לא יישארו מובטלים: במה יכולים המתמחים המתפטרים לעבוד?

ד"ר מאיר מזרחי, בן 34, מומחה צעיר בבית החולים הדסה ויו"ר ועד הרופאים הצעירים בבית החולים, הוא אחד מ-1,000 מתמחים ומומחים שהתכוננו להתפטר מבתי החולים השבוע בשל אכזבתם המרה מהסכם השכר הקיבוצי לרופאים במגזר הציבורי.

רגע לפני שתלו את הסטטוסקופ, קבע בית הדין לעבודה כי ההתפטרות אינה חוקית, אך גם קביעה זו לא ריפתה את ידי המתמחים: מזרחי ומאות מתמחים נוספים הגישו מכתב פיטורים אישי חדש, שייכנס לתוקפו בעוד כ-30 יום. אם גם מהלך זה לא יועיל, אומר מזרחי, ירים ידיים ויחפש עבודה חדשה מחוץ לכותלי בית החולים.

"מפחיד לקחת השקעה במקצוע של יותר מעשר שנים ולזרוק אותה לפח. ומצד שני, אני לא נזיר או קדוש מעונה שיציל את העולם עבור פת לחם", אומר מזרחי. "אשתי ילדה השבוע, ובכלל לא ליוויתי אותה כל ההריון הזה. אני רואה את הילדים שלי משישי לשישי. הספיק לי".

לדברי מזרחי, "אנחנו רוצים להיות רופאים ולעבוד בבתי החולים הציבוריים, כי מדובר בחוד החנית של הרפואה בישראל, ואני מוכן להקריב את החיים שלי עבור זה, אבל המשפחה שלי צריכה לקבל את מה שמגיע לה בתמורה".

"אני עובד גם בקופת חולים בחצי משרה, והם רק מחכים שמכתבי ההתפטרות ייכנסו לתוקף כדי שאני אוכל לעבוד רק שם. אנחנו לא צריכים לחפש עבודה - יש המון אופציות", אומר מזרחי.

מזרחי לא פוסל גם הצעות עבודה שגרתיות פחות. "חבר שמנהל בית חולים בגינאה המשוונית סיפר לי שזקוקים שם ל-60 רופאים, ומוכנים לשלם להם 15 אלף דולר בחודש. יש אפשרויות עבודה נוספות עבור רופאים: בקופות חולים, בחברות תרופות ומחקר - ובתנאים הרבה יותר טובים".

אלעד בן ארצי, בן 32, סטאז'ר בבית החולים ברזילי באשקלון וממובילי מחאת הסטאז'רים, הזהיר את מקבלי החלטות בישראל בהפגנת הרופאים כי אם לא יתעוררו - סטאז'רים בישראל לא יהססו לפרוש כליל מהמקצוע. "יש לנו אלטרנטיבות", הצהיר בן ארצי לקול תשואות הקהל. "אנחנו מאוד רוצים להיות רופאים, אבל לא חייבים להיות רופאים. אם המדינה רוצה אותנו, עליה להתחרות עלינו. קברניטים התעוררו: אנחנו לא קהל שבוי".

רופאים הם מצרך מבוקש

מזרחי ובן ארצי צודקים. רופאים הם אכן מצרך מבוקש בשוק הפרטי - במיוחד בתעשיית הביומד, הכוללת חברות תרופות, מכשור רפואי וביוטכנולוגיה. גם התנאים משתלמים: השכר ההתחלתי המוצע לרופאים בחברות אלה נע בין 14 אלף שקל ל-20 אלף שקל ויותר, ומשתנה בהתאם לוותק ולניסיון. השעות הן כמובן שעות עבודה סבירות - כ-40 שעות בשבוע.

לשם השוואה, שכר מתמחה באזור המרכז כיום, הכולל תורנויות וכוננויות, הוא כ-16,694 שקל (וצפוי לעלות, לפי הסכם השכר הקיבוצי החדש, ל-21,634 שקל בעוד תשע שנים), עבור כמעט 300 שעות עבודה חודשיות.

