תוצאה של תדמית בעייתית: בתי המשפט תומכים באגרות נגד ייצוגיות

מוסד התביעה הייצוגית זכה בעשר שנות קיומו ללא מעט כינויי גנאי כגון "הבהלה לזהב" ו"סטארט־אפ משפטי". עורכי הדין התובעים מכונים רודפי אמבולנסים, בהשראת עורכי דין אמריקאים שמשדלים נפגעי תאונות להגיש תביעה עוד לפני שהורדו מהאלונקה. תעיד על כך גם המהירות המופרזת של מבול התביעות נגד סלטי שמיר וטחינת הנסיך, יומיים אחרי שסיפור הזיהום במוצריהן התפוצץ בכלי התקשורת. עכשיו מאיימת שרת המשפטים איילת שקד להטיל אגרות גבוהות כדי לצנן את הבהלה לזהב.
הדימוי הבעייתי של מוסד הייצוגיות עמד במרכז כנס שערכה בשבוע שעבר לשכת עורכי הדין לציון עשור לקיומו. 200 עורכי דין הגיעו לכנס שארגנו עורכי הדין אסף פינק וארנון גרפי במלון קרלטון בתל אביב כדי לשמוע את מיטב המומחים בתחום, ובהם שבעה שופטים בכירים: יורם דנציגר וניל הנדל מבית המשפט העליון ועופר גרוסקופף, יעל וילנר, יצחק ענבר, אסתר שטמר ותמר בזק־רפפופורט מבתי המשפט המחוזיים. על סדר היום עלו גם שאר הבעיות הבוערות שמעסיקות את התחום מלבד הדימוי. האגרות שבפתח והנזק שקרוי פגיעה באוטונומיה שמככב בתביעות הייצוגיות נגד חברות מזון שנתגלה פגם במוצריהן.
השופט גרוסקופף. עורכי הדין הם המרוויחים? . צילום: אתר בתי המשפט דנציגר וגרוסקופף עמדו על הקשר שבין הרצון להטיל אגרות ובין הדימוי השלילי שנוצר לייצוגיות, והביעו תמיכה בהטלת אגרות כדי לצמצם את מספר הבקשות לייצוגית. "בתי המשפט לא אמורים להתנהל לפי דעת הקהל", אמר גרוסקופף, "אבל לדעת הציבור על מכשיר משפטי יש חשיבות. הרושם שהתקבל בציבור הוא שמדובר בכלי שנועד לטובת עורכי הדין. אני לא חושב שזה המצב, אבל הרושם הזה יוצר לחץ לצמצם את השימוש במכשיר, גם באמצעות חקיקה".
דנציגר נזהר יותר, אבל תמיכתו עלתה מדבריו: "לענף הצטיירה תדמית של כלי המשחק בידי עורכי הדין כדי לבסס את מעמדם. זה בסדר וזה לגיטימי, אבל היוזמה של שרת המשפטים להטיל אגרות מלמדת על ניצנים של הבנה מערכתית שחלק מהתביעות הייצוגיות שמוגשות מקשה על ניהול תרבות תביעות איכותית ומקצועית". מזכיר קצת את הקומץ של אוהדי בית"ר ירושלים שמוציא שם רע לכל השאר. הבדיחה אומרת ש־95% מהאוהדים מוציאים שם רע לכל היתר. בתחום הייצוגיות מדברים על כ־50% תביעות מיותרות.
לובי של תעשיינים יוזמת השרה זוכה להבנה ועדיין עולה התמיהה: מה לה ולזה? לא הוצפה כאן בעיה מקצועית משמעותית שנלמדה במשרד המשפטים, אלא הרעיון נראה יותר כהנחתה מלמעלה. להלן ההסברים שהוצעו בכנס: ראשית, החוק מחייב את שר המשפטים לקבוע אגרות, ועשר שנים אף שר לא עשה זאת; שנית, השופטים תומכים במהלך; שלישית, מוגשות תביעות סרק בשיעורים גבוהים. ויש גם הסבר רביעי ליוזמת האגרות: הלחץ שהפעילו התעשיינים, שהם הנתבעים המרכזיים בייצוגיות. אלה הצליחו למצוא מסילות ללבה של שקד וכן לוביסטים יעילים שהבאיש את ריחם של התובעים הייצוגיים.
השרה שקד. מה עומד מאחורי היוזמה? . צילום: דור מנואל בינתיים ל"כלכליסט" נודע שהשרה שקד צפויה להקטין משמעותית את סכומי האגרות, שכעת, על פי הצעתה המקורית, עומדים על 62,500 שקל לתביעה בבית משפט מחוזי ועל 50 אלף שקל לתביעה בבית משפט השלום. בעניין זה הציע פרופ' אלון קלמנט, מומחה בתביעות ייצוגיות מאוניברסיטת תל־אביב, להעמיד את סכומי האגרה על 5,000–1,000 שקל בתביעה לשלום ועל 25–15 אלף שקל למחוזי.
