"להם יש כיפת ברזל": מפגש בוגרי הקטיושות בצפון עם ילדי הרקטות
הילדים מקריית שמונה, שכבר בגרו, נפגשו עם ילדי עוטף עזה, שגדלים כעת לתוך "שגרת הקסאמים". הקבוצות ניסו להבין את ההבדלים ביניהם, אבל מצאו בעיקר דמיון. "בכל רגע אתה עלול לשמוע נפילה"
לפני כשבוע היו אלה הילדים מאשקלון, שצולמו רועדים בזמן אזעקת צבע אדום, שהצליחו לכווץ לנו את הלב, אך בזמן ירי הקטיושות לגבול הצפוני של ישראל בשנת 1984, זו הייתה ליסה פרץ. השבוע הילדים מקריית שמונה, שכבר בגרו, נפגשו עם ילדי הקסאמים מהדרום.
"עצוב להגיד, אבל האוכלוסיה בדרום 'חיים טוב' לעומתנו" אמר עומר חימי, שגדל בקריית שמונה בזמן ירי הקטיושות "יש להם אזעקה, אני משער שהמרחבים הממוגנים שלהם הרבה יותר טובים ממשה שהיה לנו לפני 20 שנה ויש להם 'כיפת ברזל'".
לכתבות נוספות בחדשות 13 >>
המחאות על הגדר התחדשו: אלפי פלסטינים הפגינו בגבול הרצועה
מנהלים נגד טיסות תלמידים לחו"ל בזמן הלימודים: "מכת מדינה"
3 הרוגים מירי בבסיס חיל הים בפלורידה; היורה – סטודנט סעודי
כשנפגשו, שתי הקבוצות ניסו להבין את ההבדלים ביניהם, אבל מצאו בעיקר דמיון. "עוד לא הייתה אזעקה, היה לנו כרוז שהזהיר מהירי. לפעמים תוך כדי המשפט שלו נפלו קטיושה", סיפרה אדוה נאור-הוך, שגם בילתה את ילדותה בעיר הצפונית לילדי הדרום. חימי הוסיף והסביר כי "גדלנו למציאות שבכל רגע נתון אתה עלול לשמוע שריקה ונפילה, או של ניידת שצועקת "להיכנס למקלטים", ואתה נכנס - ולא יודע מתי תצא".
בזמן שעומר שרגיאן בן ה-12 מנתיב העשרה הסביר שהוא שכיף לו במושב וכי "הקאסמים לא יבריחו אותו", נאור-הוך שיתפה ש"בכל מטח הייתי יושבת על ההורים שלי ואומרת להם 'בואו נעזוב את העיר'". עדיין, מי שמביט בהם מהצד מבין שיש להם שפה משלהם, כזו שמדלגת מעל 248 ק"מ וחוצה שלושה עשורים.