'Let the World Know’ - שכל העולם יידע! קמפיין החטופים שסוחף את העולם
מה משותף לפאדובה באיטליה, קולורדו בארה"ב, אדמונטון בקנדה, מינכן בגרמניה, קובנה בליטא, סנטיאגו בצ'ילה, מלבורן באוסטרליה ולרנקה בקפריסין? בכל הערים הללו ובעוד עשרות ערים אחרות ברחבי העולם נתלו כרזות KIDNAPPED. מה שהתחיל כיוזמה של שני אמנים הפך לתנועה ששוטפת את העולם בכרזות עם השמות והפנים של החטופים
כרזות 'KIDNAPPED' בשלל שפות נתלות בשבועות האחרונים על ידי אלפי מתנדבים בערים שונות ברחבי העולם. זהו קמפיין דבק-נייר-ומספריים, בו אחד יכול להדפיס את הכרזות בבית ולצאת לרחוב כדי לתלות ובכך להעביר לעולם מסר המשותף עם ישראלים אחרים.
הכל התחיל כיוזמה ספונטנית בניו יורק, של שני "אמני רחוב" ישראלים, ניצן מינץ ודדה בנדאייד, וצמח לתנועה עם אלפי מתנדבים ומתנדבות ברחבי העולם ועשרות אלפי כרזות נייר הנתלות או מודבקות במרחבים הציבוריים על עמודי רחוב, לוחות מודעות, עצים, תחנות אוטובוסים וכד' .
אנה טמביני, ישראלית שחיה בסאן פרנסיסקו ראתה פוסט על היוזמה לעיל והרימה את הכפפה. היא לקחה את הניסיון והקשרים שלה ובתוך שלושה ימים רתמה אלפי ישראלים מרחבי העולם לתלות כרזות באדום-לבן עליהן פני החטופים ופרטיהם. מהר מאד נוצרה רשת חברתית פיזית שחיברה בין הנקודות של כל הישראלים שחיים בחו״ל והרגישו צורך להיות מעורבים ולתרום. כיום היא מנהלת ומארגנת את קבוצות המתנדבים (שכיום הם כבר פעילים) ההולכות וגדלות מסביב לעולם. את תוצרי פעילות הקבוצות ניתן לראות בעמוד האינסטגרם Let the World Know.
"הקהילות היהודיות והישראלים המתגוררים בחו״ל הרגישו חוסר אונים וחיפשו כל דרך לעזור מרחוק" מתארת אנה "ידעתי שברגע שאצליח להגיע לאדם הנכון בכל קהילה והוא ייחשף למיזם הזה ויתמקד בו, הוא ירצה לקחת חלק ויסחוף אחריו את כל קהילתו. וממיזם שמורכב מיוזמות מקומיות הכרזות שלנו יהפכו לכוח עולמי מניע".
כתבות נוספות ב-mood:
- המדינה האירופאית שמביעה תמיכה מוחלטת בישראל מתחילת המלחמה
- מוזיאונים ואטרקציות ברחבי הארץ שפתוחים בחינם למפונים מהדרום והצפון
- 3 קהילות תיירות שהתגייסו למען מפונים וכוחות הביטחון
מיזם שמחבר בין אנשים מכל העולם
אחת הפעילות הראשונות הייתה שירה גרשוני שמתגוררת בניו יורק, שירה למעשה הצטרפה לניצן ודדה כבר בימים הראשונים כשהם תלו כרזות בטיים סקוור ובעוד מקומות בניו יורק. לאחר מכן היא זו שהקימה את האתר בו נמצאים כל התרגומים לשפות השונות. את התרגומים מכינים בהתנדבות ישראלים מכל העולם.
"בימים הראשונים זה היה קמפיין של אמנות רחוב, הלכנו לחנות של אופיס דיפו והדפסנו כ50-100 דפים וחשבנו שזה מספיק, אבל מהר מאד הבנו שקורה כאן משהו גדול" מספרת שירה "ואז הוספנו גם קוד QR שמניע לפעולה. זה מיזם שמחבר בין אנשים מכל העולם, טל הובר המעצבת של הכרזות גרה בארץ (והיא והסטודיו שלה עובדים 24/7 כדי לאפשר עוד הפצה של המיזם), ניצן מינץ, דדה ואני בניו יורק, אנה בסן פרנסיסקו וכל המתנדבים ברחבי העולם, כולם מרגישים שנחטפו להם קרובי משפחה".
שירה גם מנדבת מספרים כדי שנבין את עוצמת החשיפה:
1. למעלה מ-80K אנשים סרקו את הQR קוד שעל המודעות והגיעו לאתר. סה"כ למעלה מ-200K כניסות לאתר בשבוע וחצי האחרונים.
2. יש כעת למעלה מ-10,000 פעילים ביותר מ-40 ערים בעולם
3. הפוסטרים זמינים ב-33 שפות ואנחנו עובדים על עוד.
