לשבת? לקום! מדוע כדאי לכם לעבוד בעמידה

וינסטון צ'רצ'יל ידע את זה. ארנסט המינגווי ידע את זה. לאונרדו דה וינצ'י ידע את זה. כל משרד טרנדי מעמק הסיליקון ועד לסקנדינביה כבר יודע את זה גם: יש יתרונות לעבודה בעמידה. המגמה מתפשטת וכעת לא מדובר כבר בעמידה בלבד. המשרדים הטרנדים ביותר אפילו הצמידו הליכונים לשולחנות העבודה, כדי לעודד אנשים ללכת בזמן העבודה. זו אמנם נשמעת כמו אופנה חולפת, אך למעשה יש לה בסיס מדעי.
ב"אקונומיסט" סקרו את המחקרים האחרונים שמצביעים על הייתרונות של עבודה בעמידה. המחקרים האחרונים מראים שאנשים זקוקים לפעילות מתמדת ברמה נמוכה. הכוונה היא לרמה כל כך נמוכה שייתכן שכלל לא תחשיבו זאת כפעילות. למעשה, עמידה אפילו נחשבת, שכן היא משתמשת בשרירים שאינם פעילים בזמן הישיבה.
החוקרים בתחום זה מייחסים את שורשי הרעיון כי עמידה טובה לבריאות ל-1953, אז פורסם מחקר בכתב העת הרפואי Lancet שמצא כי הסבירות שסדרנים באוטובוס, שמעבירים את יום העבודה בעמידה, יחוו התקף לב נמוכה במחצית מהסבירות שהנהגים, שיושבים כל היום, יקבלו התקף לב. אולם לפי דיוויד דנסטאן, חוקר במכון בייקר IDI למחלות לב וסכרת במלבורן (Baker IDI Heart & Diabetes Institute) ככל שבשנות ה-70 הלכו והתבהרו היתרונות הבריאותיים הנלווים להתעמלות ולפעילות פיסית קפדנית, כך הלכה ופחתה ההתעניינות בהשפעות של פעילות פחות אינטנסיבית, כמו הליכה או עמידה.
שולחן עבודה בעמידה עם זאת, בשנים האחרונות חלה עלייה מחודשת בהתעניינות. שורה של מחקרים אפידמולוגים, שאמנם אף אחד מהם לא היה גדול מספיק כדי לספק ממצאים נחרצים, הצביעו על אותו הכיוון, ושכנעו את אמה ווילמוט מאוניברסיטת לסטר בבריטניה לערוך מטא-אנליזה. זוהי טכניקה שמשלבת מבחינת סטטיסטית בין מחקרים מגוונים. ב-2012 ד"ר ווילמוט שילבה בצורה זו 18 מחקרים שונים, שבהם השתתפו קרוב ל-800 אלף איש והסיקה כי האנשים שאורח חייהם מערב את הפעילות הקטנה ביותר הם בעלי סיכוי כפול לחלות בסוכרת לעומת האנשים הפעילים ביותר. עוד היא מצאה שבקרב האנשים שכמעט ולא זזים במהלך היום, הסבירות כי יסבלו מהתקף לב היא כפולה, וישנה גם סבירות הגבוהה פי שתיים וחצי שיחלו במחלות לב. כמות ההתעמלות הפיסית כמו בחדרי כושר, שהם מבצעים, לא השפיעה על הסטטיסטיקה הזו.

קבוצה נפרדת של מחקרים מצביעה על כך שחוסר פעילות בעצמה גורמת נזק מכיוון, שהיא משנה את קצב המטבוליזם. באחד הניסויים, עכברושים נוטרלו ליום (לא משימה קלה, החוקרים נאלצו לשתק באופן זמני את הרגליים האחוריות של העכברושים כדי לוודא שיישארו ללא תנועה) והחוקרים מצאו ירידות חדות בכמות השומנים מסוג טריגליצריד שנשרפו על ידי שרירי השלד. פירוש הדבר שהטריגליצרידים היו זמינים לעורר בעיות באזורים אחרים בגוף. בנוסף, חלה ירידה משמעותית גם ברמות הכולסטרול הטוב (HDL) אצל העכברושים. רמות נמוכות של HDL מעלות את הסיכוי לחלות במחלת לב. מחקרים נוספים מצאו כי הפעילות של האנזים ליפופרוטאין ליפאז המווסת את רמות הטריגליצרידים וה-HDL, נפל בחדות לאחר שעות ספורות ללא פעילות, ובטלנות מלווה בשינויים ברמות הפעילות של למעלה ממאה גנים.
שולחן עבודה עם הליכון מאמרים שהתמקדו באנשים ולא בחיות מעבדה מצאו השפעות זהות. למרבה השמחה, המחקר מצא גם כי ניתן להפוך את השינויים בעזרת כמות מצומצמת של פעילות רגועה. מחקר שפורסם בשנה שעברה על ידי ד"ר דונסטאן מצא ששתי דקות של הליכה על כל 20 דקות של ישיבה ללא פעילות, גורמות לשינוי משמעותי. לאחר שהגיש למתנדבים ארוחה רווית סוכר, הוא גילה שרמות הגלוקוז בדם של האנשים שערבו הליכה בסדר היום שלהם היו נמוכות בקרוב ל-30% מאשר הרמות אצל אנשים שישבו לאורך כל היום.
עבור חלק מהמדענים, השילוב הזה בין אפידמולוגיה, ניסויים על בעלי חיים ומחקרים עם אנשים, מצביע על כך שפעילות קלה עד מתונה, כמו עמידה או הליכה קצרה, שונה מבחינה איכותנית מאימון אנרגטי אינטנסיבי. אך לא כולם השתכנעו. מרבית המחקרים על בני אדם הם בהיקפים מצומצמים. (המאמר של ד"ר דונסטאן לדוגמה, כלל 19 משתתפים). כמו כן, לא כל המחקרים שבדקו את ההשפעות השליליות של חוסר פעילות מצאו את מבוקשם.
עם זאת, בשל הגודל הפוטנציאלי של הבעיה, לא כולם מוכנים להמתין לקבלת הוכחות חד משמעיות. המוכרים של שולחנות עמידה כמובן מיהרו להשתמש בממצאים האחרונים כדי לפרסם את מרכולתם. נראה שזה רק עניין של זמן לפני שהתביעה הראשונה של עבד הכבול לשולחן המחשב שלו במשרד תוגש לבית המשפט.