נכון, חלק מהרופאים רואים את ייעודם בחיים בטיפול בחולים, ולא בהכרח ימצאו סיפוק בתפקידים מחקריים או שיווקיים, אך לכל השאר מציעה תעשיית הביומד אלטרנטיבה די מוצלחת למה שהמתמחים מכנים "חיי עבדות".

לבן ארצי, העובד במקביל לסטאז' כמדריך GMAT יום בשבוע, ומשתכר רק על עבודה זו בחודש כמחצית השכר של סטאז'ר (כ-7,000 שקל), חשוב להדגיש כי ציבור הסטאז'רים והמתמחים מוכן להתפשר על שכר נמוך מכפי שיכול להציע להם השוק הפרטי - אך לא נמוך בהרבה. "שליחות וציונות הם ערכים חשובים, אבל גם להם יש גבולות. שליח ציוני לא חייב להיות פראייר.

"בביוטק מציעים 130 שקל לשעה, וגם שם פועלים לטובת האנושות. אני לא מבקש לקבל 100 שקל לשעה עם פלאפון ורכב, אלא 50 שקל לשעה. הטענה של המדינה שהיא לא יכולה להתחרות בשוק הפרטי לא מקובלת עלינו. מי שלא יכול להתחרות - שלא יתפלא שהוא אחר כך מפסיד את אנשיו", אומר בן ארצי.

הפרספקטיבה של בוגרי רפואה, מדגיש בן ארצי, משתנה לאורך שנות ההכשרה הארוכות. בתחילת הדרך הם מוקסמים מהאפשרות לעסוק ברפואה, אך ממרום גיל 30 מגלים הרופאים לעתיד שעם חלומות ואידיאלים לא הולכים למכולת. "בגיל 32 הפרספקטיבה משתנה", קובע בן ארצי. "החברים שלך מזמן סיימו את הלימודים והשתלבו במקצועות חופשיים עם שכר שהולם את מעמדם, ופתאום אתה, שלא רואה את האור בקצה המנהרה, מבין שכרופא אתה מצרך מבוקש אבל לא מתוגמל כמו שצריך. אתה גם רואה כמה מרירות הצטברה בקרב הרופאים הבכירים שמלמדים אותך. אם תשאל אותם 'תשלח את הילד שלך ללמוד רפואה?' הם יענו 'מה פתאום'".

היתרונות והחסרונות של עזיבת המסגרת

עד כמה קל לרופאים לעזוב את מקצוע הרפואה לטובת תעשיית הביומד? ליזי שוב-לונדון, שותפה בחברת ההשמה נישה ואחראית על תחומי מדעי החיים והקלינטק בחברה, אומרת כי היצע המשרות בתעשייה לרופאים מגוון, ולא יידרש להם זמן רב למצוא עבודה.

"יש לרופאים עדיפות בתחום הביוטק, לאור הידע הרב והמעמיק שצברו. פגשתי רופאים שבכלל לא עובדים בתחום הרפואי, אלא כמהנדסים ומנהלים בכירים במגוון של חברות. הכישורים של מי שסיימו לימודי רפואה גבוהים מאוד. יש להם ביקוש", אומרת שוב-לונדון.

"רופאים טובים תמיד ייחטפו", מאשרת נועה אמיר, רכזת השמה ומנהלת תחום מכשור רפואי בביולינק, חברת השמה בתחום המכשור הרפואי, הפרמצבטיקה והביוטכנולוגיה. "כמובן שהעדיפות היא לרופאים שסיימו התמחות, אך גם מי שאין לו ניסיון יוכל להסתדר". לדבריה, מחפשי העבודה בתחום מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: כאלה שסיימו סטאז' ולא רוצים לעבוד בבית חולים, וכאלה שנשברו תוך כדי ההתמחות. לדברי אמיר, "לרוב מדובר בנשים צעירות עם ילדים, שלא עומדות בעומס, ומחפשות עבודה בשעות נורמטיביות יותר".

