אטלנטיס של המזרח: העיר העתיקה שייצ'נג שקועה במצולות

כיצד הגיעה העיר שייצ'נג אל תחתית האגם? על מנת לענות על השאלה הזו עלינו לחזור אל סוף שנות ה-50 בסין. באותם ימים סין חוותה טרנספורמציה ורדפה בלהט אחר תיעוש ומודרניזציה. ממשלת סין, בהנהגת המפלגה הקומוניסטית, הייתה להוטה לרתום את משאבי הטבע של האומה על מנת לתדלק את יעדי הפיתוח שלה. פרויקטים הנדסיים רבים יצאו לפועל, וביניהם גם הרעיון להקים תחנת כח הידרואלקטרית גדולה במחוז ג'ג'יאנג.

כתבות נוספות:

• מנהיג צפון קוריאה בכה במהלך נאומו: "עלינו לפתור זאת יחד עם האמהות שלנו"
• הכלב הסקרן הזה נקלע לתאונה מוזרה אבל לסיפור הזה יש סוף טוב
• האישה שאוכלת אבקת תינוקות מדי יום לא מוכנה להפסיק: "אני אוהבת את זה"

לצורך כך הוחלט לבנות סכר ענק על נהר שינאן. הסכר נועד לייצר כמות משמעותית של חשמל וגם לשמש ככלי לבקרת שיטפונות והשקייה. הייתה רק בעיה אחת שהטרידה את המהנדסים: הקמת סכר שכזה תחסום את הזרימה הטבעית של הנהר, מה שיוביל להצפת האזור כולו, כולל את העיר שייצ'נג שעמדה שם במשך מאות שנים.

ההחלטה להטביע את שייצ'נג לא התקבלה בקלות ראש. הממשלה הכירה בחשיבותה ההיסטורית של העיר, אך הצורך הדחוף באנרגיה ובתשתית מודרנית קיבל עדיפות. למעלה מ-300,000 תושבים נאלצו לעבור כשהם משאירים את בתיהם וחייהם מאחור בעוד המים החלו לבלוע את העיר.

מי אגם צ'יאנדאו היטיבו עם העיר, משום שהם סייעו לשמר אותה היטב. מימי האגם נקיים מחומרים קורוזיביים ואורגניזמים ימיים, והם הגנו על העיר מפני פגעי הזמן והריקבון. צוללנים שנכנסו לחקור את הפלא הארכיאולוגי הזה נחשפו למבנים ארכיטקטוניים מדהימים שעדיין עומדים על תילם. העיר מעוטרת ב-265 קשתות המעוטרות בגילופים יפיפיים של דרקונים ואריות וחומות העיר מהדהדות עיטורים של שושלות מינג וצ'ינג.

בניגוד לאטלנטיס, שכנראה תישאר לנצח בתור אגדה, העיר שייצ'נג עדיין נמצאת במעמקי המים, מזמינה סקרנים וחובבי תעלומות לחקור ולתור אחר סודותיה.