השבוע בוול סטריט: פוקוס על הממשלות החדשות ביוון ואיטליה

רמת מכפילי ההון שבה נסחרים הבנקים בבורסה אינה מנותקת מרמת המכפילים במדינות אחרות המצויות במיתון. זאת למרות הערכות השווי הכלכליות המוזמנות של הבנקים שנעות סביב ההון העצמי שלהם, ולמרות הביקורת הנשמעת על שוק ההון כאילו הוא מתמחר את מניות הבנקים בחסר. כך עולה מהשוואה שערכה אופק ניירות ערך מקבוצת בנק לאומי בין הבנקים הישראליים לגרמניים וליפאניים.

ההשוואה ליפאן ולגרמניה נבחרה בשל הפגיעה הקשה שספגה מערכת הבנקאות מההרעה הכלכלית שחלה באותן מדינות השרויות במיתון. לפי ההשוואה הבנקים הגרמניים נסחרים ברמת מכפיל הון ממוצעת של 0.35 (למעט דויטשה בנק הנסחר במכפיל של 0.75).

לדברי האנליסטית רוית וולקוביץ, המערכת הבנקאית הישראלית אינה מאופיינת בבעיות מבניות כמערכות הבנקאות ביפאן או בגרמניה, דבר העשוי לחזק את עמידותה בפני המיתון. ואולם לדבריה, נדרש שינוי בסביבה העסקית כדי להוריד את רמת הסיכון של הבנקים בעיני המשקיעים.

המערכת הבנקאית הגרמנית מאופיינת בריכוזיות נמוכה ונוכחות ממשלתית גבוהה שפוגעים בה. המערכת הבנקאית היפאנית לעומת זאת מאופיינת בחובות רעים בהיקפים אסטרונומיים ובשיטת ניהול צנטרליסטית. הבנקים היפאניים לא השכילו לשקף את הגידול בסיכוני האשראי בהגדלת המרווח הפיננסי, מה שמנע פיצוי על העלייה בהפרשות באמצעות הגדלת ההכנסות. קריסות של עשר חברות ענק גרמניות הביאו להחמרת המשבר ולרישום הפרשות ניכרות לחובות מסופקים. כיום הבעיה בגרמניה היא דווקא בעסקים הקטנים והבינוניים שרמת הישענותם על המערכת הבנקאית גבוהה.

באופק אומרים כי עקב מאפייני שוק ההון ומשקל המימון הבנקאי בכלכלה הישראלית, הבנקים נתונים במלכוד היות שללא תמיכתם לא יוכל המגזר העסקי לשרוד או לנצל הזדמנויות לשם צמיחה עתידית. זאת בעת שתגובתם הטבעית הינה עצירת אשראי. רמת הריבית הריאלית הגבוהה במשק מייצרת קושי נוסף ומקטינה את יכולת הבנקים לגבות מרווח התואם לחלוטין את הסיכון, מה שמתבטא בקושי להגדיל את המרווח הפיננסי.

באופק מסיקים כי רמת הסיכון של הבנקים הגדולים גבוהה מזו של הקטנים בשל הדילמה (או האחריות) שלא לערער את חסינות המגזר העסקי באמצעות הקטנה וייקור של מקורות האשראי. באופק אומרים כי ההון מושקע בצורה שמרנית ועל כן ירידה בערכו תתרחש בעיקר אם יירשם מעבר להפסדים, בין השאר בעקבות הגדלת ההפרשות לחובות מסופקים.

לדברי וולקוביץ, הגמישות הנמוכה של הבנקים בשליטה בהוצאות מכבידה על המערכת. "אם זו לא תשתפר והמיתון יעמיק, אין לשלול מצב של רווחיות ותשואה נמוכה מהנורמה לאורך זמן. לדבריה, המיתון בנדל"ן עדיין לא גרם לירידת מחירים שמצדיקה שימוש במונחים של "התפוצצות הבועה". מכאן שישנה עדיין אפשרות להתמודד עם האשראי הבעייתי בסקטור זה באמצעות מימוש ביטחונות תוך ספיגת חובות אבודים בהיקפים שהמערכת יכולה לעמוד בהם. כדוגמה היא מזכירה את בנק דיסקונט שהיה מעורב יותר מכולם באשראי להשקעות כושלות בנדל"ן.

וולקוביץ אומרת כי המלונאות והתקשורת, ענפים בעייתיים אחרים, תופסים שיעור נמוך יחסית בתיק האשראי (5%-2%), אך משקלם בחובות הבעייתיים גבוה. מתן האשראי לזאבי לרכישת בזק ולתבל יצר אמנם כותרות והפרשות כבדות, אך בשני המקרים נראה שהבנקים יקבלו בסופו של דבר את מרבית הכסף בחזרה. בתחום המלונאות ישנה פגיעה ברורה ביכולת ההחזר השוטפת, אך עדיין לא בטוח שישנה פגיעה ביכולת ההחזר בטווח הארוך - התמשכות המשבר בתיירות תקבע זאת. בינתיים מקטינים המלונות את ההוצאות השוטפות באמצעות פיטורי עובדים וסגירה זמנית של מלונות.

להערכת אופק, בעיה העלולה להתפתח מהר יותר טמונה בעסקים הקטנים והבינוניים הזוכים לתנאי אשראי נוחים פחות עקב תלות גבוהה במערכת הבנקאית כמקור מימון כמעט יחיד. עסקים אלה מגלמים סיכון לאפקט דומינו ועל כן נוהגת בהם המערכת הבנקאית בזהירות, אם כי אינה נמנעת מנקיטת הליכי כינוס בעת הצורך.