"אזרתי אומץ בחגים וסיפרתי לאשתי על כל הבגידות"

אני יודע שאתם חושבים שאני הגבר הכי דוחה במדינה, אחרי הטור הקודם שלי הבנתי את זה עוד יותר. קראתי את התגובות ונבהלתי, למרות שהיו גם תגובות מזדהות, שהבינו מאיפה הבגידות נבעו. היו כאלו שהבינו שאני לא בוגד באישתי כי אני בן אדם רע או שאני לא יכול לשלוט ביצרים שלי, אלא שאני גבר שרוצה להרגיש גבר ולא סמרטוט. הטור הזה גרם לי לפתוח הכל עם אישתי ולספר לה.

רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל

"כשאני בוגד בה אני לא רואה דרך אחרת - אחר כך אני רוצה לקבור את עצמי"

האנורקסית שאכלה 140 קלוריות ביום רק כי מורתה לריקוד העליבה אותה

הרבה זמן התלבטתי עם עצמי אם לפתוח הכל ולספר לה, בידיעה שיהיו לכך השלכות, או להמשיך לחיות איתה ככה, כשאנחנו נשואים על הנייר, כמו שותפים שגרים יחד באותו בית. אמנם ישנים יחד בכפיות כשהיא לא כועסת עלי (כשאני לא זורק את הזבל למשל), וגם הורים מעולים לילדים יחד, אבל כבויים מבפנים, מסתירים ערימות של שקרים בינינו.

החגים הכריעו אותי. היינו ימים שלמים יחד כל הזמן, לאחר שתקופה ארוכה בקושי ראינו אחד את השניה. מצד אחד השתגעתי מזה, הרגשתי שאני חייב לברוח. רבנו המון, הרגשתי כלוא. מצד שני, הרגשתי שאני מתקרב אליה. ובכל פעם שהסתכלתי לה בעיניים, הרגשתי מעורער, חצוי, לא בנוח עם זה שאני אוהב אותה ולא מספר לה.

נסענו לספרד עם זוג חברים והילדים. הילדים הלכו לישון ויצאנו למרפסת. מזג האוויר היה קריר והיא ביקשה שאחבק אותה. הרבה זמן היא לא ביקשה שאחבק אותה ואני מודה שזה ריגש אותי. היא אמרה שהיא רוצה לדבר על משהו שמפריע לה ואז דיברה על היחס שלי לילדים. שאני אבא לא מספיק נוכח, למרות שאני לא מכיר הרבה אבות נוכחים יותר ממני. זה חירפן אותי. איך זה הדבר היחיד שמפריע לה בינינו? לא הבנתי איך הקשר הדועך שלנו לא מחרפן אותה, ואז פשוט שפכתי הכל.

"וזה שאני בוגד בך לא מפריע לך"? פשוט אמרתי את זה. היא הסתכלה וענתה ב"מה"? אדיש כזה. "את כל הזמן עסוקה בבית, במטלות, בילדים, בשטויות. ומה איתי? את מזניחה את עצמך, לא אכפת לך אם אני נמשך אלייך, את לא בקטע של לגעת או להסתכל עלי בכלל. זה לא מפריע לך"? היא לא ידעה איך לאכול את זה, אבל אני מודה שלא הייתי מוכן לתשובה שלה בכלל.

"האמת היא שלא העליתי בדעתי שאתה בוגד בי, אבל תעשה מה שאתה רוצה. והעיסוק שלי בחיצוניות לא ממש מעניין אותי, אז אם מפריע לך שאני שמנה או אימא - אז מצידי תבגוד בי עם מי שאתה רוצה. רק שים קונדום". עכשיו אני הייתי מופתע מהתגובה שלה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

"את לא רוצה לדעת עם מי? לא אכפת לך שאני נוגע בנשים אחרות ולא בך? באישתי"? קצת התעצבנתי, מודה. "אני לא מאוהב באף אחת. האמת היא שאני רוצה אותך. אני מתגעגע אלייך ואת חסרה לי. אני יוצא כי את לא מסתכלת עלי, נרדמת מוקדם ובוהה בטלוויזיה, אני מוצא את עצמי משתכר ומחפש אהבה. זה לא נורמאלי. אני לא רוצה לחיות ככה יותר. חסרה לי אהבה. אם את לא רוצה לתת לי אותה או לא מרגישה אותה אלי אז תגידי ובואי נסיים את זה".

לא דמיינתי לעצמי את השיחה הזו ככה. חשבתי שהיא תכעס, שנריב, שמשהו ישתנה, שהיא תבין. במקום זה היא פשוט נתנה לי אישור להמשיך לחפש במקומות אחרים כי היא לא מתכוונת להשתנות בשבילי או בכלל לאהוב אותי שוב. מאז אותה שיחה היא מסתכלת עלי אחרת אבל אני חייב לומר שאני מרגיש הקלה. אמנם הייתי מעדיף שמשהו ישתנה, אבל לפחות עכשיו היא יודעת ואולי אפילו מבינה אותי.