הדו"חות של הבנקים בארה"ב הם סיבה לדאגה

>> בגולדמן סאקס היו אלה הפסדים בחטיבת ההשקעות הפרטיות. בוולס פרגו ובג'יי.פי מורגן צ'ייס היתה זו ירידה במרווח בין מה שהבנקים משלמים עבור פיקדונות לבין מה שהם מקבלים עבור אשראי וכתשואה על הנכסים. בסיטי, מורגן סטנלי ובנק אוף אמריקה היתה זו גחמה חשבונאית שאיפשרה להם לרשום רווחים כתוצאה מירידה בערך איגרות החוב שלהם עצמם.

כמעט כל בנק גדול בארה"ב סיפק חדשות רעות משלו בדיווחים הרבעוניים - שכונו בעבר "דו"חות רווח", אך כעת נקראים באופן מדויק יותר "תוצאות". המשותף לכולם היה חוסר היכולת לפצות על החדשות הרעות באמצעות חדשות טובות. מייק מאיו מ-CSLA סקיוריטיס מעריך כי צמיחת ההכנסות השנתית של הבנקים ("צמיחה" היא עוד אחת מאותן מלים שהתיישנו) תהיה החלשה ביותר מאז 1938.

נראה שהדיווחים המטרידים מכולם היו של וולס פרגו וג'יי.פי מורגן צ'ייס, ולו רק מכיוון שהם נתפשו עד לאחרונה כבנקים המנוהלים באופן הטוב ביותר בארה"ב וככאלה שיכולים לנצל לטובתם את האי ודאות במגזר הפיננסי. המנכ"לים של שני הבנקים האלה נשמעו בעת פרסום הדו"חות רחוקים מאופטימיות.

התכווצות המרווח בין הריבית שהם משלמים לבנק המרכזי לריבית שהם גובים על הלוואות מצביעה על בעיה גדולה יותר בכלכלה האמריקאית. מפקידי הפיקדונות אמנם כמעט שאינם מקבלים תשואה על כספם, אך עובדה זו אינה ממש מסייעת לבנקים כשהביקוש הדועך לאשראי ועקום התשואות השטוח פוגעים ברווחים.

באווירה שכזו אפילו ההישגים המרשימים ביותר טומנים בחובם סכנות. ג'יי.פי מורגן צ'ייס עקף את בנק אוף אמריקה ונהפך לבנק הגדול בארה"ב לפי נכסים, ובכל זאת רשם ירידה בהכנסות. הבנקים מתחרים כיום על האטת קצב הירידה לא פחות משהם מתחרים על התרחבות.

סיטי ובנק אוף אמריקה נחלצו מצרות חמורות מאלו שהעיבו על וולס וג'יי.פי מורגן צ'ייס ודיווחו על תשואות גבוהות במיוחד, אך כל שמץ של אופטימיות התפוגג לאחר שהתברר כי התוצאות שלהם נופחו עקב אירועים חד-פעמיים והפשרת עתודות הגנה מפני הפסדים הקשורים להלוואות - נוהג שג'יימי דיימון מג'יי.פי מורגן צ'ייס אמר כי הוא מתנגד לו, והעשוי להתברר כעדות לקוצר ראייה.

"כאלה הם החיים"

איכות האשראי שהעניקו הבנקים, שלזמן מה נראה היה כי היא משתפרת, נמצאת במצב של התייצבות במקרה הטוב - או אם לשפוט לפי התכווצות תיקי כרטיסי האשראי בחלק מהבנקים, נמצאת בירידה. מגמת ההחמרה ברגולציה מציבה אף היא עלויות ניכרות, חלקן ישירות. עלויות הרגולציה זינקו: בשיחה על תוצאות הרבעון האחרון אמר דיימון כי דרישות חדשות עלולות להוסיף להוצאות התקורה 500 מיליון דולר מדי שנה. "חלק מזה הוא בזבוז כסף", הוא אמר, "אבל כאלה הם החיים".

לרגולציה יש גם עלויות עקיפות יותר. החשש מפני הפרת החוקים החדשים מוביל לצמצום השימוש בכמה אפיקים עסקיים, אך יצירתם של כמה אפיקים חדשים מתעכבת עד שיתבררו ההשלכות המשפטיות של השינויים בחקיקה. דוגמה לכך יכול לשמש סעיף אחד מחוק חדש הדורש הורדה חדה של העמלות שגובים הבנקים מהקמעונאים כאשר הלקוחות משלמים בכרטיסי חיוב. בחברת הייעוץ אוליבר ויימן מעריכים כי החוק החדש יצמצם את את הכנסות הבנקים בכ-7 מיליארד דולר. כפי שגילו בבנק אוף אמריקה, נסיון לפצות על אובדן ההכנסות על ידי הטלת עמלות ישירות עשוי לגרור תגובת נגד פוליטית עזה.

קושי נוסף הוא תביעות משפטיות: סיטי הסכים השבוע לשלם 285 מיליון דולר כדי ליישב טענות מצד רשות ניירות ערך האמריקאית (מבלי שהבנק יודה בהן או יכחישן) כי הוא הטעה את המשקיעים בעסקות אג"ח מגובות במשכנתאות (CDO).

יש המביעים ספקות גם לגבי מצבם של חלק מהבנקים בטווח הארוך. זוהי אולי שאלה מגוחכת לגבי מוסד כמו גולדמן סאקס, שהפסדיו ברבעון השלישי חריגים במיוחד. שוחרי תיאוריות קונספירציה טוענים כי הבנק מנסה לטעון שמצבו עגום כדי לחמוק מהזעם הציבורי כלפי וול סטריט, אך לפי הדו"ח הרבעוני של הבנק, מצבו באמת קשה.

ההשקעה בבנק הסיני ICBC מוערכת במיליארד דולר. ההכנסות מבנקאות השקעות ירדו בשליש לעומת התקופה המקבילה, מה שמשקף את חוסר היכולת או את חוסר הנכונות של חברות לגייס כסף בשווקים הסוערים. החלתו של חוק וולקר בקרוב, שתגביל את יכולת המסחר של הבנק בהונו העצמי, מאיימת על מנוע רווחים משמעותי.

על רקע כל זאת, לא קל לבנקים למצוא דרכים להיחלץ ממצבם העגום. אולי דווקא האווירה הנוכחית הקשה תוביל שוב לשינוי החוקים. בינתיים, למפגינים נגד וול סטריט שישנים בעיר התחתית של מנהטן ולבנקים עצמם יש מכנה משותף אחד - הם אינם מרוצים מהמציאות, אבל אין להם כרגע פתרונות קונקרטיים.

-

עקום תשואות שטוח

גרף של התשואות על אג"ח ממשלתיות לאורך זמן שקיים בו פער מינימלי בין התשואות לטווח ארוך לתשואות לטווח קצר