מחקר חושף: הרכיב במוח שמווסת את הדחף לצריכת אופיאטיים
חוקרים מהאוניברסיטה העברית זיהו אזור במוח שיכול למתן ולאזן את הדחף לצריכת הסם - מה שמהווה פריצת דרך בסוגיית ההתמכרויות למשככי כאבים אופיאטיים: "לתוצאות המחקר יש פוטנציאל להשלכות קליניות, הן בתחום הדיאגנוסטי והן בתחום הטיפולי"
ברקע עלייה בדיווחים על עלייה בהתמכרות למשככי כאבים אופיאטיים ברחבי העולם, צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים הצליח לזהות את האזור במוח שיכול למתן ולאזן את הדחף לצריכת החומר. המחקר, שבוצע על משכך הכאבים "פנטניל" ופורסם היום (שני) בכתב העת המדעי Current Biology, מהווה פריצת דרך שעשויה לתרום להפחתת תופעת ההתמכרות לסם.
"פנטניל" הוא אופיואיד סינתטי ומשכך הכאבים העוצמתי ביותר הידוע לאדם. הוא חזק פי 100 ממורפיום ומשווק בישראל במדבקות ("פנטה", "פנטדול") במינונים שונים (25, 50, 75 ו-100 מיקרוגרם), טבליות ("אקטיק", "פנטורה"), טבליות מציצה ("אבסטרל") ותרסיס לאף ("פקפנט"). הוא ניתן לחולים שמשככי כאבים אחרים, כגון אוקסיקודון ("אוקסיקונטין", "אוקסיקוד", "פרקוסט") לא הועילו. בשל חוזקו, הוא ניתן בעיקר לחולי סרטן הסובלים מכאבים או לטיפול פליאטיבי (טיפול תומך להקלת סבל אצל חולים סופניים).
אף על-פי שמדובר במגפה עולמית, ו"פנטניל" ידוע כסם חזק וקטלני, טרם אופיינו השפעותיו על המוח או אילו אזורים במוח משחקים תפקיד בהתמכרות לסם זה. דבר זה לא רק מקשה על ההבנה כיצד ולמה מתמכר אדם לפנטניל אלא, באופן חמור יותר, מקשה על מציאת דרכי התמודדות עם ההתמכרות לפנטניל ומניעתה.
צוות החוקרים, בראשות פרופ' עמי ציתרי, הצליח להראות במחקר כיצד באמצעות מניפולציה של תאי העצב באזור במוח שנקרא "קלאוסטרום", מושפע הדחף לצריכת אופיאטים. לפי הממצאים, הפעלה של תאי העצב הקטינה את הדחף לצריכת "פנטניל", בעוד שהשתקתם הביאה לעלייה בכמיהה לחומר. הקלאוסטרום נחשד בעבר כמקום שבו נוצרת התודעה במוח, אך לאחרונה התגלה כי הוא מהווה וסת רב-עוצמה על פעילות קליפת המוח הקדמית - האזור במוח שקשור בוויסות התנהגותי וקבלת החלטות.
במסגרת המחקר התבסס הישג טכני נוסף - בדמות יצירה של מערכת אוטומטית שתסייע בחקר של התנהגות ממכרת. המערכת צפויה לאפשר לחוקרי התמכרות ברחבי העולם לייעל את הזיהוי הן של הפוטנציאל הממכר של תרופות לפני שהן נכנסות לשימוש קליני בבני אדם, והן של זיהוי תרופות המווסתות התמכרות.
פרופ' ציתרי אמר כי "לתוצאות המחקר יש פוטנציאל להשלכות קליניות, הן בתחום הדיאגנוסטי והן בתחום הטיפולי. על ידי הרחבת הידע שלנו על התהליכים העצביים המעורבים בהתמכרות, חוקרים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות יכולים לפעול לפיתוח אסטרטגיות מניעה וטיפול יעילות יותר, גם באמצעים תרופתיים וגם באמצעים אחרים".