דרום אדום - 3 מיזמים אומנותיים שעושים שימוש במשאב התיירותי של עוטף עזה

🌺 סריגה: כלניות תמיד תפרחנה 🌺

היזמת של 'כלניות תמיד תפרחנה' היא שרה אבנין גנישר, אמנית רקמה וטקסטיל מקיבוץ יפעת. מלמדת אצלי בנות מכל הארץ, רקמה חופשית.

מתי ומדוע חשבת על הרעיון לסרוג כלניות?

הוזמנתי על ידי מיכל שכנאי, מנהלת  מרכז ההנצחה בטבעון, לחשוב על פרויקט קהילתי שהרבה אנשים יוכלו להיות שותפים לו, זאת לאחר שלפני שנה הובלתי פרויקט קהילתי לסריגת חמניות ביישובי עמק יזרעאל.

הצעתי למיכל לסרוג מאות כלניות כמחווה לדרום האדום. הכלניות האדומות מסמלות את הכלניות הפורחות בדרום מדי שנה והשנה האדום מסמל את האדמה הרוויה מדם הנופלים.

מה הייתה התגובה של קהילת הסורגות לרעיון?

מסתבר שנשים רק מחכות לקריאת סריגה. מכיוון שלא סורגים בגדים כמו פעם כל פרוייקט כזה זוכה להיענות עצומה.

פירסמתי בפייסבוק, בקבוצות הרקמה שלי ובישובים בסביבה. היה פרסום רחב גם בטבעון וההיענות הייתה של כ- 300 סורגות מכל הארץ, מהיישובים בעמק, מהמרכז, מהדרום, יהודיות ודרוזיות.

פתחתי קבוצות ווטסאפ עם הנחייות סריגה ויצאנו לדרך בחסות מרכז ההנצחה בטבעון.

בתהליך קהילתי מאוד חשוב הקשר האישי עם כל הסורגות וכל סורגת לחוד. אני מתייחסת לכל סורגת כאילו היא היחידה שסורגת.

אני מארגנת גם מפגשים משותפים של סריגה בצוותא, כולם צמאים למפגשים הללו שמהדקים את הקשר האישי לפרוייקט. הכלניות נאספות בערימות ונשלחות אלי ולנקודות איסוף שקבעתי מכל הארץ.

מה השלב הבא?

את הכלניות נשחיל על חוטים ונתלה בגלריית מגדל המים במרכז ההנצחה בטבעון בראשותה של ריקה מנהלת המקום.

הכלניות יתלו בפיר הפנימי של המגדל ויהיו מיצב צף. במגדל יש מדרגות ספירליות איתם מטפסים למעלה ומלווים את המיצב.

המיצב מתוכנן לעלות  בתחילת ינואר.

ספרי לי על מיזם הרקמה שלך לטקסט של עדי דרימר?

עדי דרימר מקיבוץ רעים אספה את הודעות הווטסאפ מהקבוצה של הקיבוץ בשעתיים הראשונות למלחמה, כתבה אותם במסמך ספירלי

אני ראיתי את המסמך בפייסבוק והוא מאוד נגע לליבי. יצרתי קשר עם עדי שפונתה לאילת וביקשתי את רשותה לרקום את המסמך.
מתוך הנחה שהבד נשמר לשנים ויהווה זכרון ועד למה שקרה.
עבודת הרקמה דקרה ביד ובלב בו זמנית. הקריאות הנואשות לעזרה, משאירות את הקורה המום.
רקמתי את כל המסמך, הוא מוסגר בעץ ממוחזר ומצפה לתערוכה.

כתבות נוספות ב-mood:

• זיכרון עוטף - המיזם שמנציח את הנופים היפים של אזור עוטף עזה
• ניצנים של תקווה: פריחות סתוויות ראשונות בנגב המערבי ובשאר הארץ
• להרגיש בבית: 3 יוזמות נשיות מחזירות למפונים את תחושת הבית החסרה

🌺 רקמה: כלניות רוקמות תקווה 🌺

היזמת של פרוייקט הרקמה כלניות רוקמות תקווה היא יונית רחמני, בעלת סטודיו לרקמה עכשווית בגבעת ברנר.

מתי ומדוע חשבת על הרעיון לרקום כלניות?

בימים הראשונים למלחמה, נתקלתי בצילום שחור-לבן של הצלם אדי ישראל ובו צילום של דף מספר תהילים ששרד את השריפה ונמצא באחד מישובי העוטף, ובו פסוק "זרח בחושך אור... "
הצילום היכה בי, וכאדם אופטימי רציתי לרקום עליו תקווה. חיפשתי מוטיב אופטימי המזוהה עם העוטף, כיוון שכלניות הן ה-סממן של הימים היפים בעוטף, חשבתי שנכון יהיה לרקום אותן כסימן לתקווה.

פעולת הרקמה נתנה לי הפוגה מסויימת מהמחשבות, מהצפייה במסכים. הבנתי שעוד רוקמות, כמוני, זקוקות להפוגה מכל זאת - עצירה ליצירה לשחרור הנפש.

