מתקופת השאה עד משטר השריעה: מאבקן של נשות איראן בקוד הלבוש
שורת הפגנות נגד המשטר של הרפובליקה האיסלאמית שטפו השבוע את טהרן ובירות העולם בעקבות מותה של מחסה אמיני, שנהרגה לאחר שהוכתה על ידי משטרת הצניעות. אך מאבקן של הנשים האיראניות בתכתיבי הלבוש של המשטר מתחיל עוד בימים בהם ניסה המלך לכפות עליהן דווקא להסיר את כיסוי הראש
שורת הפגנות נגד המשטר של הרפוליקה האיסלאמית שטפו השבוע את רחובות טהרן ובירות העולם, בעקבות מותה של מחסה אמיני, הצעירה בת ה-22 שהוכתה על ידי משטרת הצניעות האיראנית והלכה לעולמה מפצעיה במעצר. אמש (שני) דיווח ארגון זכויות אדם איראני היושב בנורווגיה כי 76 בני אדם נהרגו במחאות באיראן עד כה.
המחאה הנוכחית נגד החיג'אב פרצה עוד הרבה לפני מותה של אמיני, וכבר מיולי השנה התעוררה מחדש כאשר נשים איראניות החלו לשתף ברשתות החברתיות תמונות שלהן כשהן ללא כיסוי ראש, יחד עם ההאשטאג "לא לחיג'אב". אך מאבקן של נשות איראן בקוד הלבוש שנקבע להן מהרשויות מתחיל עוד בתחילת המאה הקודמת.
בשנת 1936, השליט המלוכני רזא שאה, ששאף להתקרב למערב, להביא למודרניזציה במדינה ולעורר את הלאומיות האיראנית, אסר לחלוטין על עטיית כיסויי ראש מוסלמיים לנשים, בהם החיג'אב - הרעלה, וגם הצ'אדור, לבוש מסורתי שמכסה את כל גוף האישה מהראש ועד הרגליים. את ההשראה להחלטה קיבל השאה לאחר שביקר בטורקיה בקיץ 1934, שם נפגש עם הנשיא כמאל מוסטפא אטאטורק, שהעביר שורת רפורמות חילון במדינתו.
האיסור היה כה חריף, שעל פי עדויות מהתקופה נשים שלא צייתו לו הוכו ברחובות, כיסוי הראש הוסר מעליהן בכוח והן נשלחו למעצר. גם אז, כמו היום, קוד הלבוש שנקבע על ידי הרשויות לא תאם את הלך הרוח של החברה האיראנית - מתוך 6.5 מיליון נשים שחיו בשנת 1936 באיראן, רק כ-4,000 נהגו שלא לעטות כיסוי ראש בפומבי, ואלו היו בעיקרן בנות המעמד הגבוה בעלות השכלה מערבית, שהתגוררו בשכונות האמידות של טהרן.
לאחר מותו של רזא שאה בשנת 1941 החוק התגמש, אך המדיניות נותרה דומה לאורך שנות השלטון הפהלווי. בזמן שלטונו של בנו, מוחמד רזא שאה, מספר רפורמות נוספות הטיבו עם מעמד האישה באיראן - כמו מתן זכות הבחירה לנשים והחוק להגנת המשפחה, שהעלה את הגיל החוקי לנישואים, הגביל פוליגמיה, אפשר לנשים להחליט על גירושים מבעליהן וגם עסק בעינייני משמורת.
המהפכה האיסלאמית ב-1979 שהחלה כמהפכה עממית לביטול המשטר המלוכני של השאה ובה לקחו הנשים האיראניות תפקיד משמעותי, הביאה את הנשים האיראניות להיאבק שוב על זכותן להחליט על גופן - אלא שהפעם מהצד ההפוך.
שבועות בודדים לאחר כניסתו לתוקף של שלטון חכם ההלכה, עטיית כיסוי ראש ולבישת בגדים רפויים הפכה לחובה באיראן, גם עבור נשים לא מוסלמיות, כחלק מההקפדה על חוקי השריעה (ההלכה האיסאלמית) במדינה. אי עמידה בחוק עשויה לגרור מאסר וקנסות גבוהים. גם החוק להגנת המשפחה עודכן בעקבות המהפכה על פי חוקי השריעה ואפשר את נישואיו של גבר לעד ארבע נשים ונלקחה מנשים הזכות להתגרש.
כחודשיים לאחר המהפכה, חגיגות יום האישה באיראן הפכו לשורת הפגנות ברחבי המדינה כנגד הציווי לעטות כיסוי ראש, אך גם כנגד הדרתן של נשים מבתי המשפט והצבא. המחאות הושתקו במהרה, תוך הטענה שהן עלולות לפגום בהצלחת המהפכה, והמאבק נזנח תוך שתשומת הלב של הנשים האיראניות הופנתה לנושאים אחרים, בוערים יותר.
