ויקום בבנק הפועלים דור שלא ידע את מוטי זיסר

>> בתחילת שנות ה-2000 קיבלו בכירים בבנק הפועלים שיחת טלפון. מהצד השני של הקו היו בכירים בבנק ישראל. "יש לכם חשיפה גדולה מדי למזרח אירופה", אמרו נציגי בנק ישראל. "הזמנים קשים, והשווקים תנודיים, זה מסוכן מדי. אנא נסו לצמצם את החשיפה הזו".

הבכירים בבנק הפועלים חשבו מעט, ואז יזמו שיחת טלפון בעצמם. הפעם היה הקול מהעבר השני של הקו קולו של היזם ואיש העסקים מוטי זיסר, בעל השליטה באלביט הדמיה, ומי שעתיד להיות מלך הקניונים של אירופה ב-2006 ולהיקלע למצוקה כלכלית קשה ב-2011.

אבל נשוב בינתיים לתחילת העשור הקודם. הבכירים בבנק הפועלים אמרו לזיסר: אתה אמנם לא מפגר בהחזר החוב, אבל אנחנו רוצים שתחזיר בכל זאת חלק ממנו כמה שיותר מהר. לוחצים עלינו". זיסר לא היסס.

החזרת החוב היתה תיק לא קטן. זיסר אף נאלץ לעכב את הפעילות העסקית בפלאזה סנטרס, החברה הבת של אלביט הדמיה שפועלת בעיקר במזרח אירופה. אבל זיסר ראה לנגד עיניו את החוב הגדול של אלביט הדמיה לבנק הפועלים - ולא רצה ליצור בעיות.

בתוך שנה, כשהתאפשר לו, הוא העביר כ-50 מיליון יורו לבנק. המהלך של זיסר התברר כנכון. הנכונות להעביר סכום גדול בהתראה קצרה העניקה לו נקודות זכות לפני בהנהלת הבנק - ובעיקר אצל היו"ר לשעבר שלמה נחמה וראש החטיבה העסקית לשעבר שי טלמון.

בלי סנטימנטים

נחמה וטלמון עזבו ב-2008-2007, ולקראת סוף 2009 התחלפה ההנהלה שהוקירה את זיסר ואת נכונותו לסייע לבנק. לתפקידי המפתח נכנסו דמויות חדשות. ציון קינן קודם לתפקיד המנכ"ל במקום צבי זיו, ושמעון גל מונה לראש החטיבה העסקית. החילופים בצמרת הבנק התרחשו בסמוך למועד שבו זיסר היה אמור לפרוע תשלום נוסף של כ-270 מיליון שקל.

בסיבוב הזה זיסר לא עמד בתשלומים בזמן - אך הוא הצליח לשלם בסופו של דבר את החוב לבנק באיחור קל. אלא שהבנק לא ראה בעין יפה את האיחור, ובין הצדדים נוצר סכסוך סביב תשלום נוסף (שכולל ריבית וריבית פיגורים) בסכום כולל של כ-80 מיליון שקל, תשלום שזיסר לא עמד בו עד היום.

חילופי המנהלים אינם סיטואציה אופטימלית ללקוחות כמו זיסר, שנוטים להיות גמישים בכל הנוגע למוסר התשלומים שלהם לבנק. למנהלים החדשים בדרך כלל ישנם פחות סנטימנטים ללקוחות ותיקים, והם לא מהססים לנקוט בכל הנדרש כדי לקבל את החוב בחזרה, מה שאולי לא היה קורה בבנק המתחרה, לאומי, שאותו מנהלת גליה מאור כבר יותר מ-15 שנה.

נראה כי הטעות הגדולה של זיסר נעוצה בכך שהוא חש בנוח בבנק, וסירב להאמין כי גישת "הדברים יסתדרו מתישהו, ואם אני לא אשלם בזמן לא יקרה כלום", שאופיינית ליזמים כמוהו, אינה מתאימה להנהלה החדשה בבנק. גורם בכיר בשוק ההון, המכיר היטב את פעילותו של זיסר, אמר בעניין: "זיסר מרגיש כמי שלא אכל דג טעים ושבכל זאת נותר עם ריח מסריח. הוא שילם, ולא מעט, ועדיין הבנק מקשה עליו".

כל צד מתצבר בעמדתו

איפה אנחנו עומדים כיום? הסכסוך עם בנק הפועלים דירדר את מחירה של אלביט הדמיה. כיום שוויה של החברה, שמניותיה משמשות כבטוחה לחוב של הפועלים צנח לכ-300 מיליון שקל, וכך שווי הבטוחות של הפועלים נאמד בכ-170 מיליון שקל, מול חוב של כ-750 מיליון שקל.

אם לא יימצא פתרון, הבנק עלול לבצע מחיקות נוספות בתיק האשראי. גם אם הפועלים ישתלט על המניות של זיסר באלביט הדמיה, לא בטוח שמצבו ישתפר - שכן מעמדו כנושה הוא נחות לעומת מעמדם של בעלי האג"ח של אלביט.

על פי הערכות, לזיסר יש את האמצעים הנדרשים לשלם להפועלים 80 מיליון שקל. הוא יכול למשל למכור את בתי המלון שלו בבלגיה ובהולנד. ואולם בינתיים הוא ממתין, וכדי להפגין רצון טוב הוא הזרים לבנק 10 מיליון שקל - כך שנותרו לו לשלם כ-750 מיליון שקל.

סכום זה פרוס על פני שמונה תשלומים שנתיים של כ-50 מיליון שקל החל מ-2012 - ויתר הסכום לאחר מכן, בתשלום אחד. את שאר הסכום זיסר מוכן לשלם בתנאי שקינן וגל ישבו איתו ויסכמו את כל הסעיפים של הסכם פריסת החוב. בהפועלים, לעומת זאת לא רק דורשים קודם כל שזיסר ישלם 80 מיליון שקל - הם גם מעוניינים שקצב החזר התשלומים יעלה.

כרגע כל צד מתבצר בעמדתו, והשאלה היא מי ימצמץ ראשון. נראה כי למרות הכל זיסר לא מוכן לוותר על אלביט הדמיה - ובדומה ללבייב, שטיינמץ ואחרים יגיע להבנות עם הפועלים. זאת לאחר שיפנים, באיחור מה, כי עם הבנקים לא משחקים.

גם בהפועלים ראוי שיפנימו כי להיות הכי גדול במימון אמצעי שליטה זה אמנם נחמד, אך ברגע שמגיע שלב המחיקות זה כבר הרבה פחות נעים. לכן מן הראוי שבבנק יבדקו טוב יותר בפעם הבאה שהם מעניקים אשראי בהיקף כה גדול.