משפיעים או הורסים: תערוכת Anthropocene שמה מולנו מראה

"כדור הארץ שלנו משתנה, מהר מתמיד" נכתב על קירות התערוכה החדשה בגלריית האמנות של אונטריו שבטורונטו (AGO). "לא משנה מהי המדיה או כמה רחוק היה צריך לנסוע לקניה, לצ'ילה או לקולומביה הבריטית, מה שמאחד את העבודות היא העובדה שמה שקורה על הגלובוס שלנו, משפיע על כולנו" אומרת סופי האקט, אוצרת הצילום של הגלריה שאצרה את התערוכה.

את המונח Anthropocene (אַנְתְרוֹפּוֹקֶן בעברית) תבע הכימאי פול קרוצן, זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2000, והוא מתאר תקופה גאולוגית חדשה, בת כמה מאות שנים, המתרחשת ממש בימינו ומדברת על ההשפעה העצומה של האדם המודרני על מה שקורה לכדור הארץ. אין לתקופה תאריך התחלה מוגדר ויש למונח מתנגדים רבים, אבל נראה שאדוארד בורטינסקי, (Edward Burtynsky), הצלם הבינלאומי המוביל את התערוכה, מתייחס אליו ברצינות גמורה. יחד עם שותפיו, יוצרי הסרטים עטורי הפרסים ג'ניפר בייקוול (Jennifer Baichwal) וניקולס דה פנסיר (Nicholas de Pencier), הם מציגים תמונה מדאיגה שמצד אחד, מתעדת את השפעות האדם על כדור הארץ ומצד שני, מעלה שאלות ותהיות רבות על הדרך בה בחרנו לחיות כאן.

Anthro - Website Clip - Human Signature 1 from Mercury Films on Vimeo.

ארבעים צילומי ענק תלויים ברחבי חלל הגלריה בו נעלמו הקירות כדי שהמבקרים יוכלו להתהלך בין הממצאים הדרמטיים של המחקר. לצדם, מוצגים שבעה סרטים קצרים המתעדים את הדרך בה בחרנו, כבני אדם, לגעת, לשנות ולהשפיע על מה שהטבע יצר. כל אלה מלווים במיצבי מציאות מדומה המאפשרים למבקרים להיות בתוך הצילום עצמו. זו לא עוד תערוכה המציגה ערימות של בקבוקי פלסטיק וזבל המזהם את האדמה. בורטינסקי ושותפיו נמצאים עמוק בתוך הבוץ, בכל רחבי העולם ומביאים תמונות וצילומים יוצאי דופן.

קירות בטון שיוצקים לחופי סין, מכרות אשלג ברוסיה, מחצבי שיש באיטליה, מטמנות בניירובי, שריפת שנהבים, נפט שהופך לחלק מהים, התערוכה חושפת דרכים רבות, וברובן לא מוכרות לציבור, בהן האדם משפיע על הטבע. "תמיד לקחנו מהטבע, זה נורמלי, זה חלק ממצבו של האדם ובהחלט חלק מהחיים שלנו" אומר בורטינסקי וממשיך להסביר למה הפעם זה שונה. "מה ששונה היום, היא המהירות והכמות של מה שהאדם לוקח לעצמו. כדור הארץ מעולם לא חווה דבר כזה. אולי הצילומים שלי נראים סוראליסטים, אבל צריך לזכור שהם מתארים את העולם המתפורר שלנו".

אדוארד בורטינסקי הוא צלם עטור פרסים הידוע בעיסוקו בנופים המתייחסים לטביעת הרגל האקולוגית אותה האדם משאיר אחריו. צילומיו הפכו לחלק משישים אוספים של מוזיאונים מובילים בעולם בהם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (MOMA) ומוזיאון הגוגנהיים. הוא בחר לצידו לפרויקט את ג'ניפר בייקוול, דוקומנטריסטית ותיקה, שהציגה את סרטיה מסביב לעולם וזכתה בפרסים רבים. זוהי לא הפעם הראשונה בה הם משתפים פעולה. בשנת 2006, הופץ הסרטManufactured Landscapes בו תיעדה בייקוול את עבודתו של בורטינסקי בסין. בשנת 2013, ביימו יחד את הסרט Watermark שהופק וצולם על ידי ניקולס דה פנסיר, שותפה לעבודה ולחיים של בייקוול, על כוח המים שאנחנו לעיתים קרובות מידי לוקחים כמובן מאליו עד שהוא נעלם לנו מבין האצבעות.

לצד התערוכה, הוציאו השלושה בספטמבר את סרטם השלישי Anthropocene: The Human Epoch, המתעד בחיות בלתי ניתנת לתיאור, את שנות המחקר שלהם. "הגענו לרגע חסר תקדים בהיסטוריה הפלנטרית" נכתב באתר הפרויקט "בני האדם שינו את פני הארץ ואת תהליכיו, יותר מכל כוחות הטבע יחד. שינוי מזג האוויר, הכחדות החיות, עיבוד קרקעות ושינוי כיוון זרימת המים ,הם כולם חלק מהחותמת האנושית".

מבעד לתמונות המרהיבות ולצילומי הווידאו העוצמתיים, קשה להבין איך כל היופי הזה מראה לנו למעשה הרס שלא יתואר, לו אנחנו גרמנו. המסר העולה מן היצירות אמנם לא מזכיר את המילה 'הרס' ומתייחס לנושא באובייקטיביות רבה אבל שם מולנו מראה ומשקף בעזרתה את ההשפעה והשינוי. אולי הסיבה שהמילה 'הרס' לא נכתבה או נאמרה בתערוכה אפילו פעם אחת, היא כי בעצם אין לנו שמץ של מושג מה עשינו ולאן זה הולך להוביל אותנו.