הגבר ששרד לבדו 60 שעות בסירה ששקעה בים: "מודה לאלוהים"

בחור ניגרי בן 29 עבד כטבח על סירה גוררת בשם אל ג'קסון 4. הסירה הייתה במרחק של כ-32 קילומטרים מהחוף של ניגריה כשלפתע הרגיש שהספינה הולכת ושוקעת: "ישבתי בשירותים כשהסירה פנתה שמאלה והדבר הבא שאני זוכר זה את האסלה שישבתי עליה עד לפני רגע נמצאת על הראש שלי" נזכר האריסון.

ההצפה והשקיעה של הסירה הייתה מהירה עד כדי כך שאף אחד מ-13 אנשי הצוות שהיו עליה לא הצליחו להגיע למקום בטוח לפני שהסירה התמלאה במים. "האור כבה וכולם צעקו בלי הפסקה, אבל כשהצלחתי לפתוח את הדלת ולצאת כבר לא היה אף אחד. נלכדתי באחת הבקתות בגלל עוצמת המים שהעיפה אותי לבפנים". מה שהאריסון לא ידע זה שמכת המים שהוא קיבל לגופו הביאה אותו למקום מלא בחמצן, ממש לתוך בועת אוויר, וזה מה שסייע לו לשרוד כמעט 3 ימים מתחת למים.

כתבות נוספות

• מחריד: נותרה קטעות גפיים לאחר שאכלה דג אמנון
• דוב שהסתובב חופשי בדיסנילנד מנע מהמבקרים להשתמש במתקנים
• טרלול פרוגרסיבי או דרישה לגיטימית? גבר בן 39 מיפן מזדהה כבן 28

בלי ניסיון על פני המים

למרות שלכל שאר הצוות שהיה עם האריסון על הסירה, לו לא היה שום ניסיון בשיט סירות ולמעשה זו הפעם הראשונה שהוא בכלל עולה על כלי שיט. הוא עבד בבית מלון וככה הצליח לכלכל את אישתו וילדיו, אבל אז הבין שאם יעבוד כטבח על סירה הוא יוכל להרוויח הרבה יותר כסף. "התרגשתי לעלות בפעם הראשונה על סירה, אבל היו לי כאבי בטן, בחילות והקאות במשך שלושה ימים, ואז מחלת הים עברה לי לגמרי. שמחתי שיש רק 12 אנשים לתת להם שירות ולא מאות כמו שאני רגיל בבתי המלון בהם עבדתי. לעבודה בים יש הרבה יתרונות - משלמים יותר אם ההפלגה מתעכבת וככה אני גם חוסך כסף, כי בלב הים אין איפה לבזבז אותו".

הסירה עליה היה האריסון שימשה להפקת נפט גולמי מקרקעית הים והאריסון לא פחד לעלות עליה. הוא אפילו התרגל לקשור את כל הסירים והמחבתות כדי שלא יפלו כשתגיע הגאות. "לפני שהסירה שקעה חלמתי על סירה שטובעת, כשקמתי זה מאוד הצחיק אותי כי לא מתתי בחלום". האריסון מספר על היחס הקרוב מאוד שפיתח עם הצוות שהיה על הסירה ונתן להם עצות לכל מיני בעיות שסיפרו והעלו בפניו.

הכל משתנה ברגע אחד

ב-25 במאי הסירה עבדה מאוד קשה באמצע ים סוער על מנת לייצב מיכלית נפט. האריסון מילא את התפקיד שהיה לו במטבח והחליט לעצור וללכת לשירותים. הוא לא ידע איזו משמעות תהיה להחלטה הזו שלקח. "שמעתי את החברים שלי בסירה בוכים ואת המים נכנסים לכל מקום ואז היה שקט. חשבתי שמישהו יבוא לחלץ אותי אבל יומיים שלמים שאף אחד לא הגיע. מצאתי פנס וניסיתי למצוא את היציאה מהבקתה שבה נתקעתי. הייתי לבוש בבוקסר ואכלתי דגים עם העור שלהם. חשבתי רק על אישתי ואמא שלי כל הזמן והתפללתי".

בהודעה שנמסרה למשפחות של כל מי שהיה על הסירה נמסר כי הקרובים שלהם נפטרו ושהחברה שהייתה בבעלותה הסירה שכרה מומחים שישחזרו את הגופות. הם שלחו 3 צוללנים לספינה ששקעה והמפקח ראה כל מה שקרה איתם בעזרת מצלמה. ברגע שניסו לפרוץ את הדלתות וניסו להיכנס לסירה, האריסון התחיל לדפוק על קירות הבקתה בה נתקע כדי שאולי מישהו מהם ישמע אותו. הוא הרגיש שהחמצן הולך ואוזל לו ופתאום הוא ראה אור חזק של פנס "ישר ידעתי שזה צוללן". ניקולאס ואן הירדן היה הצוללן שזיהה את האריסון בבועת האוויר שזכה לה באסון והוא שמח מאוד לגלות שיש מישהו שהצליח לשרוד כל הזמן הזה "הייתה בהלה אבל שהבנתי שמדובר במישהו חי מיד הפחד הפך לאדרנלין".

"פתאום הכל היה כל כך שליו ורגוע מחוץ למים"

גם האריסון הטבח וגם ניקולאס הצוללן היו מפוחדים עד כדי כך שהצוללן היה בטוח שמה שהוא רואה זה בכלל לא בן אדם. אחרי שהאריסון נמצא בחיים הצוללנים היו צריכים למצוא דרך להביא אותו אל החוף בדרך בטוחה. הם הביאו לו ציוד צלילה והסבירו לו איך להשתמש בה ולאט לאט הובילו את דרכו החוצה, כשהבין האריסון שהוא השורד היחיד מבין כל מי שהיה איתו על הסירה הוא התחיל לבכות.

אחרי שחולץ היה צריך להכניס אותו לתוך תא דקומפרסיה כדי להפחית את כמויות החנקן שהייתה בגופו כדי למנוע התקף לב. משפחתו עודכנה שהוא נמצא בחיים: "אישתי התעלפה כששמעה את החדשות, לקחו אותה לבית חולים". אחרי שלושה ימים הוא היה כשיר לחזור הביתה, שם חיכתה לו המשפחה ששמחה מהנס שקרה לו.

"אני יודע שזה המקום שבו אני צריך להיות"

אחרי החילוץ האריסון נשבע שלא יחזור שוב לים אבל אז ממקום לא צפוי הוא עבר תאונה שגרמה לו להחליט שהוא רוצה ללמוד ולהיות צוללן מקצועי "זה הגורל שלי, כך בדיוק אלוהים רצה שזה יקרה. מודה לו על כך".