דעה: מי דחק אתכם מחוץ לשוק הדיור?

משהו שונה קופץ מיד לעין למי שמבקר במאהל המחאה נגד עליית מחירי הנדל"ן ברחוב רוטשילד בתל אביב: האנשים בהפגנה הכלכלית הזו לא שייכים לשום "אוכלוסייה חלשה". הם לא מובטלים, הם לא מהפריפריה, הם לא ערבים, דתיים או עובדים זרים. ועל אף שהם גרים באוהלים, הם אפילו לא מסכנים: לרובם יש עבודה וגם משכורת.

בשעות הבוקר, לפני שהגיעו הפוליטיקאים, היה במאהל שקט כי רבים מתושביו הלכו לעבוד. בפועל, חבורת תושבי האוהלים היא "צפונית", משכילה, עובדת - ואין לה דירה לגור בה. אבל אם דווקא לאנשים האלה אין דירה, אז מי גר בכל הדירות שבעיר? או, בניסוח כלכלי מעט יותר: מי דחק אנשים משכילים, בעלי מקצוע ונכונות לעבוד קשה אל מחוץ לשוק הדיור של גוש דן?

"דחיקה" (Crowding out) הוא מונח מוכר בספרי הכלכלה, ומשתמשים בו בשני מובנים. במחקר המאקרו-כלכלי מדברים על דחיקה, למשל, כאשר הממשלה פועלת בדרך שמוציאה את המגזר הפרטי אל מחוץ לשוק, תוך השפעה על שערי הריבית. אבל המובן השני הוא זה שמעניין אותנו: כשקבוצה של צרכנים או ספקים נדחקת אל מחוץ לשוק של מוצר מסוים, למשל כאשר קיימת חוסר סימטריה במידע על טיב המוצרים. במקרה כזה, מי שאין לו את המידע - מוצא את עצמו במהרה מחוץ למשחק.

מי דחק את אנשי מעמד הביניים של תל אביב אל מחוץ לשוק הדיור? התשובה: אלה הם המשקיעים הזרים, יהודים מחו"ל ועשירים ישראלים, שדחקו את מעמד הביניים בגלל חוסר סימטריה קיצוני בתנאי המיסוי, המחייה והחובות האזרחיות.

פלא שהישראלים נדחקים החוצה? אין בעולם עוד הרבה מדינות שממהרות כל כך להפלות לטובה משקיעים זרים על פני התושבים המקומיים - אם בכלל. במדינות רבות יש הגבלות על רכישות נדל"ן בידי זרים, או לחלופין תוכניות רחבות לדיור מוזל עבור מי שידו אינו משגת

הרוכש הזר לא הולך לצבא ולא עושה מילואים

לרוכש הדירות הזר, לעומת זאת, יש תנאים אחרים לחלוטין. הוא מרוויח ביורו או בפאונד. המס הכולל שלו בחו"ל נמוך יותר. בישראל הוא אינו משלם מסים כלל, לא רווחי הון, לא מכסים ולא מסי קנייה. ככל שהוא עשיר יותר, שיעור המס שלו נמוך יותר. וכמובן, הוא לא הולך לצבא, הוא לא עושה מילואים, ואם הוא אירופי - הוא אפילו לא צריך לשלם שכר לימוד לאוניברסיטה עבור ילדיו. שם זה חינם.

פלא שהישראלים נדחקים החוצה? אין בעולם עוד הרבה מדינות שממהרות כל כך להפלות לטובה משקיעים זרים על פני התושבים המקומיים - אם בכלל. במדינות רבות יש הגבלות על רכישות נדל"ן בידי זרים, או לחלופין תוכניות רחבות לדיור מוזל עבור מי שידו אינו משגת.

בסופו של דבר הבעיה אינה מחיר הדירות בתל אביב: בכל מרכז של מטרופולין מצליח, מכתיב הביקוש מחירים גבוהים יותר. הבעיה האמיתית היא חוסר היכולת של ישראלים לעמוד בהם - גם אם הם מוכשרים, מלומדים ומוכנים לעבוד. במלים אחרות: בעיר שבה משקיעים זרים עשירים מכתיבים מחירים של עיר בירה אירופית, אי אפשר לרכוש או לשכור דירה עם שכר פנוי של ישראלי.

כשהדברים נוגעים לתל אביב, הדיבורים על בנייה ועל הגדלת היצע הדירות אינם משמעותיים: רוב הקרקעות כבר אינן שייכות למדינה אלא ליזמים וקבלנים שלא יסכימו להפחית ולו אגורה אחת מ"מחיר השוק". הפתרון הוא לשבור או לפחות לצמצם את אי הסימטריה בין הזרים לישראלים, על ידי הטלת מיסוי והגבלות מצד אחד - ומתן והקלות מצד שני. אולי נגמרו הימים שבהם היה צריך להעניק "וילה ווולוו" לכל מי שמסכים לבוא או להשקיע לישראל, ולהעניק את ההטבות דווקא למי שנולד כאן ושירת בצבא.