פרשת הסלמונלה שהתפוצצה לאחרונה הביאה למבול של בקשות לייצוגית נגד חברות המזון שאצלן התגלה החיידק המזיק.בתביעות כאלה, אחד מראשי הנזק המרכזיים הוא 'פגיעה באוטונומיה', שזה שם קוד לנזקים בלתי ממוניים, ובמלים אחרות, "נתקפתי חרדה וגועל מאכילת הסלטים". בתי המשפט לא אוהבים את העילה הזו ובהדרגה מכרסמים בתחולתה.
"טוענים שמשהו גורם גועל, זה מבחן משפטי?", שאל השופט הנדל. לשיטתו, יש להכיר ולפצות במקרה שהאינטרס הנפגע הוא חיוני ואמיתי יותר מאוטונומיה, למשל פגיעה בחירות. ד"ר יפעת ביטון חידדה: "צריך משהו שיושב על מהות גדולה יותר מעבר לסיסמה של פגיעה באוטונומיה".
נלחמים בעוולות שכר הטרחה הגבוה של עורכי דין בתביעות ייצוגיות מושך אף הוא אש ציבורית. עו"ד אסף פינק סיפק הצדקות לגובה שכר הטרחה: "שכר הטרחה אינו גבוה, כ־5% מסכום ההשבה לציבור. אסור לחבל בכלי החשוב שיש לאזרח כדי להילחם בעוולות רבות, במיוחד לאור הוצאות משפט שנפסקות בסכומים גבוהים. כל אגרה מעל 5,000 שקל עלולה למנוע תביעות ראויות וחשובות ביותר, ומדובר בתביעות עם פוטנציאל דחייה גבוה ביותר".
עו"ד גיל רון הגן לא רק על זכותו להתפרנס אלא גם על השליחות שבפועלו: "אנחנו לא בשביל הכסף, אנחנו כאן כדי להגן על כיסו של הצרכן נגד השתוללות יוקר המחיה, נגד הגבייה הלא חוקית של הרשויות, נגד המונופולים, חברות הסלולר, הביטוח הבנקים, העוולות בשוק ההון. אנחנו בשביל לטפל בזה, וזה בסדר שמשלמים לנו, אבל לא צריך להפוך את היוצרות".
. מוסד התביעה הייצוגית גובש כדי לטפל במקרים שבהם לפרט יחיד אין כדאיות להגיש תביעה, כלומר במקרים שהנזק לאדם הוא שקלים בודדים, ועדיף להגיש תביעה בשם קבוצה של נפגעים. התביעה נחלקת לשני שלבים: בקשה לאישור תביעה ייצוגית ודיון בתביעה. מרבית התביעות נמחקות ונדחות, ורק 2.5% מגיעים לשלב הדיון בתביעה. התביעות עשויות להסתיים בהסדר פשרה בין הצדדים, בהסתלקות שמניבה טובת הנאה כלשהי לתובעים וב"חדילה", שמשמעה הוא שהרשות מודה במחדליה ופועלת לתיקונם.
משתתפי המשחק הם אלה: התובע הייצוגי, עורך הדין המייצג את התובעים (במקרים רבים עורך הדין הוא שמאתר את העילה ואת התובע), שאר חברי הקבוצה הנפגעת, הנתבעים (חברה, רשות מקומית), היועץ המשפטי לממשלה, שמייצג את טובת הקבוצה בהסדר פשרה במקרה שהתובע מגיע להסדר עם הנתבע, ויש עוד שחקן שהחוק מדבר עליו, אבל הוא נפקד – הציבור.
מימין עו"ד אסף פינק, השופט יורם דנציגר, עו"ד גיל רון והשופטת יעל וילנר . צילום: אוראל כהן, עמית שעל, אתר בתי המשפט לא פעם קורה שיש ניגוד אינטרסים בין הקבוצה התובעת ובין הציבור. השופטת יעל וילנר סיפקה כמה דוגמאות לכך. תושבי לוד לא רוצים שיהיו טיסות בלילה לנתב"ג וממנו, האינטרס של הציבור הוא דווקא שיהיו טיסות 24 שעות, או הסדר פשרה שיכול למוטט בנק. ההסדר הנדיב אולי טוב לקבוצה אבל בוודאי שלא לציבור. "היועץ המשפט אמור לייצג את טובת הקבוצה, וכשיש ניגוד עניינים, הוא לא יכול לייצג את שניהם. יש לנו קושי רציני מאוד". וילנר גם סיפקה פתרון לקושי הזה: "טבעי וראוי שהיועץ ישמיע את קולו של הציבור ולא של הקבוצה. צריך למצוא גורם אחר שיבחן את טובת הקבוצה".
עו"ד רון דרור הצביע על בעיה נוספת המובנית במעמד היועץ המשפטי לממשלה: "התביעות המוצדקות הן תוצאה של פאשלה רגולטורית, ומכיוון שאתה לא יכול לתפוס את הרגולטור על רשלנות, אתה מגיש תביעה ייצוגית. הרגולטור שבאשמתו קרה המחדל צריך להגיב באמצעות היועץ המשפטי לממשלה. הרגולטור לא יודה אף פעם בטעות, ולכן צריך לדאוג שעמדת היועץ לא תהיה עמדת הרגולטור".