דו"ח המבקר על משבר האקלים: "מציאות שמעמידה את ישראל בסיכון"

ביום ראשון ימריא ראש הממשלה נפתלי בנט לוועידת האו"ם לשינוי אקלים. עוד לפני ההמראה מפרסם אחר הצהריים (שלישי) מבקר המדינה מתניהו אנגלמן דו"ח מיוחד על מוכנותה של מדינת ישראל להתמודדות עם משבר האקלים. המבקר קובע כי ישראל לא ערוכה וטרם שינתה תפיסת המדיניות שלה לנושא.

בנוסף, מציין המבקר כי ל-84 אחוזים מהגופים הציבוריים, אין כלל תוכנית להתמודדות עם משבר האקלים. "מציאות זו מעמידה את ישראל בסיכונים שילכו ויגברו ככל ששינויי האקלים יחריפו. על כן על מדינת ישראל לנקוט פעולה בעניין ולהשלים גיבוש תוכניות פעולה לאומיות וסקטוריאליות על בסיס הקצאת המשאבים הנדרשים לכך, ולהצטרף למגמה העולמית של היערכות לשינויי האקלים", מבהיר אנגלמן.

"על הממשלה לסיים את גיבושה של מדיניות אקלים שתאפשר עמידה של ישראל בהתחייבויותיה הבינלאומיות וההיערכות לשינויי אקלים ומיצוי התועלות הכלכליות מהצעדים הנדרשים", ממליץ המבקר בדו"ח. הנושא טרם נתפס כיעד אסטרטגי לאומי וכסיכון שהוא חלק ממפת האיומים האסטרטגיים".

לפי המבקר, תוכנית ההיערכות הלאומית המתוקצבת והמאושרת לא נותנת את המענה הנדרש לאיום. ישראל מצויה, כך לפי אנגלמן, באזור בעל סיכון מוגבר, ולפיכך חשופה עוד יותר לסיכונים של שינויי האקלים. נתונים אלו, מזהיר אנגלמן, מהווים נורת אזהרה.

"הקצנת אירועי האקלים עלולה לגרום לנזק ניכר ולפגיעה בכלכלת ישראל וטומנים בחובם סיכון לביטחון הלאומי של ישראל", נכתב בדו"ח. "למרות שישראל חתומה על הסכם פריז ועל שאר אמנות האו"ם להפחתת פליטת גזי חממה, ב-6 השנים האחרונות נרשמה עליה בפליטות הכוללות של ישראל".

עוד מוצא הדו"ח כי בהשוואה ל-29 מדינות החברות ב-OECD ונסקרו, ישראל נמצאת בצמרת הרשימה עם שיעור הפליטות הכי גבוה לנפש. למרות גודלה הקטן, ישראל פולטת גזי חממה בהיקף דומה למדינה בגודל בינוני.

המבקר אנגלמן מציין בדו"ח כי היעד החדש שהציבה ישראל לאנרגיות מתחדשות, כ-30 אחוזים, אינו בגדר שאפתני. שאר המדינות הציבו יעד של בין 100-40 אחוזים. המשמעות היא שהיעד הנמוך עלול לסכן את המעבר של ישראל לכלכלה דלת פחמן עד 2050.

בניגוד למדינות אחרות, מציין המבקר, משרד האנרגיה לא קבע יעד למעבר לאנרגיות מתחדשות עד לשנת 2050. לגבי יעד הפחתת הפליטות, נקבע יעד אך המשרד לא פירט במפת הדרכים שפרסם בשנת 2021 כיצד בכוונתו להשיגו ללא יעדים שאפתניים לאנרגיות מתחדשות וללא טכנולוגיות חלופיות.

דוחים יעדים והפסדים עתידיים

דו"ח מבקר המדינה מתייחס גם ליעדים נוספים וקובע כי הם אינם מספקים. בניגוד להסכם פריז, ישראל קבעה יעד הפחתת פליטות גזי חממה שצפוי להוביל לעלייה אבסולוטית של 103% בפליטות ביחס לשנת 1990 לעומת שאר המדינות המובילות בעולם שקבעו יעדים שיפחיתו ב-33% את הפליטה. כמו כן, נכתב בדו"ח כי גם אם יינקטו כל אמצעי ההפחתה בתוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה, היא צפויה להביא למימוש חלקי בלבד של תועלת בעלות של 50 מיליארד שקל במקום כ-217 מיליארד שקל.

מידת ההתקדמות בהשגת היעדים הסקטוריאליים בתחומים כמו נסועה פרטית, ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת, השקעה בתשתיות ועוד נעה בטווח שבין פיגור לאפס לפי הדו"ח. הדו"ח מציין גם כי בניגוד לשאר המדינות, ישראל לא אימצה החלטה של מעבר לנט-זירו (מדיניות מאופסת פחמן) עד שנת 2050 אלא רק מעבר לכלכלה "דלת פחמן".

פרק בדו"ח מוקדש לנושא התחבורה בהקשר של משבר האקלים. המבקר מציין כי משרד האנרגיה דחה בעקבות מגפת הקורונה את היעד שנקבע בשנת 2019 ובמסגרתו ייאסר ייבוא רכבים עם מנועי בעירה החל משנת 2030 לשנת 2035. עוד מציין הדו"ח כי באשר לתחום הפסולת, המשרד להגנת הסביבה לא קבע יעדי הפחתת פליטות גזי חממה לתחום.

עוד מוצא המבקר כי בחלוף שלוש שנים מהחלטת ממשלה בנושא תוכנית פעולה לאומית, אין עדיין תוכנית כזו. מינהלת ההיערכות לשינויי אקלים שהוקמה פועלת מבלי שהוקצו לה המשאבים הדרושים לקידום הפעולות שהוטלו עליה ועל ועדות המשנה שלה, ללא תקנים ייעודיים וללא מסגרת ארגונית שאישרה נציבות שירות המדינה.

בהיעדרו של תקציב, טרם קודמו פעולות מחקריות לצורך היערכות אפקטיבית, פיתוח מתודולוגיה לניתוח סיכונים או בדיקות בהקשר הכלכלי, כגון בחינת הנזק למשק, עלויות המניעה והתועלות הישירות והעקיפות הנובעות מהפעולות הדרושות לצורך ההיערכות הלאומית.

בסיכום הדו"ח מציג מבקר המדינה את ההשלכות הכלכליות בהיעדר נקיטת פעולות מתאימות כדי להתמודד עם משבר האקלים. לפי הדו"ח, ניתוחים כלכליים מראים כי אם ישראל לא תפעל להאט את שינוי האקלים, הנזק הכלכלי יהיה גבוה יותר מהעלות למשק של תהליך הפחתת הפליטות. למדיניות של הפחתת גזי חממה, מציין אנגלמן, יש תועלות מובהקות. ללא נקיטת פעולות, יש צפי להפסד מוערך של כ-11 אחוזים מהתוצר העולמי עד שנת 2050 ושל 25 אחוזים מהתוצר עד שנת 2100.