוננות של מושב מבטחים, בה היה חבר. בלי להסס לקח את נשקו האישי ויצא במהירות כדי לסייע לחבריו. בדרך חבר לחייל בחופשה, נהוראי סעיד, ולמאבטח שב"כ. באותה השעה כבר פלשו חוליות מחבלים לאופקים והשלושה נתקלו באחת מהן. בקרב היריות שהתפתח נהרג נהוראי, והרב יצחק נפצע ברגלו. על אף פציעתו, ותוך שהוא ממשיך להילחם, הרב שחר שמר על קור רוחו, עדכן בטלפון את חברי קהילתו באופקים, את רבש"ץ מבטחים ואת בני משפחתו ואף ארגן בעצמו את פינויו לבית החולים.

נסרין יוסף בת העדה הדרוזית מיישוב יתד, בעת מתקפת חמאס שהתה יחד עם בעלה בביתם שביישוב יתד. בעת שיצא בעלה להילחם לצד כיתת הכוננות נשארה נסרין בביתה עם ארבעת ילדיה. מששמעה שנלכדו שני מחבלים ביישוב קיבלה החלטה אמיצה לצאת מביתה, על אף הקרבות המתחוללים בחוץ, ולתחקר אותם כדי לנסות ולהוציא מהם מידע שיוכל לסייע ללוחמים. נסרין חילצה בנחישות מן המחבלים מידע בעל ערך רב על הימצאותם של מחבלים נוספים ביישוב והכווינה אליהם את אנשי כיתת הכוננות. כשמחבלים אחרים ניסו ליצור קשר טלפוני עם חבריהם שנתפסו נסרין שיטתה בהם תוך שהיא מתרגמת למפקד בשטח את השיחה מערבית. כך הצליחה לפתות אותם למסור מידע בעל ערך רב. בתושייה ובקור-רוח מנעה נסרין התקפה משמעותית על היישוב, והצילה חיים רבים.

רמי דוידיאן ממושב פטיש קיבל בבוקר השבת השחורה שיחת טלפון מחבר שביקש ממנו לסייע בחילוץ של נער ממסיבת הנובה. רמי לא חשב פעמיים ונכנס לרכב. במהלך הנסיעה נחשף לממדיה של המתקפה וקיבל החלטה לחלץ כמה שיותר מניצולי המסיבה. במשך יום שלם חילץ רמי ניצולים מכל מקום אפשרי – מהוואדיות, מהפרדסים וממתחם המסיבה, תוך שהוא רותם למשימת ההצלה עוד בני משפחה וחברים. היכרותו עם הדרכים החקלאיות סייעה לו להגיע למוקדי הטבח בדרכים עקיפות מבלי להיפגע. במהלך אחד החילוצים הצליח רמי באומץ רב ובתושייה יוצאת דופן להציל נערה מידיהם של שישה מחבלים תוך שהוא מתחזה לאדם המשתף איתם פעולה. במבצעי החילוץ שהוביל הציל את חייהם של למעלה מ-700 איש שחבים לו את חייהם.

עוד תידלק משואת כיתות הכוננות, אותה נבחרו לשאת ענבל ליברמן מקיבוץ ניר-עם, ברק שלום מקיבוץ עלומים, אביחי אליה מהישוב חוות יאיר וטל לויט ממטולה. ענבל ליברמן, בת 26, היא רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם. בבוקר ב-7 באוקטובר, תחת מתקפת הרקטות על יישובי הנגב המערבי, זיהתה ענבל רעשים חריגים ליד הקיבוץ והחליטה לפעול במהירות. היא הותירה את שער הברזל של הקיבוץ סגור, העמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ ופרסה את חברי כיתת הכוננות במארבים לקראת פלישה אפשרית. במעשיה, הצילה ענבל את חייהם של חברי הקיבוץ.

ברק שלום, מפקד כיתת הכוננות של קיבוץ עלומים, עמד באותו הבוקר בראש כיתת כוננות מצומצמת של 12 מתנדבים. על אף הנחיתות המספרית והחוסר בתחמושת הצליחו ברק וחבריו, יחד עם עוד שלושה חיילים שהצטרפו ללחימה, להתארגן ולהתייצב כחיץ בין מחבלי חמאס לבין הבתים הראשונים בעלומים. בלחימתם מנעו מהמחבלים להגיע לבתי הקיבוץ והצילו את חבריו.

אביחי אליה הוא חבר כיתת הכוננות בישוב חוות יאיר שבשומרון. בשבת השחורה, הוא מיהר יחד עם עוד תשעה מחבריו ליישוב לצאת ולהצטרף ללחימה ולהגנה על ישובי הנגב המערבי - כשהם חמושים באקדחיהם בלבד. אביחי נלחם בצומת מעון וברעים, נפצע באורח קשה וניצל בנס. בימים אלה הוא עובר עדיין ניתוחים ושיקום.

טל לויט הוא חקלאי, חבר כיתת הכוננות ודור שישי במושבה מטולה. ביתו נפגע מפגיעה ישירה של טיל לבנוני. יחד עם חבריו מכיתת הכוננות של המושבה לויט ממשיך להילחם על הגנת המושבה. הוא עושה זאת מתוך חמ"ל תת קרקעי, שממנו הוא וחבריו מנהלים את הקו הראשון של הלחימה על הבית. אחרי הטבח בנגב המערבי, פרסו חברי כיתת הכוננות של מטולה רשת מצלמות ברחבי העיר. הם מבצעים גם תצפיות אל מעבר לגבול ואל מקורות הירי של האויב. ומסייעים לצה"ל לאתר יעדים לתקיפה. לויט חי בחמ"ל כבר למעלה מחצי שנה, והוא מתכוון להמשיך ולהגן על המושבה ככל שיידרש ממנו.