"להמשיך להפיץ את האור הטוב": המכתב המרגש שכתבה אלמנתו של נעם רז

שבוע בדיוק לאחר נפילתו של לוחם הימ"מ נעם רז בפעילות מבצעית בג'נין, אלמנתו אפרת כתבה הלילה (שישי) מכתב תחת הכותרת "הסיפור של נעם", ובו היא כותבת על בעלה - ופונה לעם ישראל בבקשה "להמשיך להפיץ את האור הטוב שהפיץ נעם".

"עם יקר שלנו, אנחנו נפעמים ממך. רוצים לומר לך תודה", פתחה אפרת את מכתבה, "על החיבוק הנפלא שקיבלנו במהלך השבעה, השותפות והאהבה. אלפי אנשים מכל רחבי הארץ (והעולם) הגיעו אלינו, גדשו את הבית, או שלחו מסר מרחוק. רבים רבים ללא היכרות מוקדמת איתנו או עם נעם. פשוט היו איתנו. איתנו בכאב הגעגוע. בהתפעמות מגודל הנעם, מעוצמת המסירות, מעוז הנפש, מהגבורה, מיופיה של הנשמה, מסודו של הרז".

"כי נעם זה כל היפה והטוב בכל מי שאנחנו", המשיכה, " בחיבור לעם, לאנשים. בשירות ארוך ואמיץ בימ"מ, במגוון תפקידים, במאות ויותר מבצעים, תוך סיכון חיים, מתוך אמונה בהגנה על העם והמדינה. במאור פנים ביום יום לכל מי שפוגשים - לחברים, ל'אנשים השקופים', גם לאלו שרחוקים ממנו בדעות ובמעשים, מתוך אכפתיות, הקשבה אמיתית והכלה".

"בעזרה - לא משנה מתי ובמה. פשוט נתינה, בלי לחכות לתמורה. עד הצלת חיים ממש, גם בתחום הרפואי כפרמדיק - במשמרות, בקהילה ובלחימה. כאיש משפחה מסור, חם ומחבק. תומך ומפנק. לב ענק מלא אהבה. בחיבור לשורשים, לאדמה. כחקלאי שנטוע בארץ והראש נשוא לשמים, צמא למים, כמחדש התיישבות, מפריח שממה, בונה ויוצר, איש עשיה. בחיבור למהות, לתוכן ואומר החיים. מעמיק אמונתו, מחובר לבורא. וזו הפרספקטיבה וזו הנביעה".

"הסיפור של נעם, הוא סיפור פשטות החיים העמוקים של כולנו - צניעות, פנימיות - בלי להתבלבל מהחיצוניות, רעות, משפחתיות, ארצישראליות, לב טוב, מסירות, נחישות, התמדה ועמל, מקצועיות ונאמנות, אמיתיות. פשוט נקיות. מסתכלים על נעם ונזכרים מה אנחנו רוצים להיות ובעצם - מי אנחנו. ולכן אולי הוא כל כך נגע ונוגע בכל מי שפגש אותו או שמע עליו".

"אז איך ממשיכים את האור הטוב הזה? את הרז של נעם? בקשה קטנה - פשוט אמצו לכם תכונה, מעשה קטן בסגנון של נעם, שדיבר אליכם ונגע ישר לליבכם - כמו: לקום שעה קודם/ להשאיר מיטה מסודרת. לחייך לבן הזוג/בעבודה ולכל מי שבסביבה. להתמקד בדיבורים טובים, לעזוב מחלוקות ולשון הרע. לא להתלונן. להתמקד במטרה. להשתמש יותר בחוש הומור, פשוט להרבות שמחה"

"להתמקצע בכל תחום. אפס ויתור עצמי. בלי תירוצים. לנצל דקות פנויות. להשאיר את העבודה מחוץ לדלת כשמגיעים הביתה בסוף יום - להתמקד באשה, בילדים, לדגדג אותם, לצחוק. להשאיר בצד את המסכים. לראות את חצי הכוס המלאה, ולשמוח בה. וזה על קצת המזלג… סומכים עליכם שתמשיכו את הרשימה. מתוך הרבה אהבה והערכה, המשפחה".

רז מת מפצעיו ביום שישי שעבר בבית החולים רמב"ם בחיפה, לאחר שנפצע כשנורה בגבו על ידי חמושים פלסטיניים במהלך פעילות מעצר מבוקשים. הוא התגייס לימ"מ בשנת 1999 ושימש במשך כ-23 שנים ביחידה כלוחם, פרמדיק, פורץ וצלף. הוא השתתף במאות מבצעים לסיכול טרור, סיכן את עצמו והציל חיים. בהודעת השב"כ נכתב עליו כי היה "לוחם אמיץ, מקצועי וצנוע". רז הותיר אחריו אישה ושישה ילדים, המתגוררים ביישוב קידה בבנימין.