מתוך הקושי והכאב וכמאמינה בכוחה המרפא של האומנות, חשבתי איך לחבר בין פעולת הרקמה המדיטטבית ובין הצורך ליצירת מסר של סולידריות. ללא אמירה פוליטית, פשוט לעצור לרגע וליצור מתוך הכאב.

מה מטרת המיזם?

מטרת המיזם הוא קיום תערוכה בה ימכרו העבודות והכנסותיה יתרמו לטובת הקמת/שיקום הגלריה בבארי או מיזם אומנותי אחר שייבחר בעוטף.

מה הייתה התגובה של קהילת הרוקמות לרעיון?

התחלתי להפיץ את הרעיון "כלניות – רוקמות תקווה" בין קבוצות הרקמה בוואטסאפ ובפייסבוק – הבשורה התפשטה כמו אש בשדה קוצים!
הקמתי קהילה המונה כיום מעל 300 רוקמות מכל הארץ, הרוקמות בביתן ובמפגשים בסטודיו שלי, עבודות מרגשות הנותנות פרשנויות שונות לכלניות.

כמה כלניות כבר רקמתן  עד כה?

משערת שעד כה נרקמו כ-100 עבודות, זו רק ההתחלה ועוד היד נטויה!
מזמינה רוקמות נוספות להצטרף לקהילת "כלניות רוקמות תקווה - הקבוצה הרשמית".

מה השלב הבא?

הגדלת קהילת הרוקמות.
מציאת אוצר/ת וגלריה שתהייה אכסנייה מכבדת להשגת המטרה – הקמה מחדש של הגלריה בבארי.

🌺 קרמיקה: כלניות לפני הגשם 🌺

היזמת של 'כלניות לפני הגשם' היא יפה סולומון, בובנאית ובעלת מפעל לבובות תיאטרון, וגם קרמיקאית חובבת.

כיצד חשבת על הרעיון ליצור כלניות מקרמיקה?

בעוטף עזה, חבל ארץ למוד כאב לאורך שנים, אחרי הגשם עם בא האביב, פורחים מרבדי כלניות. המבקרים בשדות הממוקמים ליד ישובים כמו: בארי ורעים חוגגים את יופי הטבע בהתגלמותו.

בשבעה לאוקטובר, שדות הכלניות המוגנות הפכו לשדות דמים במתקפה רצחנית של חפים מפשע. מתנו לעד אינם עוד, והכלניות תפרחנה שוב אחרי הגשם. הכלנית מהווה סמל לתקווה והתחדשות. אנדרה מורה כתב: "האושר, הוא פרח שאותו אסור לקטוף". עם כל הכאב יש גם תקווה עזה שנתנה לי השראה למיזם "כלניות לפני הגשם".

מה מטרת המיזם

מיזם המיועד להנציח את יקירנו שנרצחו באכזריות בשבת זו, "השבת השחורה", באמצעוצ כלניות מקרמיקה וליצור יצירה מרשימה שתזכיר לנו את התקווה שנמצאת בלב כל אחד מאיתנו.

מי משתתפות במיזם?

יש עימי עוד שלוש מנהלות שותפות שלומית חפר, ענבר עזרן, ורדה הר- צבי ודנה משאלי.

ובנוסף, במיזם זה שותפים מאות קרמיקאיות וקרמיקאים, מדן ועד אילת. כולם פתחו את הסטודיואים שלהם למתנדבים שפונו מבתיהם מיישובי העוטף ומיישובי הצפון, לילדים, נשים, וקשישים. כולם עוסקים במלאכה. תרפיה חברתית המחממת את הלב, משחררת מתח במגע עם החומר בקצות האצבעות.

פתחתי קבוצה בפייסבוק של המיזם בשם 'כלניות לפני הגשם' ושם משתפים בתמונות ומזמינים לייצור יחד כלניות.

מה חזון המיזם?

חזון המיזם להגיע ל-100.000 כלניות עבודת יד מקרמיקה, איתן נקים את המיצבים הבאים בכפוף לאישור הרשויות הרלוונטיות.

1. מיצב המורכב מ-40 כלניות הסוכמות את תאריך השבת השחורה. 7 לאוקטובר, 23.  מיצב זה יוצב בנקודות כמו: אולמות הספדים בבתי העלמין שקברו נרצחים. בתי חולים שטיפלו בפצועים, תחנות משטרה שלקחו חלק באירוע, תחנות מגן דויד אדום, זק"א.

2. מרבדי כלניות בכיכרות הערים והישובים בהם קבורים נרצחי השבת השחורה.

3. מרבד של אלפי כלניות בשטחי העוטף, כחלק מטקס ליום השנה של ה7.10, בהובלתה של שלומית חפר.

 כמה כלניות כבר יצרתן?

עד כה נוצרו מעל 33 אלף כלניות.

יש סיפורים מרגשים מאחורי היצירה, אחד מהם שירדנו שמונה קרמיקאיות מופלאות  לים המלח, לעשות קצת טוב למפונים. ויצא הפוך, הטוב חזר אלינו. הייתה פעילות מרגשת עם נשים במלון רויאל כולן תושבי שדרות.

ביום רביעי תרד שוב קבוצה לים המלח ועימן 1400 כלניות עליהן ירשמו את השמות והתאריכים של מי שנרצחו בשבת השחורה.