פצצות מרגמה: הידע מאיראן, הייצור בסודן, והשיגור מעזה לסלון בנחל עוז

היכולת של חמאס בתחום הרקטות לטווח ארוך השתפרה בשנים האחרונות, ונראה שהארגון השקיע מאמצים רבים בכך. הרקטות מגיעות לטווח ארוך יותר, נושאות ראשי נפץ גדולים יותר וגם הטיווח שלהן מדויק יותר. אבל בשבועות האחרונים נגרם נזק רב דווקא מהמרגמות, הנשק הישן והפרימיטיבי יחסית שמפעיל חמאס.
אנשי חמאס נערכים לשיגור פצצות מרגמה . צילום: אימג'בנק, Gettyimages ישראל מצליחה לנטרל חלק גדול מהאיום הרקטי בעזרת כיפת ברזל, אבל בינתיים אין פתרון למרגמות (ראו מסגרת). נראה שבימים האחרונים הבינו זאת גם בחמאס, ובארגון הגבירו את קצב שיגור פצצות המרגמה אל עבר יישובי הנגב המערבי הסמוכים לרצועת עזה. בחמאס רואים בעזיבת היישובים האלה ובוויכוח שהתעורר בנושא זה בישראל את אחת ההצלחות הגדולות ביותר שרשם הארגון במסגרת העימות.
ההצלחה של חיזבאללה בלבנון שוכפלה בעזה בצה"ל מעריכים כי מרבית פצצות המרגמה הנמצאות בשירות הארגונים הפלסטיניים והמשוגרות ליישובי הנגב המערבי הן מתוצרת איראן. אין זו ההיכרות הראשונה של צה"ל עם המרגמות מתוצרת איראן, שכן השימוש בנשק זה התגלה כיעיל מבחינת חיזבאללה בדרום לבנון בשנות התשעים.
גם בחמאס השימוש בנשק המרגמות אינו חדש. הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א־דין אל־קסאם, שהבינה את היעילות והפשטות של המרגמות, החלה בניסיונות לייצורן ברצועת עזה כבר במהלך האינתיפאדה השנייה, בתחילת שנות ה־2000.
לפי פרסומים של חמאס, מי שהגו את הרעיון לייצר את המרגמות ברצועת עזה היו מבכירי הזרוע הצבאית של הארגון, ובהם עדנאן אל־ע'ול, באסם עיסא וסעד אל־עראביד. חמאס רצה להניח ידיו על המרגמות במטרה להשתמש בהן כנגד ההתנחלויות בגוש קטיף. מומחה ייצור הנשק של חמאס באותו זמן, אבו בילאל, היה הראשון שהצליח להרכיב את הנפץ, שנחשב לרכיב המסובך והמסוכן בתהליך הייצור של המרגמה. עדנאן אל־ע'ול (שחוסל באוקטובר 2004), שנחשב לראשי התעשייה הצבאית של חמאס, היה אחראי על הכנת חומר הנפץ במרגמה.
מטח פצמרים בקבוץ ניר עוז בעוטף עזה . צילום: חיים הורנשטיין אל־ע'ול עבר הכשרה להכנת מטענים בין השאר גם באיראן, והוא זה שעמד בראש פיתוח מערך רקטות הקסאם. בינואר 2001 שוגרה פצצת המרגמה הראשונה מתוצרת חמאס על נצרים בגוש קטיף.
מאז נמשך ייצור המרגמות בקוטר 60 מ"מ, 80 מ"מ ויותר על ידי אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, בעיקר לשימוש כנגד בסיסים ומטרות של צה"ל וגם כנגד ההתנחלויות, לפני ביצוע ההתנתקות. במהלך השנים האחרונות, מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב־2007, נעשה מאמץ גדול להחדיר את נשק המרגמות (כמו גם סוגי נשק אחרים) לרצועה דרך מנהרות רפיח.
אמברגו הנשק הוביל לפיתוח המרגמה האיראנית ניסיונות להברחת המרגמות נעשו גם בדרך הים, בחסות איראנית. המרגמות האיראניות הן בעלות טווח ארוך יותר ויכולת הרס חזקה יותר, ולכן החלו להפוך לנשק היעיל של חמאס כנגד כוחות צה"ל והיישובים בנגב המערבי.
ייצור המרגמות באיראן החל במהלך מלחמת איראן־עיראק (בשנים 1980–1988). האיראנים טענו אז כי פנו לייצור נשק פרימיטיבי אך יעיל זה בשל אמברגו הנשק שהוטל עליהם מצד ארה"ב. מאז מייצרת התעשייה הצבאית באיראן מרגמות בקוטר 81 ו־120 מ"מ, ומרגמות כאלה הועברו במהלך השנים לשימוש ארגוני הטרור ברצועת עזה.
פצצות המרגמה האיראניות הועברו לא רק לשימוש של ארגון חמאס ברצועת עזה, אלא נעשה בהן שימוש יומיומי גם על ידי המיליציות השיעיות החמושות הנאמנות למשטר האייתולות הפועלות בעיראק.
האיראנים מייצאים את הידע שצברו לסודאן המרגמות שבשימוש חמאס אינן מיוצרות רק באיראן - חלקן מיוצרות גם במפעלי הנשק בסודאן, שמהווה בת ברית של איראן. בשנים האחרונות הוברחו ממפעלי הנשק בסודאן מרגמות דרך סיני לרצועת עזה. לא בכדי תקף חיל האוויר - לפי מקורות זרים - כמה אתרים לייצור נשק בסודאן בשנים האחרונות.
אחד המפעלים החשובים בסודאן, שבו יוצרו בין השאר המרגמות, הוא מפעל ירמוק באזור חרטום. משמרות המהפכה של איראן מחזיקות ב־35% מהבעלות על המפעל הזה, והן גם תרמו את הידע לייצור המרגמות ואמצעי לחימה נוספים.
לידע הדרוש לייצור המרגמות בסודאן יש כמה מקורות ובהם גם סין. ממשלת בולגריה אישרה במסמך רשמי בספטמבר 2013 כי בשנים 1996–1998 הותירה הוצאת 17 רישיונות יצוא לסודאן, שכללו ייצור אמצעי לחימה מסוגים שונים, כולל פגזי מרגמה בקוטר 82 ו־120 מ"מ. סביר כי רישיונות דומים הוצאו גם בשנים שלאחר מכן.
דורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)