השוטר שחיסל 13 מחבלים ב-7.10 שם קץ לחייו: "סליחה, גיבור"
רס"מ איגור פיבנב הפך לסמל לגבורת השוטרים ב-7 באוקטובר. הוא היה שוטר בתחנת חברון, וכששמע על המתקפה - החליט לנסוע למושב יתד להציל את אשתו חן ושלושת בנותיו אמיליה, אוולין ואריאה. בדרך הוא חיסל 13 מחבלים. אתמול הוא שם קץ לחייו. אלמנתו ספדה לו: "לא עשיתי מספיק כדי להציל אותך מעצמך"
רס"מ איגור פיבנב (32) ממושב יתד הובא היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. פיבנב הפך סמל לגבורת השוטרים ב-7 באוקטובר. הוא היה שוטר בתחנת חברון, וכששמע על המתקפה - החליט לנסוע למושב יתד להציל את אשתו חן ושלושת בנותיו אמיליה, אוולין ואריאה. בדרך הוא חיסל 13 מחבלים. לאחר שהגיע למושב, המשיך להילחם יחד עם חברי כיתת הכוננות. לאחר 7 באוקטובר חברו כינה אותו "רמבו". אתמול הוא שם קץ לחייו.
חן, אלמנתו של איגור, אמרה בכאב: "אני באמת לא יודעת איך... כשמצאתי אותך שאלתי אותך למה? אמרת לי, 'אני לא יכול יותר, זה כבד עליי, כבד עליי את מי שלא הצלחתי להציל, כבד עליי. אני רוצה שקט'. התחננתי בפניך שתלך לטיפול, אמרת לי 'טוב', וכמו תמיד שמרת אצלך בבטן. אמרת, 'אולי הייתי צריך לפנות פנייה אחרת, ולא הביתה; אולי הייתי צריך לנסוע עד הנובה ולא הביתה'. אמרתי, 'מאמי, עשית את המשימה הכי חשובה. להגיע הביתה'. אמרת לי, 'זה לא מספיק'. בשבילי זה היה מספיק. כי הגעת אלינו. הכי חשוב. הבנות ראו אותך ישן בכורסה. שאלו אותי, 'למה אבא לא קם? למה הוא ישן?'. אמרתי, 'הוא נח. טוב לו עכשיו'. אני מבקשת ממך סליחה שלא עשיתי מספיק כדי להציל אותך מעצמך. אני אוהבת אותך מאוד. עכשיו אתה חופשי".
מפקד מחוז ש"י, ניצב משה פינצ'י, ספד לו: "לצערי נפצעת. פציעה סמויה. של הנפש והנשמה. ב-13 במאי הוכרעת בכאבך. כשהבשורה הקשה הגיעה הרגשנו שהזמן עמד מלכת. ברגעים האחרונים דאגת לחן, לאמיליה, לאווה ואריאה. גיבור גם בשתיקה. וצריך לשמוע את השתיקה ולדעת לזהות את הפצע גם כשלא רואים אותו. אחרי כל משמרת ואירוע נשאר משהו בלב. והמשהו הזה לא תמיד עובר. הוא תופס מקום ולפעמים גובה מחיר.שוטרי משטרת ישראל עומדים בחזית. לא רק מול מחבלים אלא אלימות ומתח ונדרשים לכוחות עילאיים. גם כוחות נפשיים".
רב המחוז המשטרתי, חיים הלוי, אמר בהלוויה: "הקרב לא נגמר בשדה והמשיך בנפש ולא תמיד אנחנו כחברה יודעים לראות ולשאת את הכאב. אדם יכול לעמוד מול אש וליפול לאחר מכן. אין לנו דרך לשפוט. לחבק ולזכור את הלוחם הזה לא על מותו אלא על חייו. על שליחותו והאור שפיזר. נשמתו עלתה לשמיים כשהיא נושאת את פצעים עם ישראל כולו ותמצא מנוחה וחיבוק שאין בו כאב. גם כשנראה שאיחרנו לבוא לעולם לא נאחר לאהוב".
אלי כהן, מנהל פנימיית כנות - שם למד פיבנב - אמר בדברי ההספד: "כשאדם הולך, העולם אינו עוצר נשימתו. כשאתה הלכת - השארת חורים בלב של כל אלה שאוהבים אותך. תמיד תהיה חניך וחבר שלי. זה לא הזמן שלך. אתה צעיר. הקמת משפחה נפלאה עם חני. עלית מקירגיסטן בגיל 8 עם אמך. בצעירותך ניכר שאימא היא המשימה שלך. כשהיא חלתה - לרגע נשמטה הקרקע תחת רגליך. כלפי חוץ היית חזק, עשוי ללא חת. משימתי. כך גם ב-7 באוקטובר: הבנת מיד שאנחנו בסרט בלהות ודהרת להציל את הבית. חדור מטרה, חיסלת 13 מחבלים. כל כך סמלי לרוץ אל התופת להציל אחרים. הלכתי והשארת אחריך סימני שאלה - אבל גם מסירות ואומץ ללא מורא, אנושיות וחמלה. מה לא היינו נותנים להיות איתך בנקודה השחורה הזו ולהזכיר לך את החוזק שלך".
אובדנות היא תופעה שניתנת למניעה. אם אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני - דברו איתו ושכנעו אותו לפנות לעזרה מקצועית. ניתן לפנות לעמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בטלפון 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, וכן באתר של סה"ר (סיוע והקשבה ברשת).