הסכיזופרניה של חוק הריכוזיות

סכיזופרניה קלה עולה מדיוני ועדת הכספים של הכנסת בעניין הפרק השלישי של חוק הריכוזיות. זהו הפרק האחרון שנותר לדון בו בחוק, והוא אמור להכניס את ישראל לעידן מדיניות חדש - שבו עסקות במשק נשקלות על בסיס הנזק הריכוזי שהן עלולות לגרום.

הדוגמה, שהממשלה מנפנפת בה בגאווה רבה, היא ההחלטה שהתקבלה בשנה האחרונה שלא לאפשר לחברה לישראל להתמודד על רכישת נמל אילת, מכיוון שהחברה לישראל היא גדולה מדי, מעורבת מדי בתחום הספנות ויש לה יותר מדי אינטרסים של יבוא ויצוא בתחום הכימיקלים. תוצאת ההחלטה הזאת היתה שנמל אילת נמכר במחיר נמוך למתמודד יחיד, אבל הממשלה יכלה לטפוח לעצמה על השכם שהיא איבדה 50 מיליון שקל כיום, אבל הרוויחה הרבה יותר בשימור פוטנציאל התחרות בנמלים בעתיד.

כל זה מרגש במיוחד, לולא נקודה אחת קטנה: מה היה קורה אם נמל אילת לא היה בבעלות ממשלתית, ולא הממשלה היא זו שהיתה מעמידה אותו למכירה? כדי להבהיר את הנקודה שווה לחזור לדוגמא אמיתית מהחיים, הדוגמה של רכישת עיתון “מעריב” בידי קונצרן אי.די.בי של נוחי דנקנר לפני כמה שנים.

זה לא סוד שרשות ההגבלים העסקיים לא רוותה נחת מזה שהקונצרן הגדול והחזק ‏(אז‏) בישראל רוכש לעצמו עיתון, ובכך מחזק עוד יותר את כוחו המשקי הרב. זה לא סוד שרשות ההגבלים לא רוותה נחת גם מהסיכון לדמוקרטיה שעלה מהעסקה בשל צבירת כוח והשפעה רבים בידי יחיד. זה לא סוד שהרשות ראתה ובדקה את כל זה, אבל נאלצה בכל זאת לאשר את רכישת “מעריב” בידי אי.די.בי.

האישור ניתן פשוט משום שבידי רשות ההגבלים לא היו כלים חוקיים שיכלו למנוע את העסקה. לרשות יש כלים להתערב בעסקות שנעשות באותו ענף - בין מתחרים, בין ספק ללקוח, וגם בין שתי חברות שמייצרות מוצרים משלימים. לרשות ההגבלים יש כיום כלים להתערב גם במיזוגים שמבצעים קונצרנים גדולים, כאשר בין שני הקונצרנים יש כבר יחסי אי־תחרות במספר ענפים אחרים ויש חשש כי המיזוג החדש יוביל ל”חלוקת שוק לא תחרותית” גם בענף נוסף. כך גם כאשר יש עסקה המצטיירת כעסקה של מאזן אימה בין קונצרנים - קונצרן ב’ רוכש חברה בתחום של קונצרן א’, ומאותת לו בכך שהוא לא יתחרה אתו בתחום הזה, ובתנאי שקונצרן א’ לא יאיים בתחרות על קונצרן ב’ בתחומים שלו.

בכל המצבים האלה יכולה רשות ההגבלים להתערב ולמנוע מיזוגים העלולים לפגוע בתחרותיות או בריכוזיות במשק. אבל כאשר הסיבות הללו מתמצות - לרשות ההגבלים אין יותר כלים להתערב. כך, במקרה של קונצרן אי.די.בי ו”מעריב”, מכיוון שלא מדובר היה בשתי חברות מאותו ענף וגם לא במפגש בין שני קונצרנים, רשות ההגבלים - למרות ההסתייגויות הרבות שלה - לא יכלה לעצור את העסקה.

על פניו, הפרק השלישי בחוק הריכוזיות נועד לפתור בדיוק את המצבים האלה. הפרק השלישי, לראשונה, מכניס את שיקולי הריכוזיות המשקית לאישור עסקות, ואף ממנה רגולטור חדש, הממונה על הריכוזיות, שכל תפקידו יהיה לבחון את היבטי הריכוזיות שמעלות עסקות במשק. הכל אמור להיות טוב ויפה, לולא סכיזופניה קלה שעולה מהצעת החוק - שיקולי הריכוזיות חלים רק על עסקות שמבצעת הממשלה. הם אינם חלים על עסקות שנעשות בין חברות פרטיות, ושם המצב נותר כשהיה. משמע, גם לאחר חקיקת החוק רשות ההגבלים לא תוכל לעצור שוב עסקה כדוגמת עסקת אי.די.בי־”מעריב”, אף שהסכנה הריכוזית והדמוקרטית שעולה מן העסקה ברורה לכל.

המצב הפרדוקסלי שייווצר בעקבות החוק החדש הוא שהממשלה לא תוכל למכור את “מעריב” לדנקנר, משום שהממונה על הריכוזיות בוודאי יקבע כי מדובר בעסקה בעלת השלכות ריכוזיות בעייתיות - ובדיוק מסיבה זו החוק מציין במפורש בעלי עיתון כמי שמוגבלים בביצוע עסקות במשק. אבל גם לאחר החוק החדש זכי רכיב יוכל להמשיך ולמכור את “מעריב” לדנקנר, כפי שעשה לפני שנתיים, אף שההשלכות הריכוזיות על המשק יהיו היינו הך. ההעברה מהממשלה, אסורה. ההעברה מגוף פרטי, מותרת.

זוהי הסכיזופרניה של חוק הריכוזיות. ברור כי הסכיזופרניה הזו אינה עקבית ואינה לוגית, כי הרי לא מתקבל על הדעת שאותה תוצאה מזיקה תהיה במצב אחד אסורה, ובמצב אחר מותרת. אלא שהצעת החוק מאפשרת את הסכיזופרניה הזו, בשל פיק הברכיים שאחז במנסחיה.

מאחר שהכנסת שיקולי הריכוזיות באישור עסקות היא צעד חדשני ותקדימי, שאין לו אח ורע בעולם, בממשלה חששו ללכת עם הצעד הזה רחוק מדי. לכן, החליטו בפועל על חצי צעד - מחילים את חובת הריכוזיות רק על חלק מהעסקות במשק, אותן עסקות שעורכת הממשלה, ופוטרים את כל השאר.

“זאת הצעה חלוצית, והחלטנו לנקוט בה במשורה בלבד”, הסבירו בממשלה השבוע, “מכיוון שעצירת עסקות יש בה גם אלמנט של פגיעה בזכות הקניין, החלטנו להתחיל בקטן, רק עם עסקות שעורכת הממשלה, לצבור לגביהן ניסיון, ורק בהמשך להחליט אם להרחיב את שיקולי הריכוזיות על כל העסקות במשק. אז נכון שהתוצאה היא שהחוק החדש הוא צעד קטן בלבד במלחמה בריכוזיות במשק, אבל זה בכל זאת צעד חשוב קדימה”.