לייצר הזדהות עם החטופים
את הכרזות ניתן למצוא היום בחמש יבשות ובעשרות ערים ומדינות - ארגנטינה, יוון, שוויץ, ארה"ב, הולנד, גאנה, ספרד, פורטוגל, צרפת, הונגריה, אוסטרליה, הודו ועוד. המטרה היא לצאת מעולם הדיגיטל אל העולם הפיזי ולחבר את הקהל המקומי, שיוצא למכולת, לבית קפה, לריצה וכד', לסיפורם של החטופים, לכן הן תורגמו לשפות המקומיות ונתלות על ידי מתנדבים מקומיים. אין בהם סממנים ישראלים, ואפילו לא דגל ישראל, כי הכוונה היא להמחיש את דמותם של החטופים הישראלים. גם למשפחות חשוב שבכל העולם יידעו שבני משפחתם חטופים ושאף אחד לא יזיז את הראש הצידה ויתעלם מהנושא.
"המטרה של הקמפיין, המנוהל כולו על ידי בהתנדבות על ידי פעילים שמשקיעים זמן, אנרגיה וכסף, היא לייצר מודעות עולמית ולחתור לשחרור החטופים שלנו חזרה למשפחותיהם" מסבירה אנה טמביני "״אנחנו רוצים שהעולם ידע מה התחיל את הכל ולאיזו מציאות התעוררו אזרחי ישראל בשבעה באוקטובר. תקוותינו היא שנצליח להפעיל מספיק אנשים ולחץ ציבורי ושזה ייתן את אותותיו".
בחלק מהמקומות הכרזות אינן רק נתלות או מודבקות אלא גם מצטרפות למיצגים השונים ברחבי העולם.
קמפיין דבק נייר ומספריים
תמהיל הפעילים הוא הטרוגני, החל מקהילות אמריקאיות חזקות, עם מימון רציני להדפסה של הכרזות ותמיכה גדולה, דרך שליחה של מטוסים עמוסי כרוזים לקהילות יהודיות מיעוטות יכולות, שלא יכלו לממן את הדפסת הפוסטרים בעצמן ועד התארגנויות קטנות, לפעמים רק של בן אדם אחד או שניים, של אנשים שמדפיסים במדפסת האישית ובאים בלילה עם דבק או מסקנטייפ וזה מה שיפה, שזה חוצה ארצות, מגזרים ויש מקום לכולם כי לכולם יש מטרה משותפת.
זה לא קמפיין פוליטי. יש בקבוצות אלפי ישראלים ואף אחד לא שואל מה הדעה או ההשתייכות הפוליטית של אף אחד. זה קמפיין של נשים ואנשים בשביל ילדים ילדות בני נוער מבוגרים וזקנים.
הסיפור של איטליה
מה שבולט הוא הכמות הרבה של הערים האיטלקיות בהן נתלו הכרזות - רומא, מילאנו, פדובה, ורונה, בולוניה, טורינו, נאפולי ומודנה.
יסמין קולודרו, פעילה בקמפיין, מתל אביב במקור ומתגוררת בשש השנים האחרונות בפאדובה "אני לוקחת חלק בקמפיין, תולה את הכרזות של החטופים הישראלים, כי לדעתי כולם בכל מקום חייבים לדעת. ש-220 אזרחים ישראלים וזרים נחטפו על ידי ארגון הטרור, חמאס. אנחנו ב-2023, לא ב-1940!"
אילנה רוזנק ממודנה, שמתגוררת דרך קבע בעיר, שמעה על מיזם הכרזות דרך סטודנטים ישראלים לרפואה שלומדים במודנה, אימו של אחד הסטודנטים היא מבארי ודודתו היא אחת החטופות.
בפירנצה הייתה התארגנות בעיקר של סטודנטים שלומדים וחיים בעיר. כרזות נתלו בלילה במרכז ההיסטורי של העיר והמתינו לתיירים הרבים הפוקדים את העיר בשעות הבוקר ואכן זכו להתעניינות רבה. בניגוד למקומות אחרים - הכרזות נשארו תלויות ולא ניזוקו או הושחתו.
הסיפור של אירלנד
"אירלנד היא מדינה מאוד פרו פלסטינית, ומרבית התושבים כאן לא אוהדים את ישראל" מספרים הפעילים באירלנד "עיקר הפעילות שלנו מרוכזת בדבלין, עיר הבירה וממוקדת למקומות משמעותיים ובולטים כגון משרדי האיחוד האירופי, משרד ראש הממשלה, מוסדות השכלה גבוהה ומקומות הומי אדם.
הפעילות מתבצעת בלילה כדי להימנע מחיכוך עם מתנגדים, וכדי להשיג את האפקט של חשיפה בשעות הבוקר העמוסות כשרבבות אנשים הולכים לעבודה.
ההרגשה היא שמודעות הנעדרים מעמתות את האנשים עם פרצופים ושמות, שקשה להישאר אדישים אליהם.