אך קוד הלבוש הנשי באיראן הפך מנושא דתי לסמל של מאבק לחירות. בדצמבר 2017 פרצה מחאת החיג'אב, לאחר שדרך הרשתות החברתיות נפוץ סיפורה של אישה איראנית בשם וידה מוהד, שעלתה על ארון תקשורת ברחוב אנקלאב ("רחוב המהפכה") בטהרן, נופפה בכיסוי הראש הלבן שלה כדגל ונעצרה.
סיפורה סחף את הצעירות האיראניות לאורך השנים שחלפו ואלו הצטרפו למאבק גם הן וחיקו את פעולותיה של מוהד, כשהן מסתכנות במעצר. בשנת 2019 פעילת זכויות אדם בשם סאבא כורד אפשארי אף נשלחה למאסר של 24 שנים, בהן 15 שנים על הסרת החיג'אב שלה בפומבי, אשר בפעולה זו לטענת המדינה עודדה "שחיתות וזנות". גם גברים הצטרפו למאבק הפמיניסטי ששטף את רחובות הרפובליקה האיסאלמית, ונעצרו גם הם.
המחאה כאמור התעוררה מחדש בחודש יולי האחרון באינטרנט, ויצאה מחוץ לרשתות החברתיות בעקבות מותה של אמיני, כאשר רבבות מפגינים יוצאים לרחובות ודורשים את חילופו של המשטר, תוך קריאות "מוות לח'מינאי!", ונשים ברחבי המדינה מסירות את כיסוי הראש בפרהרסיה ואף גוזרות את שיערן, כשמסביבן המון מריע.
دختران روی ماشین روسریها را به هوا میاندازند و مردم تشویقشان میکنند
— یزد#مهسا_امینی#MahsaAmini pic.twitter.com/9aWTn6cJH6
— Farzad Fattahi فرزاد فتاحی (@FattahiFarzad) September 26, 2022
פעילת האופוזיציה האיראנית והפעילה למען זכויות נשים באיראן, מסיח עלי-נג'אד, פירסמה אמש את תיעודו של מפגין איראני כאשר כמעט כל פניו מלאות בדם ורק עיניו מטושטשות: "כל הגוף שלי מלא בפגיעות של כדורי גומי שנורו לעברי", אמר המפגין, "אבל אני כאן בכדי לתבוע את הזכויות של הדור הבא".
"אני מבקש מכם לצאת לרחובות ולדרוש את הזכויות שלכם. יש לי ארבעה ליטרים של דם בגוף שלי ואני אתן אותם למען כל אחד מכם. ח'ומייני, ח'מינאי וקאסם סלימאני – לכו לעזאזל. בבקשה תצאו לרחובות ודרשו את זכויותיכם. הדור שלי רוצה צדק ורוצה שיוויון מגדרי. גברים ונשים אמיצים, שאיבדו את החיים שלהם, כאן בשבילכם. צאו לרחובות!"
This is Iranian protester got shot in the face with pellet in the protest against the brutal death of #MahsaAmini.
Listen to this message.
Wounded but defiant. Beaten but unbowed.#مهسا_امینی pic.twitter.com/7bc1gUuWf1— Masih Alinejad 🏳️ (@AlinejadMasih) September 25, 2022
במקביל, נערכו באיראן גם מחאות תמיכה במשטר, וניכר חששו של השלטון מהתפשטות המחאות ומ"איבוד שליטה" על המצב. מפקד המשטרה באחד ממחוזות הצפון באיראן טען כי "לפני כמה ימים - היינו על סף קריסה". לדבריו, "המורל של כוחות הביטחון האיראנים קרס, ו'המתפרעים' לא פחדו להתעמת איתנו. אלמלא שליחת כוחות ממחוזות אחרים, המפגינים היו משתלטים על המחוז".
בהמשך, מפקד המשטרה של איראן חוסיין אשטרי טען כי "ביטחון אנשי איראן הוא הקו האדום שלנו" וכי המפגינים "עוסקים בחבלה וביצירת חוסר ביטחון על סמך הנחיות שמגיעות מחוץ למדינה". אשטרי איים: "על המפגינים לדעת שנטפל בהם בתקיפות". גם הצבא הביע את חששו מההפגנות האחרונות: "הפעולות הנואשות הללו הן חלק מהאסטרטגיה המרושעת של האויב להחליש את המשטר האסלאמי". הצבא אמר כי הוא "יתעמת עם מזימותיהם של האויבים על מנת להבטיח ביטחון ושלום".
