אירופה ממתינה לאישור תכנית הצנע באיטליה: פרנקפורט עולה ב-0.1%

עבור המקצוענים האמיתיים של שוק מטבע החוץ המקומי, הלא הם עושי השוק הפועלים בחדרי העסקות של הבנקים הגדולים, פעילות המסחר היא בדרך כלל רווחית, ולעתים קרובות אף רווחית מאוד. בישראל, כמו בכל העולם, שוק מטבע החוץ הוא השוק הגדול ביותר והנזיל ביותר, ולכן גם הוא השוק שבו קשה ביותר לחזות ולהרוויח משינוי בשערים. ההסבר לכך פשוט: בשוק עולמי שבו פועלים מיליוני חברות ויחידים, עם מחזור עסקות כולל של 1.3 טריליון דולר ליום, מהם 0.5-1 מיליארד דולר בשוק השקל-דולר, ספקולנטים בדרך כלל אינם מצליחים להרוויח, ובוודאי לא לאורך זמן.

חוץ מבחדרי העסקות. הניסיון של בנקים ישראלים דוגמת לאומי ובנק הפועלים, כמו גם זה של חדרי עסקות בבנקים בחו"ל, כגון סיטיבנק, ברקליס, צ'ייס וגולדמן סאקס, מראה כי למרות גודלו ונזילותו של השוק, הם מצליחים להרוויח בו באופן עקבי.

הכיצד? לשאלה זו אין תשובה ברורה. ייתכן שחדרי עסקות, הגובים עמלות, מתפקדים כעושי שוק הנהנים מהפערים בין מחיר הקנייה למחיר המכירה, משתמשים במידע ומערכות מחשוב מתקדמות ויודעים מה עושים הלקוחות הגדולים שלהם - נהנים מיתרון תחרותי לעומת שאר השחקנים בשוק.

בדיווחיהם השנתיים הבנקים אינם מספקים נתונים על הרווחים מפעילות חדר העסקות, אך בענף ידוע שבשנים האחרונות נהנו החדרים מרווחיות גבוהה מאוד, שהסתכמה בבנקים הגדולים במיליוני שקלים. הליברליזציה במטבע החוץ, שהביאה לגידול חד בהיקפי העסקות, והמעבר של השוק למסחר במכשירים פיננסיים מתוחכמים, דוגמת אופציות וחוזים עתידיים, היו טובים מאוד לחדרי העסקות. רווחיות החדרים בלטה במיוחד ב-2002, שנה שבה כל הבנקים עסקו בצמצומים, קיצוצים, מחיקות והפסדים, בעוד שחדרי העסקות רשמו עוד שנה מצוינת. הבעיה של מנהלי החדרים היתה איך, לעזאזל, לשלם בונוסים לדילרים כשבכל שאר מחלקות הבנק מוציאים עובדים לפנסיה מוקדמת.

אבל ברבעון הראשון של 2003 לא תהיה להם בעיה כזו. מתברר שלאחר תקופה ארוכה של רווחיות כמעט רצופה, מצאו את עצמם בשבועות האחרונים חלק משמעותי מחדרי העסקות של הבנקים הישראלים עם הפסדים כואבים ממסחר, או כפי שתיאר זאת אחד הסוחרים - "נשרף להם הישבן".

מה קרה? דפוס המסחר שאיפיין את שוק השקל-דולר מתחילת 2003 כנראה לא התאים לבנקים. מספר רב של פעמים הם מצאו את עצמם רודפים אחרי הבנקים הזרים, שקבעו את המגמה. במקרים אחרים, על רקע האי ודאות הגדולה, לא העזו הבנקים לפעול בניגוד למגמה והצטרפו אליה רק מאוחר יותר ובמחירים לא נוחים.

דוגמה טובה לכך היא התפתחות המסחר ביום חמישי, לפני שבוע וחצי. באותו יום נפוצו שמועות שלפיהן המלחמה בעיראק תחל במוצאי שבת, ואל הבנקים זרמו בבת אחת ביקושים אדירים למטבע חוץ. בתחילה סיפקו הבנקים את הביקושים ללקוחות, ואולם לאחר ששער הדולר עלה לרמה של יותר מ-4.90 שקלים, הצטרפו גם הם לעדר הרוכשים. במהלך מסחר עצבני שערכו בינם לבין עצמם, העלו הבנקים את שער הדולר ל-4.94 שקלים בסוף המסחר ביום שישי. אלא שכבר באותו יום התברר שהמלחמה נדחתה, וביום שני שלאחר מכן נפתח המסחר בדולר ברמה של 4.87 שקלים - הפסד צורב לחדרי העסקות. "חדרי העסקות הישראלים לא מובילים את השוק. הם רודפים אחרי הזנב של עצמם, ומתנהגים כיום כפי שהתנהגו בעבר קופות הגמל - הם תמיד האחרונים שקונים את הסחורה", כך אומר סוחר פעיל.

אבל אם הבנקים הישראלים הפסידו - מי הרוויח? בשוק מטבע החוץ הרי סוחרים במטבע כנגד מטבע, כך שכנגד כל מפסיד יש גם מרוויח, דבר המכונה "משחק סכום אפס". במקרה הזה, המרוויחים הם ככל הנראה הבנקים הזרים, חלק מהחברות העסקיות וגם אחדים מהספקולנטים, שמיהרו לקנות או למכור בהתאם לחדשות הרגע ולא המתינו עד שתתברר המשמעות של החדשות או עוצמת המגמה.

האם יש לכך משמעות עבור המסחר בימים הקרובים? לכאורה לא, כי מנהלי חדרי העסקות הם דילרים מנוסים, היודעים גם לספוג הפסדים ולהמשיך הלאה. ואולם לאור העצבנות העצומה של הבנקים והנהלותיהם על רקע הצרות בתחום האשראי, ייתכן שחלק מההנהלות יבקשו מחדרי העסקות להגביל את היקף הכספים שהם מסכנים.

אם זה מה שיקרה, עשויות להיות לכך השלכות שליליות על השוק. ירידה בעוצמתם של עושי השוק, שחקנים הפועלים נגד המגמה ומספקים לשוק נזילות, תביא לעלייה במרווחים שבין מחירי הקנייה למחירי המכירה, לעלייה בתנודתיות - ובסופו של דבר גם להאצת הפיחות במקרה של אירוע שלילי. וכאלה הרי לא חסרים.