"אי אפשר להאמין שכך נגמר הסיפור שלנו": מה עלה בגורל משפחת ביבס?

בשנה שבה לא נשמע הצחוק של כפיר ואריאל או זעקת הוריהם ירדן ושירי - משפחת ביבס לא מפסיקה לזעוק בשמם. עופרי, אחותו של ירדן, הופכת כל אבן; יפעת זיילר, בת דודתה של שירי, נאבקת בכוחות שלא ידעה שיש בה; ואחותה של שירי, דנה סילברמן-סיטון - שאיבדה ביום אחד את גיסה, את אחותה ואת שני אחייניה שנחטפו לעזה והוריה שנרצחו - שורדת דרך ילדיה, ושומרת עליהם רחוק כמה שאפשר מהמציאות הלא-הגיונית הזו. 

בנובמבר אשתקד ישראל וחמאס הגיעו להסכמות לגבי עסקה להשבת החטופים ששחררה את כל הילדים, אך לא את משפחת ביבס. בכל ערב פורסמו רשימות החטופים שישוחררו ביום שלמחרת, אבל שמות המשפחה לא נכללו בהן. זיילר סיפרה: "בכל יום הגיעה רשימה, והמשכנו לעוד יום של הפסקת אש. אז עברו הימים שהוסכמו. מבחינתי, אם זה לא היום - זה מחר; אם לא מחר - אז מחרתיים. אבל עוד אנשים חוזרים".

כתבות נוספות:

• עם 400 טון חומר נפץ: בתוך מנהרת חיזבאללה הארוכה ביותר בלבנון
• "זכות להיות פה": עם לוחמי אגוז, בפעילות לילית בדרום לבנון
• "כשחיילים מתקשרים למשטרה - זה מטלטל": השיחות הדרמטיות ב-7.10

"כשהגיעו הרשימות הבנו שהגברים לא ייצאו", אמרו חברותיה של שירי. "אבל כשהיא לא הייתה ברשימות - זו הייתה פשוט התרסקות. נקודה". מאחורי הקלעים אנשי המשא ומתן לחצו לקבל תשובות ולהבין היכן הם. מנגד, חמאס התחמק - וערב הפעימה השביעית פרסם הודעה שלפיה שירי, כפיר ואריאל כבר אינם בין החיים. צה"ל לא אימת את המידע - וקרובי המשפחה, שגילו על ההודעה הזו בזמן פגישה עם גנץ ואיזנקוט - מאמינים שהם חיים עד שיוכח אחרת.

"המזכיר הצבאי של גנץ נכנס וביקש מהקצין שמלווה את המשפחה לצאת", נזכרת זיילר. "אמרו לנו שחמאס פרסם את ההודעה שטוענת ששירי והילדים נהרגו בהפצצות צה"ל. היינו בהלם. כל מה שהחזקתי ב-50 ימים שחלפו התפרץ. באותו רגע נפל עליי מסך שחור, דמעות, כעס, תסכול וחוסר אמון מוחלט".

"צעקתי על גנץ", ממשיכה זיילר, "אמרתי לו שאם המשפחה שלי חוזרת לארץ בשקיות - הם כולם הולכים לכלא. לא יכולתי להאמין שככה נגמר הסיפור שלנו".

לבסוף הצליח צה"ל למצוא מידע שלפיו שירי והילדים נחטפו על-ידי כנופיית הטרור כתאא'ב אל-מוג'אהדין ולא על-ידי מחבלי חמאס. "לגלות שלא חמאס ולא הג'יהאד החזיקו בהם מעולם היה רגע מאוד מכונן עבורנו", היא אמרה.