לא מצא עבודה, אז בחר בדרך הכי קיצונית כדי להבטיח אוכל ומיטה

לפי הדיווחים, אולג הסתובב בעיר כמה ימים וניסה להתקבל לעבודות שונות (שכוללות מקומות לינה ואוכל), אבל לא הצליח. בשלב מסוים הוא הבין שגם לילה בהוסטל כבר לא על הפרק מבחינה תקציבית, ואז צץ לו רעיון שכולו רווחה, אך עם ויתור משמעותי על הזכות הבסיסית לחופש: אם בחוץ אין לו קורת גג אפילו ללילה אחד, אולי בכלא לפחות תהיה מיטה ומשהו לאכול.

כאן מגיע הטוויסט הכי עגום בסיפור: כשאין פצצה, אבל יש כוונה. אולג הודה, לפי הדיווחים, שהוא שיקר במודע כדי להיעצר. בדיקה פסיכיאטרית קבעה שהוא כשיר ואחראי למעשיו, ובית המשפט הרשיע אותו בעבירה של דיווח כוזב על מעשה טרור וגזר עליו שלוש שנים ושני חודשים במושבת עונשין מסוג קולוניה-התיישבות (מסגרת כליאה פשוטה יותר). ברוסיה ציינו גם שהעונש חושב עם התחשבות בזמן ומקום המעצר, ושפסק הדין כבר נכנס לתוקף ולא ניתן לערעור. לא שנראה שיש מי שיערער בכלל.

ואם כל זה נשמע כמו בדיחה שחורה, גם הרשויות לא צחקו: לפי נוסח פסק הדין כפי שצוטט בתקשורת, דיווח כזה עלול לזרוע בהלה, לשבש ביטחון ציבורי, ובתרחישים מסוימים אפילו להוביל לאסון בגלל פאניקה. במילים אחרות: אולג אולי רצה רק מיטה ואוכל, אבל הדרך שבחר בה היא בדיוק מה שגורם לכל העולם לעצור נשימה. טוב שלא קרה לנו בנתב"ג, גם ככה אנחנו על הקצה.