מדוע משרד האוצר לא פירסם את הדו"ח עד כה?

 בתחילת אוגוסט השלימה קבוצה של כלכלנים באגף הכלכלה והמחקר של מינהל הכנסות המדינה באוצר עבודה על דו"ח מקיף.

באותם ימים הדיון הציבורי בעתידה הכלכלי והחברתי של ישראל הגיע לשיא, שהיה תולדה של כמה תהליכים. הראשון החל באמצע אוקטובר 2010, כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, הכריז על מינוי "הוועדה להגברת התחרותיות במשק" - הוועדה שמיד לאחר הקמתה זכתה לכינוי "ועדת הריכוזיות".

ב-14 ביולי הוקמו אוהלי המחאה הראשונים בשדרות רוטשילד, כשבועיים לאחר מכן, במוצאי שבת ה-30 ביולי, התקיימה ההפגנה הגדולה ביותר עד אז של תנועת המחאה - וב-10 באוגוסט נתניהו הקים ועדה נוספת, ועדת טרכטנברג. באותה העת נתניהו גם שם לב לכך שוועדת הריכוזיות שלו התפרקה בעקבות גל התפטרויות ועזיבות, ופעל בנחישות למנוע את פירוקה.

כל התהליכים האלה הציבו את הריכוזיות במרכזו של דיון ציבורי ער ויצרו צורך עז במידע אמפירי, מוסמך ואמין - כזה שהממשלה, האוצר, ועדת הריכוזיות וועדת טרכטנברג יוכלו להשתמש בו כחומר לצורך גיבוש המלצותיהן. מידע כזה היה חיוני לאינטרס הציבורי. הוא היה מסייע לקבוע אם הבעיה קיימת, מהם ממדיה ואם היא התגברה או נחלשה לאורך השנים. מידע כזה היה גם מסלק אי הבנות ודיס-אינפורמציה, ובה בעת מסייע למעורבים בדיון הזה לקבוע עמדות על בסיס עובדות וניתוחים מקצועיים.

בדיוק בימים הקריטיים האלה השלימו כלכלני האוצר את הדו"ח, שהתבסס כולו על ממצאים אמפיריים. כותרת הדו"ח: "פעילות הקבוצות העסקיות בישראל - תמונת מצב הריכוזיות במשק".

הדו"ח מספק שורה ארוכה של נתונים, המקובצים בעשרות טבלאות וגרפים ומלווים בניתוחים מקצועיים וברשימת ביבליוגרפיה מחקרית המשמשת רקע מקצועי ומספקת בסיסים להשוואה. הנתונים שעליהם התבסס הדו"ח לא רק מקיפים, כי אם נמצאים רק בידי האוצר, ובאופן ספציפי בידי מינהל הכנסות המדינה. מדובר במאגר שמתבסס על הדיווחים השנתיים המפורטים של כל החברות במשל הישראלי - פרטיות וציבוריות. יש בו מידע לא רק על החברות, כי אם גם על נתוני השכר של עובדיהן ומנהליהן. אין נתונים מקיפים, טובים ועדכניים יותר.

מסקנות הדו"ח הזה פסקניות למדי. בראש ובראשונה, מחבריו קובעים שלא רק שיש ריכוזיות, כי אם גם שבתקופה שבה היא נבחנה, 2002-2008, היא גברה מאוד. המחברים גם קובעים שהריכוזיות מהווה "סיכון מערכתי" לכלכלת ישראל; שבעלי השליטה בחברות אחזקה פירמידאליות מצליחים לתעל לעצמם חלקים גדולים יותר מרווחיות החברות בקבוצה; שאין לקבוצות הריכוזיות תרומה להגדלת כוח העבודה; שהשכר המשולם לעובדיהן נמוך מזה המשולם לחברות שאינן משתייכות לקבוצות ריכוזיות; ושבעוד שהפער בין שכר מנהלי ועובדי חברות שלא משתייכות לקבוצות ריכוזיות נותר קבוע, בקבוצות הריכוזיות הוא מעמיק.

על אף שחלף כחודש מאז שהמסמך הזה הושלם ונחתם, הוא נשאר בידי קבוצה מצומצמת של בכירים באוצר. הוא לא הגיע לחברי ועדת הריכוזיות, לא נשלח לחברי ועדת טרכטנברג ובוודאי שלא נחשף לציבור. לא ברור אם ראש הממשלה קיבל אותו. היום זו הפעם הראשונה שתוכנו מתפרסם.

החומר האמפירי המרוכז בטבלאות ובגרפים המופיעים בדו"ח, יחד עם הניתוח של כלכלני אגף הכלכלה והמחקר של מינהל הכנסות המדינה, הוא חומר נפץ כלכלי וחברתי. מסקנות הדו"ח מעניקות לגורסים שיש ריכוזיות - ושהיא גורמת לנזקים כלכליים משמעותיים - חיזוק משמעותי. מנגד, הן נמצאות בסתירה ישירה לאלה של דו"ח שחובר על ידי הכלכלן ד"ר יעקב שיינין ושפורסם בתחילת מאי. הדו"ח של שיינין, שהוזמן על ידי קבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, קבע כי "הריכוזיות במשק אינה חריגה".

מסקנות דו"ח האוצר גם קושרות בצורה ברורה בין הריכוזיות לבין הטענות הנוגעות לאי שוויון בחלוקת ההכנסות, וקובעת שריכוזיות אינה רק אחד הגורמים המשמעותיים לאי-שוויון הזה, כי אם גם מעמיקה אותו. הדו"ח הזה גם יוצר צורך דחוף במציאת פתרונות למצב הזה, במציאת מנגנונים שיקטינו את הריכוזיות ושימנעו את התחדשותה בעתיד.

קשה להמעיט בחשיבות ההחלטה שלא לפרסם את מסקנות הדו"ח. הנהלת משרד האוצר תצטרך להסביר מדוע לא פורסם עד כה. מעבר לכך, אם לחברי ועדות הריכוזיות וטרכטנברג לא היתה גישה לדו"ח או לכל הפחות לנתונים הנמצאים בבסיסו, הדבר עשוי לא רק לחייב אותן לעצור את שלב סיכום המסקנות ולהתעמק בהם, כי אם גם לפתוח שוב את דלתותיהן ולאפשר לציבור להופיע בפניהן שוב.