החתול המוסדי והשמנת הציבורית

מנכ"ל אל על, אליעזר שקדי, קיבל ב-2010 מענק של 11.4 מיליון שקל על רווחי השיא שרשמה החברה באותה שנה. חלפה שנה, וכיום אל על מתמודדת עם הפסדי ענק של כ-200 מיליון שקל ומוציאה עובדים לחופשות כפויות בניסיון לצמצם את ההפסדים. בתקשורת שאלו השבוע אם יש סיכוי ששקדי ישיב את המענק שקיבל, ואילו אנחנו שואלים מדוע ניתן לו המענק מלכתחילה, ובעיקר - היכן היו הגופים המוסדיים שאישרו זאת?

הגופים המוסדיים, ניתן לנחש, היו עסוקים בספירת מיליוני השקלים שהם קיבלו בעצמם. כך, המנכ"לים המשותפים לשעבר של חברת הברוקרים דש איפקס, ויקטור שימריך ועידו נויברגר, קיבלו ב-2010 שכר של 7.8 מיליון שקל כל אחד - מתוכם 5.8 מיליון שקל כמענק של 5% מהרווחים שמעל 10 מיליון שקל. מאחר שחברת איפקס סיימה את 2010 עם רווח של 77 מיליון שקל, ניתן להבין עד כמה רף הרווח הקובע, 10 מיליון שקל, היה נמוך ואפשר את גריפת המענק העצום לכיסם.

האם החתול של הגופים המוסדיים יכול לשמור על השמנת של החברות הציבוריות? השאלה הזאת צריכה להדיר שינה מעיני הציבור הרחב, ולא רק בהקשר של שכר הבכירים. בשנתיים האחרונות, מאז שסטנלי פישר רב עם שרי אריסון בפרשת דני דנקנר ושינה את טעמו לגבי נחיצותם של גרעיני שליטה מסודרים בבנקים, צועדת ישראל במהירות מעולם של שלטון מנהלים לעולם של שלטון מוסדיים.

על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק שאמורה להסדיר את הניהול בבנקים ללא גרעין שליטה, ובנק לאומי כבר נסחר בפועל ככזה. ועדת הריכוזיות ממליצה להכין הצעת חוק דומה להסדרת הניהול בחברות ביטוח ללא גרעין שליטה, וזאת מתוך הנחה כי ההמלצה להפרדת האחזקות הריאליות מהפיננסיות תביא למכירתן של חברות הביטוח הפניקס וכלל ביטוח לידי הציבור. יש סיכוי רב שגם הבנק הבינלאומי, ואולי גם דיסקונט (בעקבות עסקת שופרסל), יצטרפו לרשימת הנכסים הפיננסיים הענקיים הנסחרים בבורסה ללא גרעין שליטה מוסדר.

זאת ועוד, המלצות ועדת הריכוזיות מעבירות סמכות עצומה להכרעת האסיפה הכללית, גם בחברות שבהן יש גרעין שליטה. לפי ההמלצות, האסיפה הכללית היא שתקבע את מינוי הדירקטורים החיצוניים ואת שכר המנהלים. כמו כן, האסיפה תצטרך לאשר החלטות עסקיות מהותיות לחייה של חברה, כגון עסקות רכישה משמעותיות, השתלטות על חברה אחרת וגיוס הון או חוב בהיקף משמעותי.

במלים אחרות, כל ההחלטות העסקיות המהותיות של החברות הציבוריות הגדולות (חברות הפירמידה) מועברות להכרעת הציבור באסיפה הכללית. הציבור המשתתף באסיפה הכללית, כידוע, הוא בעיקר גופים מוסדיים.

הסמכות האדירה הזאת מחייבת את הגופים המוסדיים לגלות אחריות יוצאת דופן, אך ספק אם האחריות הזאת קיימת. ראשית, כלל לא ברור אם למוסדיים יש הכלים המקצועיים לשפוט בכל ההכרעות הגורליות שמובאות בפניהם. האם מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים מסוגלים להכריע טוב יותר מדירקטוריון ומהנהלת החברה בדבר נחיצותה של עסקת רכישה חשובה?

