לא מילה גסה: הגיע הזמן לעשות נורמליזציה למחזור

בתור בחורה רגשנית למדי אני אוהבת לצחוק שאני ״תמיד במחזור״ - ממש לפניו או דקה אחריו, או במקרה הטוב ביותר -במהלכו. ההשפעות ההורמונליות של המחזור ניכרות לאורך השנה ובכל ימות השבוע, מלוות בעליות וירידות במצבי הרוח, בחשקים מוזרים למאכלים אקראיים ואפילו גל חום שחולף מדי פעם.

בתור אישה אני חיה את המציאות הזאת כבר שנים, ורבות כמותי חוות תופעות דומות יום-יום ללא שום צורך ממשי להעלות את זה לשיח, כי כך התרגלנו - להסתיר ולהתמודד. בימים שבהם מגיעים הכאבים, אנחנו הולכות לעבודה כמו נמרות, ובימים שבהם החשקים גוברים, אנחנו דוחפות לפה שוקולד או פחמימה מכל סוג, ומצליחות לנשוך את השפתיים עד לפעם הבאה.

כתבות נוספות בקול האישה

• להראות דם בפריים טיים זה לא נקרא לנרמל את המחזור – זה סתם דוחה
• סיפורה של שפחה – גרסת המציאות
• טרנדים, אינסטגרם ויום הסוכרת: עד מתי ניפול במלכודת הדבש המסוכנת
• "לא חייבים להיפרד": כשהסביבה מסרבת לקבל את החבר החדש

הכל טוב ויפה וכך עוברים החיים, כולנו רגילות לחיות עם דימומים וכאבים, והדברים כשורה, אלא שלפתע פתאום בחודשים האחרונים, התחילו לשים לראשונה מוצרי היגיינה לשימוש חופשי בשירותי הנשים בעבודה.

אני חושבת שהיה זה רגע מכונן בחיי, מהדברים הקטנים האלה שיוצרים שינויים ענקיים, פעולה אחת שמשנה מציאות. רק באותו רגע שבו נכנסתי מעבר לדלת וראיתי את הסלסלה הקטנה מחכה לי על השיש, מלאה בטמפונים, בתחבושות ובמגני תחתון לשימוש חופשי - הבנתי עד כמה זה היה חסר לי. לא הטמפון או התחבושת היו חסרים, כאלה יש לי בבית בשפע. אבל היה חסר לי שיראו אותי, שיכירו במה שאני עוברת - שידברו ויבינו את צרכיי.

מחזור זה נושא שמושתק כבר שנים, כי דם זה מגעיל, זה לא סקסי בכלל. אישה במחזור על פי הדת היא טמאה, ולכן קל יותר לשמור מרחק ופשוט להתעלם. אבל מחזור זה לא רק דם, זה לא רק רגע בחודש - זה משהו שמלווה אותנו ומשפיע על חיינו באופן תמידי, פיזית ורגשית. אז למה אנחנו עדיין מתביישות לדבר, להגיד שתחבושת זה מצרך חשוב כמו נייר טואלט - וממשיכות להסתיר כאילו זו איזו מחלה?

הסלסלה ההגיינית הזאת שמחכה לי בשירותים של העבודה בימים אלו, היא אולי משהו קטן לכאורה - אבל צעד גדול לאנושות. היא משנה לי את כל חוויית ההגעה למשרד, אני מרגישה חלק מהחברה פתאום, אני מרגישה שמכירים בי. כיף יותר לדעת שמישהו חושב עליי כאישה, שזה לא עולם של גברים רק, שמישהו יודע מה אני עוברת. כואב פחות כשיודעים שיש לך קול, כשמישהו דואג לך שתרגיש בנוח.

הצעד הזה גם גרם לי להבין שמותר לי, שזה בסדר לכאוב - ושאני לא מוקצה או טמאה. והלוואי שזהו רק קצה הקרחון, ושיהיה לי אומץ להגיד בפעם הבאה כשכואב לי, כי אני לא חולה או מגעילה וגם לא מדבקת - אלא אני סתם במחזור, וזה לגמרי אנושי.