התחושה הכי מספקת היא לראות אנשים שעוצרים ומצלמים או שמתעניינים ומצליחים להפנים את גודל הטרגדיה.
הצוות הוא צוות קטן אבל מאוד מחוייב ואפקטיבי. לכל אחד יש תחום אחריות ואנחנו עובדים כמו מכונה משומנת. מגיעים לאזור שנבחר, מדביקים כמות משמעותית של מודעות, ונעלמים הלאה".
הסיפור של סלוניקי
טל מתגוררת בסלוניקי כבר שנתיים, היא עברה לשם במהלך הקורונה. היא הרגישה שהיא חייבת לקחת חלק בהסברה הישראלית ביוון. "הרבה יוונים לא מבינים את מהות הסכסוך ולכן למרבה הצער כ-50 אחוז מהתושבים בסלוניקי הם פרו פלסטינאים".
טל רתמה חברים מקומיים לתרגם כתבות הסברה ליוונית וכך נחשפה דרך הפייסבוק למיזם הכרזות. היא ובת זוגתה מצאו בית דפוס מקומי והתחילו לתלות. בהתחלה תלו במרכז העיר, אבל תלשו להם את הכרזות והן הרגישו שמסוכן שם ולכן כיום הן יוצאות בשעות בוקר ממש מוקדמות ותולות בעיקר בשכונות אמידות.
הסיפור של אמסטרדם
"ביום שישי שלאחר השבת השחורה נוסדה הפעילות להצפת אמסטרדם והולנד בפוסטרים של החטופים לצורך העלאת המודעות לנושא" מספרת לילך לאסלי-טל, מדריכת סיורים באמסטרדם ואחת מאנשי הצוות ההולנדי "במהלך השבוע נתלו כ 4000 פוסטרים באמסטרדם על ידי צוות של כ 50-60 איש. בנוסף יש צוותים נוספים ברחבי הולנד שתלו מספר דומה.
אנו תולים פוסטרים באנגלית ובהולנדית. הצוותים שלנו יוצאים כל לילה ובכל מזג אויר ואנו מתמודדים עם חלק מהמוסלמים שמורידים לנו, עם פועלי עירייה וגם עם חברות שתולות פרסומות על הפוסטרים שלנו.
היו כמה מפגשים עם שוטרים, וברובם הם הרשו לנו להמשיך לתלות אולם באחרים הם ביקשו שהצוות יוריד את מה שהם תלו.
היו גם מקרה של התקלות באישה מוסלמית שצלמה את הצוות צעקה והורידה פוסטרים. מצד שני, יש גם מפגשים עם מקומיים הולנדים שאומרים לנו, כל הכבוד, תמשיכו בפעילות שלכם זה מאוד חשוב".
מדביקים כרזות במהלך טיול או נסיעת עבודה
שיר ים פסקה, בלוגרית טיולים, הייתה במהלך טיול בסלובקיה, קרואטיה והונגריה כאשר המלחמה פרצה, בגלל שהטיסות שלהם התבטלו הם נתקעו בזאגרב והיא ביקשה לנצל את שהותה כדי להדביק כרזות.
מהר מאד יצרנו לה קשר עם רוני ברנדל מתרגם לקרואטית (שהוא במקרה גם בעל חברת טיולים וסיורים בעברית בקרואטיה) ושלחנו לשיר ים את הכרזות בשפה זו והיא הדביקה אותם ברחבי זאגרב. לאחר מכן גם קבוצות של ישראלים מקומיים תלו את הכרזות.
"בזמן שאנחנו תולים כרזות ניגש אלינו מישהו וניסה לעודד אותנו בכך שגם בקרואטיה התרחשה בתחילת שנות התשעים מלחמה עקובה מדם וכיום הכל שקט שם"
בוויטנאם, אחד המתנדבים היה בביקור עבודה, וניצל את הזמן לתלות מודעות. "הם היו מאוד סקרנים" הוא מספר "מלא אנשים צילמו. השתדלתי לפרסם בפארקים ותחנות אוטובוס".
הסיפור של חיפה
לסיום, החלק האישי שלי בסיפור: לאחר שנחשפתי לסיפורים המרגשים ברחבי העולם ועזרתי במספר תרגומים, הרגשתי צורך לתלות בעצמי כרזות ולייצר חשיפה למיזם גם בארץ, הבחירה הייתה בעיר חיפה, עיר נמל רב תרבותית. הצטרפתי לשירי ויצנר, בעלת המותג 'חיפאית', אלינו הצטרפו הצוות של שירי שמעביר בימי שגרה סיורים בעיר, בלוגריות טיולים וחברות מערכת מוד.
הדפסנו כרזות בשלוש שפות (עברית, ערבית ורוסית) ותלינו אותן כרזות במספר מוקדים בעיר.
רוצים גם להצטרף לתלייה? שלחו הודעה למייל Lettheworldknowoct7@gmail.com או דרך חשבון האינסטגרם של Let the World Know