שנית, כלל לא ברור אם למוסדיים יש הזמן והרצון הנדרשים להשקיע בלימוד הנושאים הכבדים שהונחו לפתחם כדי לגבש המלצות מקצועיות וטובות.

שלישית, מאחר שהסמכות לאישור ההחלטות היא בידי המוסדיים אבל האחריות בגינן אינה שלהם - אם המיזוג שאושר על ידם ייכשל, יהיה זה המנכ"ל שיודח, ולא המנהל של הגוף המוסדי - כלל לא ברור אם יש להם סמכות מוסרית להכריע בשאלות הללו.

רביעית, לאור ניגודי העניינים הקשים שבהם מצויים המוסדיים, כלל לא ברור אם אנו רוצים שהם יכריעו בשאלות האלה. בכל הנוגע לשכר הבכירים, כאשר מנהלי הגופים המוסדיים מרוויחים בעצמם מיליונים, ברור שלא ניתן לסמוך על ההגינות של המוסדיים. כך גם התלות של חברות הביטוח, הבעלים של הגופים המוסדיים, בעסקים עם החברות הגדולות במשק עלולה בהחלט להטות את שיקול הדעת של המוסדיים בעת הצבעה באסיפות.

בכלל, ההצעה לפיה חברות הביטוח ייסחרו בשוק ההון ללא גרעין שליטה מוגדר מביאה את שלטון המוסדיים לשיא של אבסורד. עולה ממנה כי הגופים המוסדיים הם שישלטו בגופים המוסדיים - חברות הביטוח הן הבעלים של הגופים המוסדיים העיקריים בשוק - מה שעלול לגרום למערכת קשרים מסועפת ומורכבת בין הגופים המוסדיים לבין עצמם, שאיש אינו יכול לחזות את תוצאותיה.

את הבעיות הנובעות משלטון בעלי השליטה, שוק ההון הישראלי כבר מכיר היטב. את הבעיות שעלולות לצוץ משלטון הגופים המוסדיים אפשר בשלב זה רק לנחש. הבחירה לעבור משלטון מנהלים ובעלי שליטה לשלטון מוסדיים, מחייבת, לפיכך, קודם כל הסדרה של הגופים המוסדיים עצמם - נטרול של ניגודי העניינים ומציאת דרך לשיפור היכולת המקצועית שלהם.

איך עושים זאת? בעולם אוטופי היינו מציעים להפוך את הגופים המוסדיים לגופים הנסחרים בשוק ההון, בלי ניגודי העניינים של חברות הביטוח השולטות בהם, אולי אפילו עם גרעיני שליטה המוחזקים בידי ארגונים ללא כוונות רווח. אלא שמדובר במהלך מרחיק לכת שעלול לפגוע אנושות בחברות הביטוח.

לכן כדאי היה, לפחות בשלב הראשון, לתקן את התמריצים של הגופים המוסדיים כדי לוודא שתמריץ הרווח שלהם חופף במידת האפשר לזה של ציבור החוסכים דרכם. הכוונה היא לשינוי מודל דמי הניהול של הגופים המוסדיים, כך שדמי הניהול שלהם ישולמו על סמך הרווחים שהם מניבים על התיק המנוהל - אבל אך ורק רווחים מנוכי סיכון לטווח הארוך. אם הרווח של המוסדיים ייגזר מהרווח ארוך הטווח (ומנוכה הסיכון) של תיק ההשקעות, יש סיכוי כי החלטות ההשקעה שהם יקבלו יהיו כאלה שישרתו את טובת החוסכים לפנסיה.

ומה לגבי היכולת המקצועית של המוסדיים? זאת בעיה שעדיין דורשת פתרון.