בצד היתרונות, יש לקחת בחשבון גם את החסרונות שבמעבר לביוטק: מדובר בשוק מצומצם יחסית, ולא מעט רופאים מביעים חשש כי מרגע שיעזבו את בתי החולים יהיו מעודכנים פחות, ויתקשו בהמשך לחזור למסגרת.

ומה לגבי מעבר לחו"ל? מתברר כי רופאים מומחים יכולים למצוא די בקלות עבודה בשכר גבוה מעבר לים. "רופאים ישראלים שרוצים לעבוד בחו"ל לתקופה מוגבלת יוכלו לצאת למדינות אפריקה, מזרח אירופה או דרום אמריקה, שם יש בתי חולים פרטיים שמחפשים רופאים טובים כצורך קיומי וניהולי, ומוכנים לשלם משכורות גבוהות מאלה שמוצעות כאן, כולל תשלום על הוצאות מחיה", אומרת עינת גז, מנכ"לית חברת רילוקיישן ג'ובס.

לדבריה, "רופאים שעוברים למדינות כמו גינאה המשוונית מוכנים לרדת ברמת החיים כדי להשתכר היטב ולחסוך. בצפון אמריקה יש דרישה לרופאים עם התמחויות כמו אונקולוגיה וכירורגיה. רופאים יכולים לקבל די בקלות אשרות עבודה מיוחדת כמומחה. 7%-5% מציבור הרופאים בישראל עוזב מדי שנה לצפון אמריקה לשהיה של בין שנתיים לחמש שנים. רופאים ישראלים לרוב לא עוזבים לצמיתות, אלא כי הם מחפשים עבודה משתלמת יותר לפרק זמן קצוב", אומרת גז.

אורן הניס, בן 29, שסיים השנה סטאז' בבית החולים וולפסון אך החליט שלא להמשיך למסלול ההתמחות, הוא אחד מאותם רופאים צעירים שבחרו בעבודה בתעשייה על פני קריירה של רופא.

הניס בחן גם אופציות של התמחות בחו"ל, אבל גילה שהתהליך מורכב. הוא החליט לבסוף להישאר בישראל, ובאחרונה החל לעבוד בחברת פארמה כמנהל רפואי. "היתה תחושת אובדן וכאב על עזיבת הרפואה", הוא מודה, "אבל אני מרוצה מהתפקיד". הניס מספר כי הוא משתכר כ-20% יותר ממתמחה מתחיל ועובד כ-40 שעות בשבוע.

"אי אפשר להשוות את היחס ואת התנאים שאני מקבל כיום לעומת בית החולים", אומר הניס. "מצאתי את המשרה מהר יחסית, בתוך חודש וחצי, מה שחיזק את הביטחון העצמי שלי. לפני כן לא ידעתי מה אוכל לעשות בחוץ ואם יש ביקוש לבוגרי רפואה".

הניס התבשל עם הרעיון של עזיבת המקצוע שנתיים לפני שעשה את הצעד, בעיקר מכיוון שהתאכזב ממה שגילה במערכת הרפואה הציבורית. "זו מערכת מגבילה, ללא תקציבים ותקנים, כשעל כל דבר צריך להיאבק - מכוס קפה ועד דפים לא.ק.ג. חצי מהזמן צריך להתעסק במנהלות, ולא במהות.

"הרגשתי שלא אוכל לממש את עצמי כרופא במערכת הזו. אנשים לרוב מגיעים לשיא היצירתיות והפריון בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. רופאים נכנסים למערכת מלאי אנרגיות, אבל המאגר מידלדל מאוד מהר. אני מאחל לרופאים בהצלחה במאבק. אני מזדהה ומבין אותם".

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "מנכ"ל משרד הבריאות מזמין כל מי שחושב לעזוב את מערכת הרפואה הציבורית לטובת התעשייה בגלל הסיבות שצוינו לשיחה על הבחירה במקצוע הרפואה. אנא פנו ללשכת מנכ"ל המשרד לתיאום הפגישה".

career@TheMarker.com